ברכות השחר
ביהדות, בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר הן ברכות הנאמרות בבוקר לפני תפילת שחרית כדי לבטא הודיה על החיים המתחדשים מדי יום לאחר השינה.
מקורן של ברכות השחר בתלמוד מסכת ברכות[1] על פי התלמוד, נתקנו הברכות על כל פעולה ופעולה שעושה האדם בעת קימתו והשכמתו בבוקר בשעה שנהנה מדברים אלו, אך לאורך הדורות השתנה המנהג וכיום מקובל ברוב קהילות ישראל לומר את הברכות בבית הכנסת לפני תפילת שחרית.
רשימת הברכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדרן של הברכות כפי שמופיעות בתלמוד, הוא כדלהלן:
- כשאדם נעור משנתו, אומר ברכת אלוהי נשמה:
אלהי, נשמה שנתת בי - טהורה. אתה יצרתה בי, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, רבון כל העולמים, אדון כל הנשמות. ברוך אתה ה', המחזיר נשמות לפגרים מתים.
- כששומע את קול התרנגול, אומר: ”ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה”.
- כשפוקח את עיניו, אומר: ”ברוך פוקח עוורים”.
- כשמיישר את איבריו ומתיישב, אומר: ”ברוך מתיר אסורים”.
- כשלובש את בגדיו, אומר: ”ברוך מלביש ערומים”.
- כשנעמד, אומר: ”ברוך זוקף כפופים”.
- כשמניח רגליו על הקרקע, אומר: ”ברוך רוקע הארץ על המים”.
- כשמתהלך, אומר: ”ברוך המכין מצעדי גבר”.
- כשנועל את נעליו, אומר: ”ברוך שעשה לי כל צרכי”.
- כשחוגר את חגורו, אומר: ”ברוך אוזר ישראל בגבורה”.
- כשפורשׂ את הסודר על ראשו, אומר: ”ברוך עוטר ישראל בתפארה”.
- כשנוטל את ידיו, אומר: ”ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידיים”.
- כשרוחץ את פניו, אומר:
ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי. ויהי רצון מלפניך ה' אלהי שתרגילנו בתורתך, ודבקנו במצותיך, ואל תביאנו לא לידי חטא ולא לידי עברה ועון, ולא לידי נסיון, ולא לידי בזיון. ואל ישלוט בנו יצר הרע והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע, ודבקנו ביצר הטוב ובמעשים טובים וכוף את יצרנו להשתעבד לך ותננו היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו, ותגמלנו חסדים טובים. ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל.
ברכות השחר בבית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההלכה התלמודית קובעת שיש לברך כל ברכה על כל פעולה בזמנה. למשל, כששומעים קול תרנגול יש לברך "הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה" או כשלובשים בגדים יש לברך "מלביש ערומים" וכך הלאה.
במשך השנים, ברוב קהילות ישראל שינו הגאונים[2] את המנהג והחלו להגיד את הברכות בבית הכנסת. וכמה סיבות נתנו חכמים לשינוי המנהג: א. בגלל בעיית נקיות הידיים, מטעם שאדם יישן ערום וידיים עסקניות הן,[3] ב. בגלל שנתרבו "עמי הארץ" שלא היו בקיאים בברכות השחר, ג. בנוסף חששו חכמים שמא מתוך טרדות הבוקר ישכחו לומר איזו ברכה. ועוד, שרצו להדר ולברך את ברכות השחר בצורה מכובדת, עם ידיים נקיות ובלבוש נקי ומכובד.[4] בנוסף, יש אנשים שקשה להם לכוון בקומם מהשינה.
