בנציון כץ

בנציון כץ
לידה	1 בפברואר 1907; סאנוק, רפובליקת פולין
פטירה	21 בנובמבר 1968 (בגיל 61); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	פולין, ישראל
שם עט	בנציון בנשלום
שפות היצירה	פולנית, עברית
צאצאים	אמנון כץ

ערך זה עוסק בפרופסור ללימודים קלאסיים, רקטור אוניברסיטת תל אביב, מוכר גם בשם בנציון בנשלום. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בן-ציון כ"ץ (פירושונים).

בנציון כץ, שנודע גם בשם העט בנציון בנשלום, (ינואר 1907, ו' בשבט ה'תרס"ז – נובמבר 1968, א' בכסלו ה'תשכ"ט) היה מנהל בהסתדרות הציונית, מתרגם לעברית, משורר, פרופסור ללימודים קלאסיים ולספרות עברית, רקטור אוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנציון כץ נולד בשנת 1907 בסאנוק שבגליציה, בן לשולם כץ, שהיה סוחר, ורוחמה לבית ארליך. אחותו הייתה טונקה כץ, ואחיו הצעיר ממנו, יהודה (יוליוס) היה דיפלומט ופעיל קומוניסטי פולני (פול').

למד באוניברסיטת קרקוב ובשנת 1929 קיבל בה תואר דוקטור. לימד שם עברית בשנים 1929–1939. בשנים 1937–1938 לימד במכון למדעי היהדות בוורשה. השתתף, כאחד מנציגי פולין, בשני קונגרסים ציוניים והיה פעיל בתנועת "תרבות". לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לווילנה,^[1] וב-1940 עלה לארץ ישראל. בשנים 1941–1963 היה מנהל המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית. ערך, יחד עם אשר ברש ושמשון מלצר, את הירחון לנוער "עתידות" שבהוצאת מחלקה זו.^[2]

היה חבר בוועד אגודת הסופרים ונציגה בוועדת פרס טשרניחובסקי, ובעקבות מחלוקת שפרצה בשנת 1945 בשאלה האם כשרה השעה להענקת הפרס לתרגום מגרמנית של "פאוסט"^[3] התפטר מחברותו בשני גופים אלה, לאחר שהאגודה התנגדה לעמדתו שיש להעניק את הפרס לתרגום זה.^[4] בשנת 1954 הוענק לו פרס טשרניחובסקי על תרגומו לטרגדיה "הפרסים" מאת אייסכילוס.^[5]

בשנת 1956, עם הקמתה של אוניברסיטת תל אביב, מונה בה לפרופסור בחוגים ללימודים קלאסיים ולספרות עברית. בשנים 1959–1964 היה דיקאן הפקולטה למדעי הרוח. בסוף 1963 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין^[6] ובשנת 1964 מונה לרקטור האוניברסיטה^[7] וכיהן בתפקיד זה עד לפטירתו.^[8] היה חבר המועצה להשכלה גבוהה.^[7]

נפטר בשנת 1968 והובא לקבורה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.^[8]

לכבודו יצא לאור בשנת 1970 "ספר זיכרון לפרופ' בנציון כ"ץ ז"ל : רקטור אוניברסיטת תל אביב וראש החוג ללימודים קלאסיים : מחקרים בתרבות הקלאסית", בעריכת מ' רוזלאר וב' שימרון. על שמו נקרא באוניברסיטת תל אביב מכון כץ לחקר הספרות העברית.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרות העברית בין שתי מלחמות עולם, הוצאת ראובן מס, תש"ג^[9]
בסער ביום סופה : פרקי פולין, הוצאת מסדה בסיוע מוסד ביאליק, תש"ד
אורי ניסן גנסין : מונוגרפיה, קרקוב: הוצאת התאגדות הסופרים העברים "מפלט", תרצ"ה-1934^[10]
שקיעות ירושלים : שירים, גזית, תשכ"ה
ארחות יצירה : מסות ומאמרים, רמת-גן: אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1966^[11]

