ברתולד בייץ

ברתולד בייץ
Berthold Beitz
לידה	26 בספטמבר 1913; Bentzin, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	30 ביולי 2013 (בגיל 99); קמפן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מקום קבורה	Friedhof Bredeney
מדינה	גרמניה
מקצוע	יזם, לוחם מחתרת, בנקאי
בן או בת זוג	אלזה הוכהיים-בייץ
מידע חסיד אומות העולם
פרסים והוקרה	מסדר ההצטיינות של נורדריין-וסטפאליה (1986); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רוהר בוכום (1999); היכל התהילה של הספורט הגרמני; עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (1973); חסיד אומות העולם (3 באוקטובר 1973); הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1979); הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1987); Order of Merit of Mecklenburg-West Pomerania (2012); פרס ליאו בק (1999); פרס נורדריין-וסטפאליה (2011); דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה היגלונית של קרקוב; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
קישורים חיצוניים
יד ושם	ברתולד בייץ

ברתולד בייץ (Berthold Beitz;‏ 1913 – 2013) היה תעשיין וחסיד אומות העולם מגרמניה. בייץ הגיע ביולי 1941 לעיר בוריסלב שבגליציה המזרחית כמנהל מסחרי בחברה להפקת נפט והיה עד לאקציות ולרצח יהודים. בייץ יצא נגד מעשי הרצח ודרש מאנשי אס אס לשחרר יהודים בתואנה שהם עובדים מקצועיים חיוניים. בייץ הציל מאות יהודים באמצעות תעודות עבודה מזויפות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייץ החל את הקריירה שלו כבנקאי בשטרלזונד. בשנת 1938 החל לעבוד עבור אחת מחברות הבת של תאגיד האנרגיה של בהמבורג.

קורותיו בתקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941, עם פלישת גרמניה לברית המועצות ולשטחים שברית המועצות כבשה מפולין בשנת 1939, הוצב בייץ בסניף של החברה בבוריסלב שבפולין הכבושה בידי הגרמנים (כיום בשטח אוקראינה). עקב חשיבותם של שדות הנפט למשק המלחמה הגרמני, הוסמך בייץ לגייס עובדים כדי לתרום למאמץ המלחמה. באזור בוריסלב הייתה אוכלוסייה יהודית גדולה, ורבים מיהודי העיר היו מועסקים בתחומי הכימיקלים, ההנדסה, המכניקה והעבודה בהפקת נפט. באוגוסט 1942 היה בייץ עד לאקציה שבה נלקחו נכים, לאקציה שביצע האס אס בבית ילדים בבוריסלב, ולרצח יהודים בירי, והחליט לפעול להצלת יהודים. על ידי שימוש במעמדו הבכיר בכלכלת האזור הצליח בייץ לקבל מידע מקדים על אקציות צפויות והזהיר יהודים מפניהן. בזכות מעמדו יכול היה לבחור עובדים מתאימים מקרב היהודים למטרות תעשיית הנפט, ובחר מקרב אלה שעמדו בפני גירוש למחנות ריכוז. הוא הוציא 250 נשים וגברים יהודים מרכבת שעמדה לנסוע למחנה ההשמדה בלז'ץ. בין היהודים שהציל בייץ היו גם יהודים שלא היו עובדים מומחים בתחומי התעשייה של בייץ - חייטים, ספרים ומלומדים ביהדות. הוא נתן לכולם תעודות לפיהן הם היו עובדים מומחים בתעשיית הנפט וכך הציל את חייהם.

עם אשתו אלזה הסתיר בייץ יהודים בביתו. הוא הנפיק אישורי עבודה מזויפים על מנת להציל יהודים אחרים ממחנות ההשמדה. בשנת 1943 כמעט נחשפו מאמציו של בייץ לאחר ששתי נערות שנעצרו הציגו תעודות מזויפות שקיבלו מבייץ. הגסטפו חקר את הנושא, ובייץ גויס לוורמכט במרס 1944.

בסך הכל הציל בייץ כ-800 יהודים.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

^[1]לאחר המלחמה היה בייץ מנהל חברת ביטוח. בשנת 1953 נשכר על ידי אלפריד קרופ והיה מנהל תאגיד הפלדה קרופ. הוא סייע בתיעושו מחדש של חבל הרוהר ובהפיכתה של גרמניה מחדש למעצמת תיעוש. בשנות התשעים ניהל את מיזוג קרופ עם חברת טיסן ויצירת חברת טיסנקרופ (ThyssenKrupp). בייץ היה גורם מרכזי בפעילות הרווחה והצדקה של קרן שהקימה החברה. כמו כן היה חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ובשנות השמונים (1984–1988) היה סגן נשיא הוועד האולימפי דאז חואן אנטוניו סמראנש.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 הכיר יד ושם בבייץ כחסיד אומות העולם. בייץ קיבל את אות הכבוד האזרחי הפולני הגבוה ביותר. בשנת 2000 קיבל בייץ את אות לאו בק, אות הכבוד הגבוה ביותר שמעניקה המועצה המרכזית של יהודי גרמניה. בייץ קיבל עשרות אותות כבוד, רובם ככולם מערים גרמניות.