ברית הפריפריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ברית הפריפריה או דוקטרינת הפריפריה הייתה אסטרטגיה דיפלומטית, שקראה לישראל לפתח בריתות אסטרטגיות חמות עם שכנותיהן של המדינות הערביות העוינות את ישראל ושוכנות במזרח התיכון. מטרתה של האסטרטגיה היא לנטרל את ההתנגדות הרחבה של מדינות ערב לקיומה של ישראל, האסטרטגיה נהגתה ופותחה על ידי ראובן שילוח יועצו הקרוב של ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון והתמקדה בעיקר בטורקיה, איראן בתקופת שושלת פהלווי, אתיופיה בתקופת שלטונו של היילה סלאסי ואף הרחבת הקשרים בין ישראל לבין הקהילה הכורדית שמפוזרת ברחבי רוב מדינות המזרח התיכון אך מרוכזת בעיקר בעיראק ובאיראן[1][2]. בנוסף, קיימה ישראל קשרים חמים עם המורדים בדרום סודאן ועזרה להם במלחמות האזרחים שניהלה מול סודאן עצמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכסוך הישראלי-ערבי נחשב במשך הרבה עשורים בעיקר כסכסוך בין מדינות ערב לישראל ולא כסכסוך פאן-אסלאמי נגד ישראל. לפיכך, מדינות כמו טורקיה ואיראן אשר נחשבו יריבות של מדינות ערב כחלק מהמאבק על שליטה אזורית, טיפחו בהתמדה את הקשרים שלהם עם ממשלת ישראל, ששאפה לקיבוע הלגיטימיות של ישראל כמדינה באזור וזאת על מנת להכין את הקרקע לקיום משא ומתן ואף נורמליזציה עם מדינות ערב, בנוסף לכך מטרות הממשל הישראלי תאמו את עמדות הממשלות באנקרה ובטהראן, מלבד זאת כמו לישראל גם לאיראן וטורקיה היו יחסים חמים עם מדינות אירופה וארצות הברית. טורקיה החלה תהליך של דמוקרטיזציה ושילוב בכלכלת השוק החופשי, הייתה גם חברה בארגון נאט"ו ואף הייתה מועמדת לחברות באיחוד האירופי, האיראנים היו בעלי ברית מרכזיים של ארצות הברית - דבר שהקל על הדיאלוג בין ישראל, איראן וטורקיה.

אחרי גסיסת האסטרטגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 הן טורקיה והן איראן הפכו למדינות המוסלמיות היחידות שהקימו יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ישראל סייעה בפיתוח התעשייתי והצבאי בטורקיה ובאיראן, בתמורה לסיוע הצבאי הנרחב החליטה איראן לספק לישראל נפט בזמן מלחמת ששת הימים, אך עשור לאחר מכן נותקו היחסים בין איראן לישראל וזאת מאחר שלאחר פרוץ המהפכה האסלאמית היחסים החמים הפכו לסכסוך רחב וארוך שנים. עם עליית מפלגת הצדק והפיתוח של הפוליטיקאי רג'פ טאיפ ארדואן בשנות האלפיים החלה ההידרדרות גם ביחסי טורקיה-ישראל, אחד מהסוגיות הבולטות הן שבניגוד לממשלות טורקיות קודמות, ממשלת ארדואן גינתה את מדיניות ישראל בסכסוך הישראלי-פלסטיני ואף האשימה אותה בקיום והעמקת הסכסוך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://ctc.usma.edu/the-factors-behind-rebellion-in-iranian-kurdistan/
  2. ^ Reisinezhad, Arash (2018-08-10). The Shah of Iran, the Iraqi Kurds, and the Lebanese Shia. ISBN 9783319899473.
ערך זה הוא קצרמר בנושא יחסי חוץ. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.