ברנט סקוקרופט

ברנט סקוקרופט
Brent Scowcroft
	ברנט סקוקרופט, 2013
לידה	19 במרץ 1925; אוגדן, יוטה, ארצות הברית
פטירה	6 באוגוסט 2020 (בגיל 95); פולס צ'רץ', ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון
השכלה	אוניברסיטת קולומביה; האקדמיה הצבאית של ארצות הברית; בית הספר ליחסים בינלאומיים של אוניברסיטת קולומביה ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	20 בינואר 1989 – 20 בינואר 1993; (4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'ורג' הרברט ווקר בוש
	→ קולין פאוול אנתוני לייק ←
	3 בנובמבר 1975 – 20 בינואר 1977; (שנה ו־11 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'רלד פורד
	→ הנרי קיסינג'ר זביגנייב בז'ז'ינסקי ←
פרסים והוקרה
	פרס אוולד פון קלייסט (2013); עיטור ארבע החירויות - החירות מפחד; אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית; עמיתי הבית הלבן; הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר; מדליית החירות הנשיאותית; הצלב הגדול של מסדר השמש העולה ;

ברנט סקוקרופט (באנגלית: Brent Scowcroft;‏ 19 במרץ 1925 – 6 באוגוסט 2020) היה קצין בחיל האוויר של ארצות הברית, שלאחר שירותו שימש פעמיים בתפקיד היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית, בפעם הראשונה בממשלו של הנשיא ג'רלד פורד, ובפעם השנייה בממשלו של הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש. הוא גם שימש כיועץ צבאי לנשיא ריצ'רד ניקסון וכסגן העוזר לנשיא לענייני ביטחון בממשליהם של ניקסון ופורד. בשנים 2001–2005 הוא כיהן כיושב ראש הוועדה המייעץ לנשיא לענייני מודיעין, בממשלו של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש וסייע לנשיא ברק אובמה לבחירת צוות הביטחון הלאומי שלו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנט סקוקרופט נולד באוגדן, יוטה, כבנם של לוסיל (לבית בלנטיין) וג'יימס סקוקרופט, בעל חנות ואיש עסקים. הוא צאצא למהגרים מראשית המאה ה-19 מאנגליה, סקוטלנד, דנמרק ונורווגיה. ב-1999 הוא סיפר על השתייכותו לכנסייה המורמונית: "יש לי קשרים אישיים עם כמה ממנהיגי הכנסייה. הם לא מחשיבים אותי כמורמוני טוב. אני לא חי על פי כל החוקים של הכנסייה המורמונית - אני אוהב להנות מכוס יין או מספל קפה. אך אכן, אני מחשיב את עצמי כמורמוני. זהו חלק מהמורשת הדתית והתרבותית".^[1]

סקוקרופט סיים את הכשרתו ביוני 1947 באקדמיה הצבאית של ארצות הברית והוצב בחילות האוויר של צבא ארצות הברית. עם הקמתו של חיל האוויר של ארצות הברית כזרוע עצמאית בספטמבר אותה שנה, הועברה הצבתו לשם. ב-1953 הוא סיים לימודי תואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת קולומביה וב-1967 הוא סיים שם לימודי תואר דוקטור באותו תחום.

קריירה בחיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הצבתו בחיל האוויר כקצין בדרגת לוטננט-משנה, השלים סקוקרופט את הכשרתו כטייס באוקטובר 1948, ולאחר מכן שירת במגוון של תפקידים מבצעיים ומנהליים בין השנים 1948–1953. במהלך הקריירה הצבאית שלו הוא מילא שורה של תפקידים במטות המשולבים, במטה חיל האוויר ובמשרד עוזר מזכיר ההגנה לענייני ביטחון בינלאומי. תפקידים נוספים שלו כללו תפקיד מרצה באקדמיית חיל האוויר של ארצות הברית ובאקדמיה הצבאית ונספח אווירי בשגרירות ארצות הברית בבלגרד, אז בירת יוגוסלביה.

כקצין בכיר, הוצב סקוקרופט במטה חיל האוויר בלשכתו של סגן ראש מטה חיל האוויר לתכנון ומבצעים, ושירת בחטיבה לתכנון ארוך טווח ובמנהלת תורת הלחימה, התפישות והמטרות בין השנים 1964–1966. לאחר מכן הוא למד במכללת המלחמה הלאומית וביולי 1968 הוא הוצב כמשרד עוזר מזכיר ההגנה לענייני ביטחון בינלאומי. בספטמבר 1969 הוא עבר למטה חיל האוויר ושירת במנהלת התכנון כסגן העוזר לענייני המועצה לביטחון לאומי. במרץ 1970 הוא הצטרף לצוות המטות המשולבים והיה לעוזר מיוחד למנהל המטות המשולבים.

