ברכת מחיה המתים
ברכת מחיה המתים היא ברכה שתיקנו חז"ל על הרואה את חברו החביב עליו, לאחר שעברו 12 חודשים מהפעם האחרונה שראה אותו. יש לברך ברכה זו בשם ומלכות.[1]
מקור הברכה וטעמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור ברכה זו היא בתלמוד במסכת ברכות:
אמר רבי יהושע בן לוי, כל הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו, ואם ראהו לאחר שנים עשר חודשים, מברך מחיה המתים
וכך פסק בשולחן ערוך (אורח חיים רכה א) שיש לברך ברכה זו.
בטעם הברכה יש שכתבו, שכיון שעברו 12 חודשים, הרי עבר עליו ראש השנה, שבה האדם נידון לחיים או למות, וכיון שניצול ממיתה בראש השנה מברך עליו 'מחיה המתים'.[2]
טעם נוסף כתבו בראשונים, משום שאמרו בתלמוד שלאחר 12 חודש המת משתכח מהלב, לכך מברך מחיה המתים.[3]
דיני הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשונים מבואר שיש לברך ברכה זו דווקא על חבר שחביב עליו ביותר ושמח בראייתו.
אף בשנה מעוברת, אין צריך שיעבור שנה, ודי ב12 חודשים.[4]
אם שלח לו חברו מכתב בתוך 12 חודש, נחלקו הפוסקים אם צריך לברך, ובמשנה ברורה (סימן רכה) פסק שלא יברך שהרי ספק ברכות להקל.
הברכה בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימינו המנהג שלא לברך ברכה זו, בטעם הדבר כתבו באחרונים מספר טעמים.
יש שכתבו שמאחר והתקשורת בימינו מצויה ונגישה לכל אחד, מסתבר הדבר שאם היה קורה לחברו דבר מה היה מודיעו, ואם כן כיוון שלא הודיעו, הרי זה כאילו הודיעו שלא אירע לו דבר.[5]
טעם נוסף כתבו באחרונים, שיש לחשוש שיברך ברכה לבטלה, כגון על חברו שאינו חביב עליו כל כך, כדי שלא ידע חברו שאינו חביב עליו.
