בעידנא דריתחא

בְּעִדָּנָא דריתחא הוא ביטוי בשפה הארמית. תרגום הביטוי הוא: בעת רוגז (בעידנא= בעת). בעברית בת זמננו משמש הביטוי להבעת חרטה על דברים שנאמרו בשעת כעס מפני ש"אין דנים אדם בשעת כעסו", אך במקור שימש הביטוי לתיאור זמן שיש בו כעס מהשמים.

מקור

הביטוי נזכר לראשונה בתלמוד, כך לדוגמה במסכת בבא קמא: ”רבא בעידן רתחא הוי סכר כוי”, כלומר מתי שהוא ראה שיש זמן של התעוררות הדינים בעיר, ותושבי העיר מתו במלחמה, בדבר או ברעב, הוא סגר את חלונות הבית כנאמר בפסוק "עלה מוות בחלונינו" שמשם נראה שיש רשות למלאך המוות להיכנס לבית שחלונותיו פתוחים.

וכן במסכת ברכות מסופר על רבי זירא שבעידנא דריתחא היה משליך את אדרתו מעליו כדי לא להיראות כחשוב אלא כעבד לפני רבו, ובזמן שלא היה עידנא דריתחא היה מתעטף בבגדים נאים.

עונש

בתלמוד במסכת מנחות מופיע כי בזמן של "עידנא דריתחא" מענישים גם על ביטול מצוות עשה. על פי המסופר שם, המלאך הוכיח את רב קטינא על שביטל מצוות עשה של ציצית, ואמר לו כי אף על פי שבאופן רגיל אין מענישים על דבר כזה, בעידנא דריתחא מענישים גם על ביטול מצוות עשה. כך אף הובא בספרי הפוסקים כי על כל מצוות עשה שמבטלים, אם יש חיוב לקיימה (כמו במצוות ציצית) יש על כך עונש בעידנא דריתחא, גם אם על פי ההלכה אינו חייב לעשות את המצווה, כמו מצוות שילוח הקן לפי הדעה שאינו חייב לשלח את האם אם אינו חפץ לזכות בבנים.

יש שכתבו שדווקא בימים שהיו רגילים ללבוש בגדים שיש בהם ארבע כנפות, אזי מי שחיפש דרכים להיפטר ממצווה זו, נחשב לו הדבר לעבירה ולכן נענש, אך בימינו שבאופן רגיל אדם אינו לובש בגד של ארבע כנפות, אין הוא נענש על כך שלא חיפש דרכים להכניס את עצמו בחיוב המצוה.

טעם

מספר פרשנויות ניתנו לכך שבעידנא דריתחא מענישים על ביטול מצוות עשה:

• לדעת הרבינו יונה הטעם שמענישים בעידנא דריתחא, הוא על כך שהאדם לא הביא את עצמו למצב שבו יחמוד לקיים כל מצווה שיוכל לקיים.
• המהרש"א מפרש כי בעידנא דריתחא מענישים את הצדיקים על כך שלא הגנו על דורם, על ידי מצוות נוספות שיכלו לקיים ובכך להוסיף בזכויותיהם וזכויות הדור.