ברנרד לאון
.jpg) | |
| צילום משנת 2008 | |
| לידה |
7 ביוני 1921 אוטנה, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
16 בפברואר 2021 (בגיל 99) צ'סטנט היל, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
רפואה, רפואה פנימית, קרדיולוגיה |
| מקום מגורים |
ניוטון |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת הרווארד |
| פרסים והוקרה |
|
| הערות |
שמו בלידה - בורוכס לאצאס ברוך לאץ |
|
bernardlown | |
  | |
ברנרד לַאוּן (באנגלית: Bernard Lown; במקור: Boruchas Lacas, 7 ביוני 1921 – 16 בפברואר 2021) היה רופא קרדיולוג יהודי-אמריקאי ממוצא ליטאי, שפיתח את הדפיברילטור המודרני והדפיברילטורי קרדיוורטר להשתלה (ICD – Implantable Cardioverter Defibrillators). הנהיג את הטיפול בלידוקאין בהפרעות קצב הלב. הוא תיאר לראשונה את התסמונת לאון-גנונג-ליויין והיה אחראי לסיווג ע"ש לאון של ההפעימות המוקדמות החדריות שהיה מקובל למשך תקופה ארוכה. יחד עם הקרדיולוג יבגני צ'אזוב מברית המועצות היה מייסד האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית, שזכתה בפרס נובל לשלום לשנת 1985. ברנרד לאון היה פרופסור לקרדיולוגיה בבית הספר ע"ש ט.ה.צ'אן לבריאות ציבורית של אוניברסיטת הווארד ורופא בכיר בית החולים בריגהאם אנד וימנ'ס הוספיטל בבוסטון. הקים את המרכז לאון להפרעות לב ולכלי דם של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד ואת הקרן המחקר על שם לאון ללב ולכלי דם. כמו כן הקים את מכון לאון ששאף לתרום לרפורמה במערכת הבריאות בארצות הברית ולרפורמה חברתית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאון נולד בעיר אוטנה שבליטא, ב-7 ביוני 1921 למשפחה יהודית כבנם של ניסן לאץ (ניסונס לאצאס) ובלה לבית גרוסבארד. המשפחה היגרה למדינת מיין בארצות הברית כאשר לאון היה בן 14. הם התיישבו בלואיסטון, מיין. לאחר סיום התיכון החל לאון ללמוד זואולוגיה באוניברסיטה של מיין באורונו וקיבל בשנת 1942 תואר בוגר עם עבודת מחקר על "האללים המרובים בקביעת המין אצל צרעות טפילות הרבוברקון". מיד לאחר מכן המשיך ללימודי רפואה וקיבל תואר M.D מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בשנת 1945. הוא המשיך להתמחות בבתי חולים יוקרתיים והמנטור שלו היה הקרדיולוג המפורסם סמואל אלברט לוין.
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנrד לאון נשא לאישה את דודניתו לואיז בשנת 1946. הם נשארו נשואים עד למותה בשנת 2019. יחדיו הם הביאו 3 ילדים: אן, פרדריק ונעמי.
לאון נפטר בביתו במסצ'וסטס ב-16 בפברואר 2021 כתוצאה מדלקת ריאות ואי-ספיקת לב בגיל 99.[1]
פיתוח הדפיברילטור[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאון סייע בהגברת המודעות למוות כתוצאה מדום לב כסיבת המוות המובילה במדינות המפותחות. ממחקר ותצפיות על מטופליו הוא הגיע למסקנה שדום הלב הפתאומי יכול להיות הפיך וישנה דרך להציל את האדם שלוקה בו. עד אז ניסו הרופאים לבצע החייאה בעזרת שוק חשמלי של זרם AC בזמן ניתוחי לב פתוחים ולאחר מכן השיטה שימשה גם בניסיונות החייאה של דום לב. אולם השיטה הייתה לא בטוחה ולא יעילה דיה וגם גורמת לנזק ללב ועלולה להיות מזיקה מכפי שהיא מועילה. על מנת למצוא שיטה מוצלחת יותר להחייאה, לאון נעזר במהנדס חשמל בשם ברוך ברקוביץ (Baruch Berkowitz). לאחר שנה של ניסיונות רבים לאון ושותפיו הוכיחו בשנת 1961 ששימוש בזרם DC ממוקד בעת דום לב החזירה את קצב הלב לקדמותו מבלי לגרום נזק וכוויות לאיברים פנימים. כך נסללה הדרך לגישות חדשות להחייאה לאחר דום לב ואפשרויות חדשות בתחום ניתוחי הלב.
