בשביל אל הבריכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בשביל אל הבריכות

והוא אמר לה: ילדתי, אני אחזור עוד
גם אם רחוק אלך, לבי נשאר איתך.
והיא החזירה לו בלאט את הציפורן,
הן אם יזכור יזכור, ואם ישכח ישכח.

והוא הלך לקרב עת החמה הנצה
ולא חזר משם ימים רבים כל כך
והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח
והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח.

שני בתי השיר האחרונים

בשביל אל הבריכות הוא שיר אהבה שכתב יורם טהרלב, הלחינה אלונה טוראל ובוצע לראשונה על ידי חוה אלברשטיין.

השיר, שנכתב לאחר מלחמת ששת הימים, מתאר את פגישתם של זוג אוהבים בנוף הקיבוצים של עמק זבולון, האזור בו נולד וגדל טהרלב. על פי טהרלב, מקום ההתרחשות בשיר הוא מקום ששימש מסתור עבור זוגות בני המקום שחיפשו מקום להתבודד בו[1]. השיר נקרא במקור "ציפורן לבנה"[2].

בשל היותו שיר אהבה מנוגן השיר גם בימי חול, אולם בשל עלילתו נהוג להשמיעו בעיקר בימי זיכרון.

השיר הולחן בקצב הבוסה נובה שהיה באופנה באותן שנים.

ביצועה של חוה אלברשטיין הוא המוכר יותר והוא הופיע לראשונה באלבומה "מות הפרפר" (1968) בעיבודו של דובי זלצר, והוא מופיע גם באלבומי אוסף שונים שלה. השיר זכה לביצוע גם מפי דורית ראובני, רונית אופיר ולירון עמרם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]