עם זאת, לא כל הראשונים קיבלו תיקון זה, הרמב"ם, למשל, פסק[5] כי התקנה המקורית לא זזה ממקומה, ויש לברך את הברכות לפי הפעולות בלבד וכתב שהנוהג שהתפתח הוא מנהג טעות שיש להפסיקו. ראשונים אחרים דנו בהגדרתם של ברכות השחר, האם הם כמו ברכות שבח או נהנין שצריכות להיות מיידיות וסמוכות לאירוע או שמא הן סוג של ברכות שקיבלו הגדרה של על "מנהגו של עולם".[6] בנושא זה יש לציין את שלושת הברכות שחוברו כיום עם ברכות השחר- ברכות "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אישה", שלפי דעת רוב מוחלט של הראשונים אינן תלויות באירוע מסוים, אלא מברכים אותם על דרך קבע בכל יום.[7]
להלן הסדר שהתגבש על פי רוב הפוסקים
ברכות הנאמרות בהשכמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נטילת ידיים: חכמים תיקנו ליטול ידיים בכל בוקר, כשניעור האדם משנתו. בדברי הראשונים מבוארות כמה סיבות לתקנה זו: לדעת הרא"ש[8] הואיל והידיים "עסקניות הן", קרוב לוודאי שבמשך השינה נגעו באזורים המכוסים שבגוף, וכדי לטהרן לקראת תפילת שחרית תקנו חכמים ליטול ידיים. לדעת הרשב"א[9] בבוקר נעשים כברייה חדשה, וצריך להתקדש ככהן לפני עבודתו שרחץ בכיור. מלבד טעמים אלו קיימת סיבה נוספת ליטול ידיו מפני שיש רוח רעה השורה על ידי הישן ומסתלק כשיטול ידיו שלש פעמים.[10] אך מטעם זה לבד לא תיקנו לברך.[11] הפוסקים הביאו מהאריז"ל שיש להקפיד ליטול את הידיים שלוש פעמים לסירוגין. כלומר: קודם יטול את יד ימין, ואחר כך את שמאל, ושוב ימין ושמאל ועוד פעם ימין ושמאל. בתום הנטילה מנגב את ידיו היטב ומברך: "ברוך... אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".
- ברכת אשר יצר: לאחר שהאדם הלך לשירותים ונפנה עליו ליטול את ידיו, ולברך "ברוך... אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים... רופא כל בשר ומפליא לעשות".
- אלוהי נשמה: בתפילה זו האדם מודה לאלוקים על כך שהשאיל לו את נשמתו, ויודע כי יבוא היום בו יצטרך להחזיר את נשמתו לבורא עולם. "נשמה שנתת בי טהורה היא... ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא... המחזיר נשמות לפגרים מתים".
- ברכות התורה: שתים או שלוש ברכות[12] שלאחר אמירתן רשאי האדם לומר וללמוד דברי תורה: תורה, משנה וכדומה. בנוסח אשכנז המזרחי הישן, ברכות התורה נאמרות בין אשר יצר לא-להי נשמה,[13] ולפי מנהג אשכנז המערבי (וכן לדעת הגר"א) הן נאמרות קודם אמירת פרשת הקרבנות.
- "על דברי תורה" (נוסח הספרדים) או "...לעסוק בדברי תורה" (נוסח האשכנזים).
- "(ו)הערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך... יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה... המלמד תורה לעמו ישראל".
- "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו...".
- לאחר ברכות התורה נהוג, על פי דעת הרבה פוסקים, להתחיל מיד בלימוד תורה (כדי לקיים את ההלכה "ברכות - עובר לעשייתן") וללמוד מקרא, משנה ותלמוד: הקטע מן המקרא הוא ברכת כהנים, הקטע מן המשנה הוא רשימת המצוות שאין להם שיעור - כלומר שהכמות הנדרשת לעשייתן לא הוגדרה (מסכת פאה א, א) וקטע מן התלמוד המתאר את המצוות שהשכר עליהן ניתן גם בעולם הזה וגם בעולם הבא (מסכת שבת קכז עמוד א'). גם קטע המשנה וגם קטע התלמוד מביאים כדוגמה מועדפת את מצוות לימוד התורה. בחלק מהקהילות שנוהגות לומר ברכות התורה קודם קרבנות, אומרים מיד קרבנות, ויוצאים ידי לימוד מקרא, משנה ותלמוד על ידי פרשת התמיד, איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל.
יש לציין שברוב קהילות אשכנז המערבי, גם את כל הברכות האלו אומרים בבית הכנסת.[14] אך יש מקהילות תימן שעדיין נוהגים לברך את הברכות לפי סדר פעולות הבוקר כפי שכתב הרמב"ם.