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרובעים / מאת עומר ח'יאם, גזית, 1939^[12]
אייסכילוס, פרומתבס הכבול, מהמקור היווני בצירוף מבוא והערות בנציון בנשלום, תל אביב, גזית, תש"ב
מערכות ארוס : מאה שירי-אהבה יווניים - מאלקיוס איש לסבוס בן המאה השביעית והששית שלפני סה"נ עד אגתיאס איש מירינה בן המאה הששית לספירתם, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ך-1960
מרטיאליס, מבחר שירים, תרגם מרומית והוסיף דברי-פתיחה וביאורים בנציון בנשלום, ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ז.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף אורן, "ארחות יצירתו של בנציון בנשלום", מאזנים, אפריל-מאי 1967, עמ' 442–444 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

משיריו:

"מנהטן", מאזנים, דצמבר 1965, עמ' 35. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
"מהתהלך בכרכים", מאזנים, אוגוסט 1966, עמ' 230. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
"על שפת ים אילת", מאזנים, יוני 1968, עמ' 33. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

ממאמריו:

"ביאליק המספר", מאזנים, טבת תרצ"ג, עמ' 9–16. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה אונגרפלד, משורר ויושב בקתדרה, הצופה, 10 בפברואר 1967
בנציון כץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
רשימת הפרסומים של בנציון כץ, בקטלוג הספרייה הלאומית
כץ (בנשלום) בנציון, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ בנציון בנשלום - בווילנה, "אמר", 10 בינואר 1940
^ נשארו 5 טופסי "עתידות", הארץ, 13 בפברואר 1948
עתידות - ירחון לנוער, מעריב, 19 באפריל 1954
עתידות - ירחון לנוער, על המשמר, 19 במאי 1957
^ אנשי האוניברסיטה הם האחראים לשערוריה של מתן פרס טשרניחובסקי לתרגום מגרמנית, המשקיף, 25 בספטמבר 1945
^ חבר ועדת פרס טשרניחובסקי התפטר, הארץ, 12 באוקטובר 1945
^ פרס צ'רניחובסקי לתרגומי מופת, שערים, 30 באפריל 1954
^ מינויים והעלאות באוניברסיטת ת"א, על המשמר, 16 בדצמבר 1963
^ ¹ ² פרופ' בנציון כץ רקטור אוניברסיטה של תל־אביב, דבר, 22 במאי 1964
^ ¹ ² גילוי מצבה על קבר פרופ' בנציון כ"ץ, למרחב, 2 במאי 1969
^ הדים, הצופה, 22 בינואר 1954
^ שמעון גינזבורג, מונוגרפיה על גנסין, דואר היום, 3 באוגוסט 1934
^ יוסף פרידלנדר, "ארחות יצירה" - מסותיו של בנציון בנשלום, על המשמר, 16 ביוני 1967
^ חיים זיגלבוים, מרובעים מאת עומר כיאם, העולם, 1 בפברואר 1940
אהרון בר שמואל, בשבילי הפנתיאון, משמר, 12 במאי 1944

[1] בנציון בנשלום - בווילנה, "אמר", 10 בינואר 1940

[2] נשארו 5 טופסי "עתידות", הארץ, 13 בפברואר 1948
עתידות - ירחון לנוער, מעריב, 19 באפריל 1954
עתידות - ירחון לנוער, על המשמר, 19 במאי 1957

[3] אנשי האוניברסיטה הם האחראים לשערוריה של מתן פרס טשרניחובסקי לתרגום מגרמנית, המשקיף, 25 בספטמבר 1945

[4] חבר ועדת פרס טשרניחובסקי התפטר, הארץ, 12 באוקטובר 1945

[5] פרס צ'רניחובסקי לתרגומי מופת, שערים, 30 באפריל 1954

[6] מינויים והעלאות באוניברסיטת ת"א, על המשמר, 16 בדצמבר 1963

[דבר-7] ¹ ² פרופ' בנציון כץ רקטור אוניברסיטה של תל־אביב, דבר, 22 במאי 1964

[למרחב-8] ¹ ² גילוי מצבה על קבר פרופ' בנציון כ"ץ, למרחב, 2 במאי 1969

[9] הדים, הצופה, 22 בינואר 1954

[10] שמעון גינזבורג, מונוגרפיה על גנסין, דואר היום, 3 באוגוסט 1934

[11] יוסף פרידלנדר, "ארחות יצירה" - מסותיו של בנציון בנשלום, על המשמר, 16 ביוני 1967

[12] חיים זיגלבוים, מרובעים מאת עומר כיאם, העולם, 1 בפברואר 1940
אהרון בר שמואל, בשבילי הפנתיאון, משמר, 12 במאי 1944

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]