ברנרדו גי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברנרדו גי
Bernatz Gui
לידה 1261
Royères, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בדצמבר 1331 (בגיל 70 בערך)
Lauroux, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • bishop of Tui (26 באוגוסט 1323)
  • בישוף דיוקסי (20 ביולי 1324) עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דף מספרו על הגנאלוגיה של מלכי צרפת

ברנרדו גי או ברנרדו גוּיצרפתית ואיטלקית: Bernardo Gui; בלטינית: Bernardus Guidonis;‏ 1261 או 126230 בדצמבר 1331) היה אינקוויזיטור, חבר המסדר הדומיניקני שכיהן כראש האינקוויזיציה בטולוז בעת המלחמה בכופרים האלביגנזים. גואי חיבר מספר מדריכים לאינקוויזיטורים, על מנת שיוכלו לזהות מינות ולסווגה. כמו כן כתב כרוניקות של תקופתו וחיבורים תאולוגיים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ליד לימוז', התקבל למסדר הדומיניקני ב-1280. כיהן כאב מנזר באלבי, קרקסון ולימוז'.

בשנת 1307 מינה אותו האפיפיור קלמנס החמישי לראש האינקוויזיציה בלימוז'. היה זה כמה עשרות שנים לאחר מסע הצלב האלביגנזי שנועד להכחיד את המינות בדרום צרפת, אך במהלך 15 שנות כהונתו במשרה דן גי למעלה מ-900 מינים (בעיקר חשודים כקתרים).

כהוקרה על שירותו בטולוז מינה אותו האפיפיור יוחנן העשרים ושניים לבישוף טוי בגליסיה (ספרד), ושנה לאחר מכן לבישוף לודב (Lodève) שבלנגדוק.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדריכים לאינקוויזיטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לייעל את עבודת אנשיהם, חיברו בכירי האינקוויזיציה ספרי הדרכה שנועדו להבדיל בין סוגי הכפירה השונים, ואף כדי למנוע מחוקרים ישרים להרשיע בשגגה נוצרים טובים. גי היה הבולט שבין מחברי המדריכים בתקופתו[1]. בספרו החשוב ורב התפוצה "אודות חקירת הכפירה הסוטה" (Practica Inquisitionis Heretice Pravitatis)‏[2] הבחין גי בין ארבעה סוגי כפירה פנים-נוצריים: המניכאיזם, התנועה הוולדנסית, בגיניות ובגהרדים ומשיחי שקר. הוא הבחין בינם למינים שמחוץ לגדר הנצרות, כמו יהודים, מכשפים, בעלי אוב ומגלי עתידות.

לגבי כל סוג כפירה הודרך החוקר באילו גישות לנקוט על מנת לחלץ הודאה מהנחקר, אילו שאלות לשאול ואילו תשובות להשיב, מהם האבסורדים בשיטות השונות וכיצד יש להרשיע את הנחקרים. הספר מהווה מקור ראשוני חשוב להכרת האינקוויזיציה בתקופה הראשונה לקיומה ומחקר על הכפירות השונות במאה ה-13. הספר פורסם בדפוס בשנת 1886 על ידי אב המנזר הדומיניקני בטולוז.

כרוניקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גי כתב מספר כרוניקות בהן ריכז את ההיסטוריה של צרפת עד זמנו. בהן "הכרוניקה של הקיסרים" (Chronique abrégée des empereurs), "כרוניקה של מלכי צרפת" (Chronique des rois de France) ולוח גנאלוגי של מלכי צרפת (בלטינית: Arbor genealogiae regum Francorum), קטלוג בישופי לימוז' (Catalogue des Évêques de Limoges), מסה על קדושי לימוזין (Traité sur les saints du Limousin), דו"ח על ההיסטוריה של מנזר סנט אוגוסטין בלימוז' (Traité sur l'histoire de l'abbaye de St. Augustin de Limoges), חיי הקדושים (Vie des saints), כרוניקת בישופי טולוז (Chronique des évêques de Toulouse), חיבור היסטורי על מסדר הדומיניקנים (Compilation historique sur l'ordre des Dominicains) ועוד.

עבודות תאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גי פרסם מספר מאמרים תאולוגיים, בהם סיכום של הדוקטרינה הנוצרית (Abrégé de la doctrine chrétienne), מאמר על המיסה (Traité de la messe) ומאמר על התעברות הבתולה הקדושה (Traité sur la conception de la Vierge). כן חיבר מספר טקסים.

בתרבות ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנרדו גי מוזכר בקצרה ב"עלובי החיים" מאת ויקטור הוגו.

הוא מופיע כדמות ספרותית (האנטגוניסט מול החוקר פרי דמיונו של המחבר ויליאם איש בסקרוויל) ברומן "שם הוורד" מאת אומברטו אקו וגולם בסרט בשם זה על ידי השחקן פ. מוריי אברהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Janet Shirley (Ed.), Bernard Gui, The Inquisitor's Guide: A Medieval Manual on Heretics, Ravenhall Books, 2006 ISBN 978-1905043095

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברנרדו גי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ז'אק לה גוף, ימי הבינים בשיאם, דביר, 1993, עמ' 197
  2. ^ הספר המלא באינטרנט