סדר הברכות בבית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברכות השחר בנוסח אשכנז: לפי נוסח אשכנז, לאחר הברכה הראשונה ("אשר נתן לשכוי"), שלוש ברכות על תפקיד היהודי בעולם שבהן מודה הוא על העובדה שהוא יהודי - מצות, שהוא לא עבד שפטור ממצוות עשה שהזמן גרמן ושהוא אינו אשה הפטורה ממצוות אלו. הברכות הן: שלא עשני גוי/גויה, שלא עשני עבד/שפחה, שלא עשני אשה/שעשני כרצונו. אחרי זה באות הברכות פוקח עורים, מלביש ערומים,[15] מתיר אסורים, זוקף כפופים, רוקע הארץ על המים, שעשה לי כל צורכי, המכין מצעדי גבר, אוזר ישראל בגבורה, עוטר ישראל בתפארה, הנותן ליעף כח, המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי.
- ברכות השחר בנוסח עדות המזרח: פוקח עוורים, מתיר אסורים, זוקף כפופים, מלביש ערומים, הנותן ליעף כח,[16] רוקע הארץ על המים, המכין מצעדי גבר, שעשה לי כל צורכי, אוזר ישראל בגבורה, עוטר ישראל בתפארה, שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי.
- יש לציין שבסידורים הישנים, אין אחידות בכלל לגבי סדר הברכות.[17] בקצת סידורים ישנים,[18] מודפס זוקף כפופים לפני מתיר אסורים, ודלא כפסק השולחן ערוך[19] ש"אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שברך מתיר אסורים לא יברכנה".[20]
- ברכת הנותן ליעף כח אין לה מקור בתלמוד, והיא ברכה שנוספה מאוחר יותר. הבית יוסף כותב שהוא איננו יודע מנין היה רשות לתקן אותה, ולכן הוא נוקט שאין לומר אותה. הב"ח טוען שנראה לומר שברכת הנותן ליעף כח כנראה כן נזכרה בתלמוד בגרסת האשכנזים וכך משמע מהסמ"ג שמחשיבה בברכות. הוא מביא לכך גם ראיה מברכת "מגביה שפלים" שמשמע מפורשות מכמה ראשונים שנזכרה בתלמוד. לכן הוא כותב שאין לגעור במי שמברך אותה, כי יש לסמוך בזה על כל אותם גדולים, וקל וחומר שלא להוציאה מהסידורים. עוד הוא כותב כי הירא את דבר ה' ומוחזק בחסידות שחש לחולקים לא יברך, אך לא יורה כך לאחרים.
- בקצת קהילות היה נהוג להוסיף ברכות נוספות, כגון מגביה שפלים[2] וסומך נופלים.[18] בסדר עבודת ישראל[21] מובא שבק"ק מיץ מברכים מגביה שפלים, וברכה זו נאמרת במנהג האיטלקי עד היום.[22]
- פרשת העקידה: בהרבה מקומות, הנהיגו על פי המקובלים לומר פרשת העקידה בכל יום כדי להזכיר זכות אבות לפני הקב"ה, וגם כדי להכניע את היצר לעבוד את הקב"ה כמו יצחק אבינו.
- ברכת "המקדש את שמו ברבים": קטע שתחילתו "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי",[23] ועוסק בשבח עם ישראל המקדשים את שם ה'. הקטע מכיל גם את הפסוק של שמע ישראל וברוך שם ומסתיים ב"ברוך המקדש את שמו ברבים", שלפי נוסח אשכנז מסיימים בשם. בנוסח איטליה (וכן נהגו בנוסח פרובאנס ובנוסח רומניא) אומרים קטעים אלה אחרי הקרבנות.
- ברוב קהילות מנהג אשכנז המערבי, ברכות התורה נאמרות לפני סדר הקרבנות,[24] וכן נוהגים בנוסח איטליה ובנוסח רומניא.[25]
אחרי ברכות השחר אומרים את פרשת הקורבנות.
