בריחת יעקב מלבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב, לאה ורחל בורחים מביתו של לבן ורחל גונבת את התרפים שלו.

בריחת יעקב מלבן היא סיפור מקראי המופיע בפרשת ויצא בספר בראשית, ומתואר בספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים א'נ"ד.

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר גנבת הברכות, יעקב ברח מפני עשו לבית דודו - לבן הארמי. הוא רעה את צאנו, נשא את שתי בנותיו רחל ולאה, ונולדו לו אחד עשר בנים ובת. לאחר שרחל ילדה את יוסף, יעקב פונה ללבן ומבקש ממנו רשות לקחת את נשיו ואת ילדיו ולשוב לארצו. לבן מתקשה לוותר על יעקב שבגללו הוא זכה לברכה מאת ה'. הוא מציע לו לקבל שכר על עבודתו, והם מסכמים על שכר שיקבל יעקב לפי סוגי הצאן. למרות שלבן ניסה לרמות את יעקב, יעקב הצליח לגרום לצאן להתרבות כך שרכושו גדל מאוד.

שתי סיבות היו לבריחה: ראשית, יעקב הרגיש שהוא אינו אהוד בבית לבן – הוא שמע שבני לבן מדברים על כך שהוא לקח את כל עושרו של לבן, וראה שלבן כבר "איננו איתו כתמול שלשום". שנית, ה' אמר ליעקב לשוב לארצו ולמולדתו.

ההכנות לבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב זימן את רחל ולאה אל השדה, וסיפר להן שהוא מרגיש שהוא חש ביחסן עוין מצד לבן, שלבן לאורך השנים ניסה לרמות אותו אך אלוהי אביו מנע זאת ממנו ועמד לצד יעקב, ושנגלה אליו מלאך בחלום ואמר לו לשוב לארצו ולמולדתו. שתי נשיו גיבו אותו, ואמרו שאין להן חלק ונחלה בבית אביהן, ושיעשה ככל אשר אמר לו ה'.

לפי עדותו של יעקב (מאוחר יותר, בזמן העימות עם לבן), הוא לא יכול היה לקום ולשוב לארץ כנען, כי חשש שלבן לא ייתן לו לקחת את בנותיו. ולכן המתין לשעת כושר.

הבריחה והמרדף[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר לבן הלך לגזוז את צאנו, במרחק שלושה ימי הליכה, קם יעקב והעלה את נשיו, בניו ורכושו על גמלים, וברח לכיוון ארץ כנען. במהלך הבריחה רחל הלכה וגנבה את התרפים (האלילים) של לבן אביה. ביום השלישי לבריחה נודע ללבן שיעקב ברח, והוא אסף את אחיו ובניו ויצא למרדף. ביום השביעי לבריחת יעקב הוא השיג אותו בהר הגלעד והתכוון לפגוע בו, אך בלילה שלפני המפגש נגלה אליו אלוהים בחלום ואסר עליו לדבר עם יעקב מטוב ועד רע.

למחרת הגיע לבן למחנהו של יעקב, התעמת עם יעקב על בריחתו, טען שאם יעקב היה אומר לו שברצונו ללכת היה משלח אותו בשמחה, ודרש לדעת איפה התרפים שלו. יעקב הסביר שברח כיוון שחשש שלבן יגזול ממנו את בנותיו, ושהוא אינו יודע היכן התרפים. לבן חיפש אותם בכל האוהלים, אך לא מצא אותם כיוון שרחל החביאה אותם בכר שישבה עליו.

לאחר מכן כרתו לבן ויעקב ברית. כסמל לברית הם מקימים גלעד, יעקב מכין זבח והם אוכלים ביחד. לבן שב לארצו ויעקב המשיך במסע לעבר בית אביו.

תאריכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ספר היובלים[1] התרחשו אירועים אלה בשנת 2,135 לבריאת העולם: יעקב ברח ב-21 בחודש הראשון, שהוא היום האחרון של חג המצות[2]. ב-13 בחודש השלישי הגיע לבן להר הגלעד, למחרת דיברו ביניהם, ולמחרתו כרתו ברית ב-15 בחודש השלישי, שהוא תאריך חג השבועות בלוח השנה במגילות קומראן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]