ברוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןברוש
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: מחטנאים
מחלקה: מחטניים
סדרה: מחטיים
משפחה: ברושיים
סוג: ברוש
שם מדעי
Cupressus
ליניאוס, 1753

ברוש (שם מדעי: Cupressus) הוא סוג של עצים מחטניים, המצויים באזורי האקלים החם של חצי הכדור הצפוני, בהם צפון אמריקה, צפון אפריקה, המזרח התיכון, ההימלאיה, דרום סין וצפון וייטנאם. אלו הם עצים ירוקי עד או שיחים גדולים שגובהם 5–40 מטר, העלים דמויי קשקשים שאורכם 2–6 מ"מ המסודרים באופן נגדי זה לזה. האצטרובלים כדוריים או אליפטיים וגודלם 8–40 מ"מ, וכוללים 4–14 קשקשים המגינים על הזרעים.

השם ברוש מיוחס לעיתים לצמחים מחטניים אחרים הדומים לסוג זה, כגון טקסודיון (Taxodium), המכונה "ברוש הביצות", וכן Chamaecyparis, Callitris, Cupressocyparis ואחרים.

צבעי הברוש (צבע העלים) הם ירוק בהיר, ירוק כהה וירוק-אפור. לעלי הברוש צורה פרקטלית.

השימוש הרב בברוש כעץ בנייה, בעבר, גרם לכריתתו המרובה ולהכחדתו כמעט מוחלטת מהטבע המקומי.

מעלי הברוש מופק שמן המיועד לייצור בשמים, סבון ומוצרים נוספים. כמו כן, הוא משמש כשובר רוח בגבולות פרדסים, חלקות חקלאיות ובתי קברות. באזור הים התיכון, הברוש נחשב לתרופה עממית נגד שיעול, וברפואה העממית הערבית בארץ, המים - בהם מבושלים אצטרובלים כדוריים - משמשים לטיפול בבעיות חניכיים, שיניים וכן בסוכרת. [1]

מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינים הגדלים בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוש במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגדלה רואים את המבנה הפרקטלי של עלי הברוש

בכתובתיהם של מלכי אשור ובבל נרמז כי נכרתו בידם עצי ארזים ועצי ברושים מן הלבנון בכדי להשתמש בהם לצרכי בנייניהם:

”בְּיַד מַלְאָכֶיךָ, חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר ברכב (בְּרֹב) רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן; וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו.

בימי המקרא שימש העץ כסמל לרעננות:

”אֶפְרַיִם, מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים; אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן--מִמֶּנִּי, פֶּרְיְךָ נִמְצָא”.

שלמה המלך קיבל מחירם מלך צור עצי ארזים ועצי ברושים מן הלבנון לבניין בית המקדש ובית המלכות:

”וַיִּשְׁלַח חִירָם, אֶל-שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, שָׁמַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלָי; אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-כָּל-חֶפְצְךָ, בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים.

הברוש שימש בבניית דלתות,רצפה, מזוזות, כרובים וכלי נגינה בבית המקדש הישראלי:

”וַיְצַף אֶת-קַרְקַע הַבַּיִת, בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים,

”וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה, בְּכֹל, עֲצֵי בְרוֹשִׁים

מקום אילן הברוש משמש מגורים וקן לציפורים ולעוף הנקרא חסידה כמובא בספר תהלים (תהלים פרק קד פסוק יז):

”אֲשֶׁר־שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ”

לדעת רוב החוקרים אין הברוש המוזכר במקרא זהה ל-Cupressus. לדעת עמנואל לב מדובר ב-Juniperus (ערער). לדעת אהרון אהרונסון מדובר ב-Juniperus drupacea (ערער גלעיני), ולדעת מנחם זהרי מדובר ב-Juniperus excelsa (ערער ברושי).

לדעת יהודה פליקס, הברוש המצוי נקרא במקרא בשם תאשור.

לפי התלמוד[3] , הברוש נכלל בתוך עשרה מיני הארזים, כלומר עצי סרק שהאדם מחשיב רבות את השימוש בענפיהם או גזעיהם, כארז.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ ברוש על גדות אגם גרדה באיטליה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברוש מצוי, באתר רשות הטבע והגנים, ‏1.1.2011
  2. ^ https://www.kkl.org.il/forestsearch/biria_forest.aspx
  3. ^ ראש השנה כג א
ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.