- בחלק מקהילות אשכנז המערבי, נוהגים שהחזן מתעטף בציצית ומניח תפילין קודם ברוך שאמר, ואף את ברכות אלה מברך בקול.[26] רק שבחול המועד נוהגים שלא לברך על התפילין בקול רם, וכפסק הרמ"א.[27]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבקה וינגורט, התבוננות פנימית בברכות השחר, ירושלים, התשע"ה
- דליה מרקס, "ברכות השחר בגניזת קהיר", גנזי קדם, ג (תשס"ז), עמ' 109–161 (קישור למאמר)
- דליה מרקס, "עיונים במשמעותן של ברכות השחר מגניזת קהיר – מאמר המשך", גנזי קדם, ד, (תשס"ח), עמ' 9–34 (קישור למאמר)
- נוסח ברכות השחר המלא, באתר פרשת יהדות
- ברכות השחר לקריאה כולל הלכות, ביאורים והסברים על ברכות השחר, באתר אשובה
- ריכוז נוסחים (אשכנז, ספרד, בלדי ונוסח נשים), באתר כיפה
- מידע על ברכות השחר בקטלוג הספרייה הלאומית
- הרב אליעזר מלמד, סדר ברכות השחר, באתר פניני הלכה
- מידע על הנותן לשכוי בקטלוג הספרייה הלאומית
- מאמרים על ברכות השחר, באתר ספריית אסיף
- מידע על ברכות השחר, באתר ערוץ מאיר
- הערך "ברכות השחר", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס', עמוד ב'
- ^ 1 2 סדר רב עמרם גאון, ברכות השחר
- ^ ירחמיאל ברודי, סדר רב נטרונאי גאון- בתוך תשובות רב נטרונאי גאון בקטעי גניזה
- ^ שולחן ערוך מו, ב
- ^ הלכות תפילה פרק ז הלכות ג-ט.
- ^ ספר העיטור הלכות יום כיפורים; ר"ן על הרי"ף במסכת יומא (ב,א); רא"ש על מסכת ברכות (סי' ט, כג)
- ^ פרט לשיטת רבי אברהם בן הרמב"ם בספרו "המספיק לעובדי השם" שסובר שגם ברכות אלו תלויות בראייה.
- ^ ברכות ס, ב סימן כ"ג.
- ^ שו"ת חלק א' סימן קצ"א.
- ^ שבת קח, ב וקט, א. זוהר וישב דף קפד, ב מאריך בעניין הטומאה אך לא מזכיר שיטול ג' פעמים.
- ^ רשב"א שם.
- ^ נחלקו הפוסקים אם "לעסוק בדברי תורה" ו"והערב נא" הן ברכה אחת או שתי ברכות.
- ^ סידור אזור אליהו, ירושלים תשע"א, עמ' ה.
- ^ מנהגי ישורון, נוא יארק תשמ"ח, עמ' 1
- ^ לפי מנהג קצת קהילות אשכנז המערבי, מברכים מלביש ערומים לפני פוקח עורים. עיינו מנהגי ישורון, נוא יארק תשמ"ח, עמ' 1.
- ^ לדעת השולחן ערוך, אורח חיים, סימן מ"ו, סעיף ו' אין לברך ברכה זו, וכך דעת הרב שלום משאש. לעומת זאת מרבית המתפללים בנוסח הספרדים נוהגים לאומרה, וכן היא גם דעת הרב עובדיה יוסף. בין יתר הטענות הסתמך הרב עובדיה יוסף על דברי שער הכוונות בנושא. ראו יביע אומר חלק ב אורח חיים סימן כה.
- ^ סידור אזור אליהו, ירושלים תשע"א, עמ' ז.
- ^ 1 2 עיינו לדוגמה בסידור אליה בחור, מנטובה שכב, עמ' ה-ו
- ^ או"ח מו:ה
- ^ סדר רב עמרם גאון, ברכות השחר אומר לא להגיד כלל "מתיר אסורים" כיוון שיוצאים ידי חובה ב"זוקף כפופים".
- ^ רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 41.
- ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, עמ' ד. עיינו גם משה חלמיש, "ברכת 'מגביה שפלים' - ברכה שנשתכחה", אסופות: ספר שנה למדעי היהדות ב (תשמ"ח) עמ' קצא-ר
- ^ בקהילות אשכנז המערבי, מתחילים "רבון כל העולמים", ואילו המשפט "לעולם יהא אדם וכו'" נחשב כהוראה שאינה נאמרת. עיינו מדריך למנהג אשכנז המובהק, בני ברק תשע"ד, עמ' 22.
- ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 47
- ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, עמ' ו; מחזור רומניא, ויניציאה רפ"ג, דף ו ע"ב. אלא שבנוסחאות אלה לא אומרים "לעולם יהא אדם" עד אחרי הקרבנות.
- ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 55 - 57
- ^ שולחן ערוך או"ח לא:ב
בקרת זהויות  |
|
|---|