בריחת משה למדין
בריחת משה למדין הוא סיפור מקראי, המופיע בתחילת ספר שמות, המתרחש בתחילת תקופת שעבוד בני ישראל במצרים ביד פרעה.
משה ברח ממצרים לאחר שנודע לו כי דבר הריגתו של האיש המצרי נתגלה ברבים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה גדל בארמון פרעה, לאחר שבת פרעה מצאה אותו בתיבה שהיתה מונחת בסוף על שפת היאור. הוא הונח שם בידי אמו שביקשה להצילו מגזירת פרעה לרצוח את התינוקות העבריים הזכרים. באותה תקופה היו בני ישראל משעובדים לעבודת פרך תחת הנהגת פרעה מלך מצרים. כשבגר משה, וידע את מוצאו, יצא על מנת לבחון ולעקוב מקרוב אחר סבלות אחיו. משה עצמו היה פטור מאותן עבודות.
באחד הימים כשראה משה איש מצרי שנוגש בעבד עברי, הרג משה את המצרי והציל את המוכה מידיו. למחרת היום יצא משה פעם נוספת לראות בסבלות בני ישראל, וראה איש עברי מכה איש עברי אחר, אנשים אלו על פי פרשנות חז"ל היו דתן ואבירם[1]. משה קרא לעברו 'רשע למה תכה רעך'. הלה התרעם על משה באומרו 'מי שמך לאיש שר ושופט', והוסיף 'האם אתה חפץ להורגני כאשר הרגת אמש את המצרי'. לפי חלק מהפרשנים, באותה עת היה משה פחות מ13 שנה[2], ולדעות אחרות היה בן עשרים שנה[3].
משה, שהבין שדבר הריגתו את המצרי התגלה ברבים, חשש שמא יגיע הדבר לאוזני פרעה, שירצה בהריגתו. ואכן דבר הריגת המצרי מגיע לידיעת פרעה שאף מבקש להרוג את משה. על פי חז"ל, משה אכן נתפס ונלקח להריגה, אך בזמן ניסיון הרגיתו מתרחש נס, כשצווארו נעשה קשה כשיש, והחרב המונפת על צווארו אינה מזיקה לו. מיד לאחר מכן משה בורח ממצרים למדין[4].
משה במדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה כאמור מחליט לברוח למדין. כשהגיע למדין, נעמד על יד באר המים ששימשה את רועי הצאן להשקות את צאנם. בעודו עומד, רואה משה את בנות יתרו כהן מדין, כשהן באות לשאוב מים לצאן, אך הרועים האחרים מגרשים אותן ומונעים מהן לשאוב מים. משה נחלץ לעזרתן, ואף מסייע להן בשאיבת המים מהבאר. בעקבות עזרת משה חזרו בנות יתרו לביתן מוקדם מהרגלן. בתשובה לשאלת אביהן מדוע הקדימו, סיפרו לו על "איש מצרי" שעזר להו. יתרו מצווה על בנותיו לחזור לבאר ולקרוא למשה לביתו, ומשה מתרצה לשבת בביתו של יתרו ונושא לאישה את צפורה בת יתרו. למשה וציפורה נולדו שני בנים. הראשון נקרא 'גרשם' על שם היותו גר בארץ נכריה - במדין, והשני נקרא אליעזר על שם שהיה אלוהים בעזרתו והצילו מחרב פרעה.
בזמן שמשה גר בבית יתרו, הוא רועה את צאנו.
חזרת משה למצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באחד הימים, בעת שהותו של משה במדין, בזמן שהיה רועה את צאן יתרו במדבר, התגלה אלוהים אל משה, לראשונה, מתוך סנה בוער אך איננו מתכלה, ומצווה אותו לחזור למצרים, לפרעה, ולהושיע את ישראל משיעבודם, ולהוציא את עם ישראל ממצרים.
משה מסרב בתחילה לבצע את השליחות בטענות שונות. אך לאחר הפצרות נענה משה לשליחות, בתנאי שאהרן יהיה זה שידבר, ואילו משה יבצע את האותות והמופתים.
במלון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – צפורה במלון
לאחר שמשה מחליט לשוב למצרים הוא אומר לחותנו יתרו כי הוא מבקש לחזור למצרים כדי לראות האם אחיו נמצאים בין החיים. משה יוצא לדרך עם צפורה ושני בניו, ובדרכם לשם נאמר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ". הכתוב לא מסביר את מי ביקש ה' להרוג - את משה או את בנו גרשום. צפורה ממהרת ולוקחת אבן צור וכורתת את ערלת בנה, מניחה אותה לרגלי משה ואומרת: "חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי". לאחר מעשה זה של כריתת העורלה מסופר כי "וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ" וצפורה אומרת "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת".
בגיל שבעים ותשע הגיע משה למצרים, והתחיל בסדרת פניותיו אל פרעה ובעשר המכות, שבסופו של דבר הובילו ליציאת מצרים.
לא ידוע מה עשה בכל אותו הזמן מאז נערותו ועד גיל מופלג זה. יש מדרשים המספרים על היותו מלך כוש (חלק מן הפרשנים הקלאסיים אימצו אותם אך אחרים דחו אותם לחלוטין). אחרים שיערו, על סמך רמזים בספר יחזקאל, שמשה אכן הגיע למצרים בגיל צעיר, אך בני ישראל לא שמעו אליו לעזוב את עבודת האלילים שבידם ועל כן רק כעבור דור נוסף חזר.
לאחר ששב משה למצרים, תבע משה מפרעה, בשם האלוהים, לשחרר את עם ישראל. כשפרעה סירב, ניחתו עליו עשר מכות. לאחר המכה העשירית, מכת בכורות, נעתר פרעה לשחרר את עם ישראל שיוצא אל המדבר. אולם, לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים רדפו המצרים אחריהם אל עבר ים סוף. קריעת ים סוף אירעה ובני ישראל חצו את הים ביבשה זמנית שנוצרה בשיטחו. אולם, כל חיל מצרים טבע בים. לאחר שבעה שבועות הגיע העם למעמד הר סיני ובו הוריד משה לבני ישראל את התורה. מתן התורה נחשב מאז למעשה המכונן של עם ישראל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב עזרא ביק, משה: מבית פרעה לארץ מדין, באתר ישיבת הר עציון
- משה במדין באתר אספקלריא
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מדרש תנחומא שמות י
- ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק י"ד בפירוש רש"י ורבינו בחיי.
- ^ דרוש מקור
- ^ פירוש רש"י, וביתר הרחבה בפירוש דעת זקנים.