בני סוהילה

בני סוהילה
بني سهيلا
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה ח'אן יונס
שטח 5.17 קמ"ר
גובה 0 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 41,439 (2017)
קואורדינטות 31°20′34″N 34°19′31″E / 31.342777777778°N 34.325344444444°E / 31.342777777778; 34.325344444444 
אזור זמן UTC +2
http://www.banisuhaila.org/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בַּנִי סוּהֵילָהערבית: بني سهيلا, תעתיק מדויק: בני סהילא) היא עיר בדרום רצועת עזה השייכת לנפת ח'אן יונס והיא שוכנת כ-2 ק"מ מזרחית לח'אן יונס וגובלת בה ברצף טריטוריאלי בנוי. ממזרח לה שוכנת עבסאן א-סע'ירה ומדרום-מזרח לה עבסאן אל-כבירה. כל אלה שייכות למטרופולין של ח'אן יונס.

לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית העיר מונה כ-41,439 תושבים נכון ל-2017.

המקום קרוי אולי על שם כוכב קאנופוס הנקרא בערבית "סהיל".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת עולי רגל נוצרים (1839) הזכירה את המקום בַּנִי סֻהֵיל.

משלחת של יהודי ירושלים, שבראשה עמד יואל משה סלומון, ביקרה בבני סוהילה ב-1910 במסעה לחבל עזה כדי לרכוש קרקע להתיישבות וציינה ששמו בְּנֵי סֶלַע.[1]

במפקד האוכלוסין בארץ ישראל בשנת 1922, נמנו בבני סוהילה 1043 תושבים, כולם מוסלמים[2].

במפקד האוכלוסין בארץ ישראל בשנת 1931 נמנו 2063 תושבים, עדיין כולם מוסלמים, ב-406 בתים[3]. בשנות ה-30 הגיעו עשרות מבני הכפר לאיזור יפו למצוא עבודה, והתגוררו במחנה אוהלים ליד יפו[4].

לאחר מלחמת העצמאות עברו לגור בכפר פליטים רבים.

בעקבות מלחמת סיני הייתה בני סוהילה נתונה תחת שליטת צה"ל, אשר מינה בה מועצה והעמיד בראשה את חמדאן אבו עמר[5]. ב-1957 נמנו בעיירה 3,600 תושבים קבועים ו-2,500 פליטים.

ביולי 1972 ביקר משה דיין בכפר והוא נתבקש להרחיב את שטח השיפוט של הכפר, לאור צפיפות האוכלוסייה בכפר. באותה עת רבים מתושבי הכפר עבדו בישראל[6].

לאחר חטיפת האוטובוס מאשקלון באפריל 1984, הרס צה"ל ארבעה בתים של בכפר, של משפחות החוטפים[7].

לפי מפקד התושבים של שנת 2006 חיו בעיר 32,800 תושבים, כולם מוסלמים.

ב-7 באוקטובר 2023 השתתפו פעילי חמאס ותושבים במתקפה על אזור עוטף עזה. כתוצאה מכך פשט צה"ל על בני סוהילה במהלך מלחמת חרבות ברזל, כבש את העיירה, והשמיד בה את תשתיות האויב ובתי פעילי הטרור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל הראובני, ‏לקסיקון ארץ ישראל, , עמ' 148‏, באתר "כותר"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]