בפברואר 1972 הוא מונה לעוזר צבאי לנשיא ובינואר 1973 הוא מונה לסגן עוזר הנשיא לענייני ביטחון לאומי.^[2] באוגוסט 1974 הוא קודם לדרגת לוטננט גנרל ופרש משירות פעיל ב-1 בדצמבר 1975. חודש קודם לכן, במסגרת מה שכונה טבח ליל כל הקדושים, הוא מונה ליועץ לביטחון לאומי במקומו של הנרי קיסינג'ר.^[3]

במהלך שירותו בחיל האוויר עוטר סקוקרופט במדליית השירות המצוין של חיל האוויר, בלגיון ההצטיינות עם ענפי עץ אלון, ובמדליית הציון לשבח של חיל האוויר.^[4]

בממשל הפדרלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקוקרופט ישב בראש או היה חבר במספר ועדות מייעצות, כולל הוועדה המייעצת לנשיא לפיקוח על הנשק, ועדת הנשיא לכוחות האסטרטגיים, ועדת פקארד לניהול ההגנה, מועצת מדיניות ההגנה, וועדת טאוור שחקרה את פרשת איראן-קונטראס. הוא גם שירת בקואליציית ההכוונה האל-מפלגתית של מיזם רפורמת הביטחון הלאומי. בשנים 2010–2012 הוא מונה ליושב ראש שותף לצדו של לי המילטון של הוועדה לעתיד הגרעיני של אמריקה.

בבוקרו של ה-11 בספטמבר 2001, שהה סקוקרופט על סיפונו של מטוס מרכז הפיקוד הלאומי של המבצעים המוטסים, שעמד על מסלול ההמראה בדרכו לבסיס חיל האוויר אופט, כאשר התרסק המטוס הראשון על מרכז הסחר העולמי. המטוס בו טס סקוקרופט היה בדרכו לבסיס חיל האוויר כאשר התרסק המטוס השני וסקוקרופט היה מעורב בפיקוח על פעולות הפיקוד והפיקוח הן של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש בפלורידה והן של סגן הנשיא דיק צ'ייני ששהה אז בבית הלבן.

סקוקרופט היה מבקר מוביל במפלגה הרפובליקנית כלפי המדיניות האמריקאית בעיראק לפני ואחרי מלחמת עיראק, ומבקרי המלחמה ראו את ביקורתו כמשמעותית במיוחד לאור קשריו ההדוקים עם נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' הרברט ווקר בוש.^[5]^[6]^[7]^[8] על אף הביקורת הציבורית שהוא השמיע על ההחלטה לפלישה לעיראק, המשיך סקוקרופט לתאר את עצמו כ"ידיד" של ממשל בוש.^[9] הוא גם התנגד נחרצות לנסיגה פזיזה, בטענה שיציאה מעיראק לפני שהוחזר בה השלטון על כנו, והחזרת יכולתה להגן על עצמה, "תהיה תבוסה אסטרטגית לאינטרסים האמריקאים, עם תוצאות הרות אסון במיוחד הן באזור והן מחוצה לו".^[10] סקוקרופט תמך בפלישה לאפגניסטן כ"תגובה ישירה" לטרור.

ב-1991 העניק הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש לסקוקרופט את מדליית החירות הנשיאותית. ב-1993 הוענק לו תואר אביר מפקד של מסדר האימפריה הבריטית על ידי המלכה אליזבת השנייה. ב-2005 הוענק לו פרס ויליאם אוליבר בייקר על ידי הארגון "ברית המודיעין והביטחון הלאומי".

ב-1998 הוא הוציא לאור בשיתוף עם ג'ורג' הרברט ווקר בוש את הספר "עולם בתהפוכות" (A World Transformed). ספר זה תיאר את החיים בבית הלבן בשלהי המלחמה הקרה, כאשר ברית המועצות התפרקה בראשית שנות ה-90. בספר בלט ההסבר של השניים מדוע הם לא הגיעו עד בגדאד ב-1991: "עלינו על נתיב הפלישה, ארצות הברית יכלה באופן מתקבל על הדעת להיות כוח כובש בארץ עוינת".

שיחותיו בנושאי מדיניות חוץ עם זביגנייב בז'ז'ינסקי, בהנחייתו של העיתונאי דייוויד איגנשיוס, פורסמו ב-2008 בספר שכותרתו "אמריקה והעולם: שיחות על עתיד מדיניות החוץ האמריקאית" (America and the World: Conversations on the Future of American Foreign Policy).

