ברוך ברוכין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברוך ברוכין
לידה 27 בנובמבר 1921
ברסט, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 במאי 1984 (בגיל 62)
מקום קבורה בית הקברות סגולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא אנדרס
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19481971 (צה"ל)
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברוך בָּרוּכִין (גֶלֶרשטֶיין) (27 בנובמבר 192118 במאי[1] 1984) היה תת-אלוף בצה"ל, כיהן כקצין תותחנים ראשי במלחמת ההתשה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוכין נולד בשם ברוך גלרשטיין (Gelerstejn) בשנת 1921 בעיר ברסט ליטובסק[2] שבפולין (כיום בבלארוס), בנם של סוניה ויעקב גלרשטיין.[2] בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה זמן קצר בגטו לודז', ולבסוף הצליח להגיע לשטח ברית המועצות. הוגלה יחד עם יהודים נוספים לצפון, ועם הקמת צבא אנדרס, הנאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון, שהוקם בברית המועצות ב-1941 לאחר הפלישה הגרמנית, התנדב לשרת בו.[3] הוא שירת בצבא כתותחן, ובשנת 1943 הגיע עמו דרך פרס לארץ ישראל, וכמו יהודים רבים, ערק ממנו ונשאר בארץ. בעקבות זאת שינה את שמו, ואימץ את שם משפחתה של אמו.[3]

בארץ התגייס לארגון "ההגנה" ומילא תפקידי הדרכה. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת גבעתי ובחטיבת קרייתי. בתפקידי פיקוד והדרכה.

ב-1951 הצטרף לחיל התותחנים ושירת כסמג"ד בגדוד 404. ב-1956 מונה לסגן מפקד תותחנים פיקודי. במלחמת סיני פיקד על גדוד 835 שלחם במתחם אבו עגילה ושימש מפקד סיוע חטיבתי. אחרי המלחמה מונה למפקד גדוד 404, גדוד תותחנים מתנייעים הראשון בחיל. ב-1959 יצא ללימודים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. פיקד על בית הספר לתותחנות שדה.

במלחמת ששת הימים שימש מפקד אגד ארטילרי 212 וקצין הסיוע הארטילרי של אוגדה 36 שלחמה בקרבות בצפון השומרון וברמת הגולן. לאחר המלחמה מונה לקצין תותחנים ראשי. בתקופתו נקלטו תותחי ה-M-109 בקוטר 155 מ"מ וה-M-107 בקוטר 175 מ"מ, שהיוו במשך שנים רבות את עמוד השדרה של החיל. חיל התותחנים התמודד בתקופה זו במלחמת ההתשה בגזרת תעלת סואץ וסדר הכוחות הסדיר שלו גדל משמעותית. ב-1970 קודם לדרגת תת-אלוף ובספטמבר 1971 הוחלף על ידי אריה לוי,[4] והשתחרר מצה"ל.

היה נשוי ואב לשני בנים ובת.

נפטר בשנת 1984.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פעם תותחן תמיד תותחן: סיפורים של ראשונים / אסף וכתב: ברוך ברוכין; הביא לדפוס: אברהם זהר, תל אביב: איגוד התותחנים בישראל, תשמ"ז 1987.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Baruchin, Baruch", in: Who's who in Israel and in the work for Israel abroad, Bronfman & Cohen Publications, 1976, p. 43.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברוך ברוכין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]