ברית יעקב ולבן
ברית יעקב ולבן
|
|---|
|
וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. |
| ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים מ"ד–נ"ג |
ברית יעקב ולבן היא אירוע מקראי המופיע בפרשת ויצא בספר בראשית.[1]
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שיעקב ברח מלבן, עם רחל ולאה, לבן הארמי רודף אחריו ומשיג אותו בהר הגלעד. הוא כועס על יעקב, שברח ממנו בלי להודיע לו ושגנבו לו את אלוהיו (התרפים).
לבסוף, לבן לא מוצא את התרפים והם כורתים ביניהם ברית שלום, ומקימים גל-עד לזיכרון עולם. לבן קורא למצבה בשם הארמי יְגַר שָׂהֲדוּתָא[2], ויעקב קורא לו גלעד. לאחר מכן לבן חוזר לביתו ויעקב ממשיך בדרכו לארץ כנען.
מעלה הרעיון לכריתת הברית היה לבן, שאמר:
וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ
את אזכור האלים של כל אחד מהצדדים במסגרת כריתת ברית ניתן להשוות לנוכחות אלים בכריתת בריתות במזרח הקדום בתקופת הברונזה, כפי שמתועדות בארכיון מרי.[3]
פרשנות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי ספר היובלים, הברית נכרתה ב-15 בחודש השלישי, שהוא חג השבועות בלוח השנה במגילות קומראן.
ועתה לכה נכרתה ברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספורנו מסביר שלבן הציע ליעקב לעשות ברית לאור כך שבפסוק מ"ג לבן אומר ליעקב שהכל שלו והוא לא רוצה להזיק להם.
והיה לעד ביני ובינך[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רש"י מסביר שהקב"ה יהיה לעד.
- הרמב"ן מסביר שהעובר על הברית, יתקיימו בו הקללות שהן בעצמן העדות ועל כן הרים יעקב מצבה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ האירוע מתואר בספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים מ"ד–נ"ד
- ^ מכאן בא הביטוי 'סהדי במרומים'
- ^ משה ענבר, "האלים צריכים ללכת לטקס שבועת האמונים", ארץ ישראל כז, 2003, עמ' 185–188
