בפטיסטריום

באדריכלות כנסייתית, בפטיסטריום (בלטינית: baptisterium) הוא מבנה המיועד לקיום טקסי הטבלה בנצרות. צורתו האופיינית של המבנה (צורה מעגלית או צורת מצולע - לרוב מתומן) התפתחה עקב שימושו של המבנה ובנייתו סביב אגן הטבלה מרכזי. הבפטיסטריום יכול להיות חלק ממבנה של כנסייה או קתדרלה, או מבנה נפרד הנבנה סמוך אליהם.

הפאר של מבנים אלה שנבנו באירופה בימי הביניים ותקופת הרנסאנס מראה את חשיבות טקס ההטבלה בנצרות הקתולית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הראשון שנבנה במטרה לשמש כבפטיסטריום הוא הבפטיסטריום של הלטראנו בארמון הלטראנו שברומא. מבנה זה היה מתומן, והיווה השראה למבנים מאוחרים יותר שנבנו. במרכז המבנה היה אגן ההטבלה, בו טבלו המוטבלים שלוש פעמים. שלוש מדרגות הובילו מרצפת המבנה אל רצפת אגן ההטבלה. מבני אגן ההטבלה עוטרו לרוב באיורים או פסיפסים המתארים את חייו של יוחנן המטביל.

הבפטיסטריום של ארמון הלטרן ניזון מאגם תת-קרקעי סמוך, ושימש את האפיפיור. בהשפעת מבנה זה נבנו בפטיסטריומים רבים בשלהי האימפריה הרומית וראשית ימי הביניים באתר מעיינות טבעיים (שהיו לרוב אתרי פולחן פגניים, ושימוש זה אפשר ניצול של "קדושת" האגם בקרב תושבי המקום מחד, ו"חיסולו" של אתר פגני מתחרה מאידך).

בשלהי האימפריה הרומית, טקסי הטבילה נערכו בנוכחות קהל רב אשר נדרש להיטבל לאחר התנצרותם - וזאת בשל הנוהג לערוך את הטבילה שלוש פעמים בשנה בלבד, בנוכחות הבישוף. רק במאה ה-9 התרבו טקסי טבילת תינוקות (לעומת טקסי הבוגרים) ופחת מספר הבפטיסטריומים שנבנו.

בתקופה שבין אירוע טבילה אחד למשנהו, נהגו לחתום את דלתות המבנה בחותם הבישוף, וכך לפקח על הטקסים שנערכו (ואשר לרוב נדרש תשלום עבורם).

חלק מהבפטיסטריומים נבנו בחלוקה לאגף גברים ואגף נשים.

בניגוד לכנסיות בה נערכו טקסי קבורה, מועצת אוקסר אסרה בשנת 578 על קבורה בתוך בפטסטריומים, אף שבפועל נערכו קבורות כאלה - ארכיבישופים רבים מקנטרברי נקברו בבפטיסטריום שבעיר.