חידה לטיפול נמרץ קורונרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדפבירילטור וה"קרדיוורטר" סיפקו את הכלים העיקריים להקמת יחידת הטיפול נמרץ הכלילי (קורונרי) הראשונה[2] בה מטופלים החולים בעלי סיכון לאריתמיות חדריות. ביחידות אשפוז אלה ניטור קפדני של האלקטרוקרדיוגרם איפשר התערבות מידית להפסקת הפרעות הקצב בעזרת דפיסרילטור-קונוורטר.[3]
בתחום שימוש בדיגיטל והלידוקאין[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאון גילה יישומים חדשים בקרדיולוגיה לשתי תרופות שכבר שימשו בטיפול:הדיגיטלה (מאצבעונית ארגמנית) והלידוקאין בשנות ה-1950 הרעלת דיגיטלה הייתה אחת הסיבות למותם של חולי אי ספיקת לב. בעת עבודתו בבית החולים מונטפיורי בניו יורק, לאון הוכיח את תפקידה המכריע של רמת האשלגן בדם (קאלמיה) בבטיחות הטיפול בדיגיטלה. מחקרו הביא לעזיבת השימוש בהמוצר הדיגיטלי בעל הפעילות ארוכת הטווח, הדיגיטוקסין. לטובת גלוקוזיד דיגיטלי בעל פעילות קצרה יותר. [4] ב-1964 הנהיג לאון שימוש חדש לתרופה לידוקאין:הטיפול בהפרעות קצב חדריות (ונטריקולריות) ומניעתן ביחידה הקורונרית. העבר שימש הלידוקאין כמעט רק ברפואת השיניים בחומר הרדמה מקומית.[5]
התסמונת לאון-גנונג-לוין[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחד עם גנונג ולוין ב-1952 תיאר לאון תסמנות אריתמית שהתאפיינה ב-PR קצר QRS נורמטיבי וטאכיאריתמיה על-חדרית [6] הוא ייחס אותה גורמים מסוימים במערכת האנדוקרינית ומערכת העצבים האוטונומית. בשנים הבאות עם הפצת רישומים בתוך חדרי הלב של הפעילות החשמלית של הלב התסמונת יוחסה לנוכחותן של פאסיות אנורמליות של הולכה בין העליות לחדרים, בדומה לתסמונת וולף-פרקינסון-וייט. [7]
הסיווג לאון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1971 בשיתוף פעולה עם קריולוג אמריקאי אחר, מרשל וולף, הציע סיווג הפרעות הקצב החדריות על בסיס ההשערה שגובה תדירות הקצב ומורכבותו תואמים לפרוגנוזה גרועה יותר:האירוע הפרוגנוסטי שנלקח בחשבון על ידי לאון היה המוות הפתאומי ממקור לבבי.[8] לאון השתמש בהתחלה בסיווג זה אצל החולים אחרי אוטם שריר הלב העוברים רישומי הולטר של אלקטרוקרדיוגרם למשך 24 שעות. כלי זה עדיין משמש לאבחון ופרוגנוזה גם מחוץ למחלת הלב האיסכמית.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1961 קיבץ לאון רופאים מפורסמים מבתי הספר של בוסטון כדי להעלות את המודעות לאיום שמהווה נשק גרעיני כתוצאה מהמתיחות בין ארצות הברית לברית המועצות. הארגון שהם הקימו נקרא רופאים עבור אחריות חברתית (אנ'). הפעילות שלהם עוררה רופאים ממדינות אחרות להתנגד לנשק הגרעיני. ב-1980 היה ממקימי האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית, בשיתוף עם הקרדיולוג הסובייטי ייבגני צ'אזוב. האגודה איגדה רופאים מ-41 מדינות, ועסקה בהסברה לגבי סכנות המלחמה הגרעינית ובחקר ההשלכות הרפואיות ארוכות הטווח של הנשק הגרעיני. ב-1985 קיבל בשם האגודה את פרס נובל לשלום.
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1975-1974 - יושב ראש איגוד הידידות בין רופאי ארצות הברית וסין
- 1985 האיגודה הבינלאומי של הרופאים למניעת מלחמה גרעינית מיסודו של לאון ואחרים - זכה בפרס נובל לשלום
- 1986 - פרס גנדי לשלום
- פרס קרדינל מדיירוס פאס לשלום
- ב-1993 הרצה את ההרצאה השנתית לזכר אינדירה גנדי בניו דלהי
- פרס שער הזהב ( Golden Door Award) מטעם המכון הבינלאומי של בוסטון
- הפרס על שם פול דאדלי וייט - מטעם איגוד הלב האמריקאי
- 2002 - עיטור המסדר גדימינס של ליטא בדרגת מפקד
- 2014 - חבר חוץ של האקדמיה הרוסית למדעים
- חבר האקרדמיה האמריקאית למדעים ולאמנויות
- חבר חוץ של האקדמיה ההונגרית למדעים
- 21 תוארי דוקטור לשם כבוד בארצות הברית ובמדינות אחרות
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2008 - הגשר בין הערים לאויסטון ואוברן במדינת מיין נקרא על שמו[9]
- 2009 בית החולים "בריגהאם אנד וימנ'ס" בבוסטון הקים את הפרס ברנרד לאון לחינוך
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ברנרד לאון- קרן לאון למחקר קרדיו-וסקולרי
- בנימין מוזס, שוק חשמלי למערכת הבריאות, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2018
עופר אדרת, חמלה לפני הכל, באתר הארץ, 25 בפברואר 2021- E. Kutka: Uteniškis – Nobeliopremijos laureatas. In: Naujoji Romuva, Nr. 2 (595), 2016, S. 66–74
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ McFadden, Robert D. (2021-02-16). "Bernard Lown, Inventive Heart Doctor and Antiwar Activist, Dies at 99". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-02-19.
- ^ DG Julian 2001
- ^ W.Bruce Fye Resuscitating a Circulation Abstract go Celebrate the 50th Anniversary of the Coronary Care Unit Concept Circulation nr.124 (17) 2011 pp.1886-1893
- ^ R.Kleiger,B.Lown - Cardioversion and digitalis.II Clinical studies, Circulation vol 33 nr 6 pp.878-887
- ^ B.Lown - Lidocaine: antiarrhythmic panacea or cardiac cosmetic agent JAMA vol 246, nr 21, pp 2482-3 nov 1981
- ^ B Lown WF Ganong SA Levine - The syndrome of short P-R interval, normal QRS complex and paroxysmal rapid heart action Circulation vol 5, nr 5 pp 693-706 May 1952
- ^ W.J. Mandel, R.Danzig, H.Hayakawa - Lown Ganong Levine syndrome. A study using His bundle electrograms Circulation vol 44 nr 4 pp 696-708 Oct 1971
- ^ B.Lown, M.Wolf - Approaches to sudden death from coronary heart disease Circulation, vol 44, nr 1, pp 130-42 Jul 1971
- ^ באתר ראש העיר לואיסטון לארי גילברט