סקוקרופט היה חבר של כבוד במועצה המייעצת של לשכת המסחר ארצות הברית–אזרבייג'ן.^[11] הוא ספג ביקורת על סמך רמיזות שהשדלנות שלו כלפי ממשלות טורקיה ואזרבייג'ן היא על רקע קשריו עם חברת לוקהיד מרטין וחברות ביטחוניות שיש להן עסקים רחבים עם טורקיה.^[12] הוא היה חבר במועצת המנהלים של "המכון הרפובליקני הבינלאומי".^[13] הוא היה חבר במועצה המייעצת של בית הספר ללימודים בינלאומיים וציבוריים של אוניברסיטת קולומביה ושל America Abroad Media.^[14]

סקוקרופט תמך בהילרי קלינטון בבחירות לנשיאות של 2016.^[15]

פרס סקוקרופט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקוקרופט היה ההשראה לפרס נשיאותי מיוחד שנקרא על שמו, שהענקתו החלה בתקופת נשיאותו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש. לדבריו של רוברט גייטס, הפרס ניתן לפקיד ממשל "שנרדם באופן ההפגנתי ביותר במהלך ישיבות עם הנשיא". על פי גייטס, הנשיא "מעריך את המועמדים לפרס על פי שלושה קריטריונים. הראשון, משך זמן השינה. השני, עומק השינה. נחירות מעלות את הניקוד. השלישי, אופן ההתעוררות. האם האדם פשוט פוקח את עיניו וחוזר להשתתף בישיבה, או קופץ בבהלה משנתו או אף שופך משקה חם באותה עת".^[16] לדברי בוש עצמו, הסיכוי לזכות בפרס עולה אם המועמד ישן שעיניו עצומות, בעיצומה של ישיבה, אך הוא יכול לקבל נקודות זכות על שינה עמוקה כאשר המשתתפים האחרים בישיבה עוסקים בענייניהם.^[17] לסקוקרופט יצא מוניטין של שינה במאפיינים אלו בעת הישיבות עד כדי כך שהוא היה מושא לבדיחות על כך.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1951 נשא סקוקרופט לאישה את מריאן הורנר. מריאן, בת פנסילבניה, למדה לימודי אחיות בבית הספר לאחיות סנט פרנסיס בפיטסבורג וסיימה תואר באוניברסיטת קולומביה. לזוג נולדה בת בשם קארן. מריאן סקוקרופט נפטרה מסוכרת ב-1995 בבית החולים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.^[18] ב-1993 כאשר הוענק לסקוקרופט תואר אביר האימפריה הבריטית, התקבלה גם בתו אצל המלכה.^[19]

נפטר ב-6 באוגוסט 2020 בגיל 95.^[20]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ברנט סקוקרופט בוויקישיתוף

יצחק בן חורין, היועץ של בוש האב: שרון מסובב את הנשיא על האצבע, באתר ynet, 16 באוקטובר 2004

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1] "Brent Scowcroft—Miller Center". Millercenter.org.

[2] Charlton, Linda (November 4, 1975). "Deputy in Kissinger's Place". The New York Times.

[3] Gelb, Leslie H. (November 4, 1975). "Ford's Timetable Upset in Shakeup". The New York Times.

[4] "Biographies : Lieutenant General Brent Scowcroft". Af.mil. Archived from the original on October 21, 2012.

[5] "Double Warning Against Iraq War". Commondreams.org. August 5, 2002. Archived from the original on September 21, 2012.

[6] "Interviews – Brent Scowcroft - Gunning For Saddam - FRONTLINE". PBS. November 20, 2012.

[7] Kessler, Glenn (October 16, 2004). "Scowcroft Is Critical of Bush". The Washington Post.

[8] Priest, Dana; Wright, Robin (January 7, 2005). "Scowcroft Skeptical Vote Will Stabilize Iraq". The Washington Post.

[9] Rice, Andrew (September 6, 2004). "Brent Scowcroft Calls Iraq War "overreaction"". The New York Observer.

[10] Scowcroft, Brent (January 4, 2007). "Getting the Middle East Back on Our Side". The New York Times.

[11] U.S.-Azerbaijan Chamber of Commerce - Honorary Council of Advisors

[12] "Kissinger, Iraq, BNL". Pinknoiz.com.

[13] International Republican Institute web site, accessed July 16, 2010 Archived April 28, 2010, at the Wayback Machine

[14] Advisory Board - Brent Scowcroft

[15] Blake, A. 78 Republican politicians, donors and officials who are supporting Hillary Clinton.. The Washington Post. December 7, 2016.

[16] Wilkie, Christina (May 12, 2010). "Fall asleep in the Oval Office? You could win a 'Scowcroft award'". The Hill.

[17] George Bush, All the Best, George Bush: My Life in Letters and Other Writings, Simon and Schuster, 2014, p. 454.

[18] "Marian Horner Scowcroft – St. Francis Hospital (Pittsburgh) School of Nursing Memorial Site". Lindapages.com. July 18, 1995. Archived from the original on September 10, 2012.

[19] "Court Circular – People – News". The Independent. March 18, 1993.

[20] Brent Scowcroft, adviser to Presidents Ford and Bush, dies at 95, NBC News, ‏7 באוגוסט 2020 (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]