בנו אלקן
 | |
| לידה |
2 בדצמבר 1877 דורטמונד, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
10 בינואר 1960 (בגיל 82) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה | ישראל |
| מקום לימודים |
לה רוזי |
| תקופת הפעילות | 1919–1960 (כ־41 שנים) |
| תחום יצירה |
פיסול |
| יצירות ידועות |
מנורת הכנסת |
| מספר צאצאים | 2 |
| חתימה |
 |
  | |
בֶּנוֹ אלְקַן (גרמנית: Benno Elkan; 2 בדצמבר 1877 – 10 בינואר 1960) היה פסל יהודי-גרמני-בריטי, אמן הפיסול במתכת, הידוע במיוחד בדיוקנאותיהם של מנהיגים ואישים שעיצב, באנדרטאות ומצבות שפיסל, וכן ביצירת מנורת הכנסת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלקן נולד בדוֹרְטְמוּנְד שבגרמניה למשפחה יהודית. לאחר שהשלים את השכלתו בגימנסיה שבעירו, למד ציור במינכן ובקרלסרוהה. ב-1900 היה אלקן אחד מ-17 האבות המייסדים של "המועדון היהודי" באיירן מינכן.[1] ב-1903 החליט להקדיש עצמו לפיסול. ב-1905 עבר לפריז, שם החל לעבוד כפסל, אם כי לא הצטרף לאף אחת מהתנועות האמנותיות שפרחו בעיר באותה התקופה. ב-1906 הציג תערוכת יחיד ראשונה בעירו, דורטמונד. בין 1908 ל-1911 חי ברומא, שם הושפע מהסגנון העתיק, ואף עבד מעט באבן. ב-1911 שב לגרמניה. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין אספקה בפולין, אך לאחר שלקה בחולירע, הועבר לתפקיד עורפי בפרנקפורט.
מ-1919 שהה בפרנקפורט ושם יצר פסלים ואנדרטאות לזכר חללי המלחמה, בעלי מסר פציפיסטי ואנטי-מיליטריסטי. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, יצא לגלות באנגליה, עקב מוצאו היהודי ודעותיו[2]. בלונדון זכה לשם ולתהילה כפסל, ואף עוטר בתואר אצולה. מ-1956 חלה הידרדרות במצב בריאותו, ובשנת 1960 נפטר בלונדון[3]. לבקשתו נשרפה גופתו, ואפרו פוזר בישראל.
מורשתו האמנותית של אלקן כוללת פסלי ברונזה ואבן גדולים, וכן דיוקנאות של אישים מפורסמים כווינסטון צ'רצ'יל, הרברט סמואל, חיים ויצמן, ולטר רתנאו וגוסטב מאהלר[2]. בין יצירותיו המפורסמות: יד הזיכרון להרוגי מלחמת העולם הראשונה בפרנקפורט, שהוסרה על ידי הנאצים ב-1933 והוצבה מחדש ב-1946, האנדרטה לחירות במיינץ, שהושמדה על ידי הנאצים ב-1940, פסל "משפחת הג'ונגל" בגן החיות בגלאזגו, מנורות הברונזה בקפלת קינגס קולג' באוקספורד, המעוטרות בדמויות תנ"כיות, מנורות מעוטרות בדמויות מהתנ"ך ומהברית החדשה בכנסיית וסטמינסטר, ומנורת הכנסת.
אלקן היה נשוי לפסנתרנית הדוויג יהודית איינשטיין, בת למשפחתו של אלברט איינשטיין, לשניהם נולדו בת בשם אורסולה ובן בשם וולף.
מנורת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מנורת הכנסת
בשנת 1950, כשנה וחצי לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, פנה הלורד אדווין סמואל, בנו של הרברט סמואל, שהיה הנציב העליון הבריטי הראשון של ארץ ישראל, לבנו אלקן, וביקש ממנו ליצור פסל ברונזה בצורת מנורה, כדי להעניקה כשי למדינת ישראל הצעירה. מטרת השי הייתה "לבטא את הערצת הפרלמנט הבריטי ואת ידידותו החמה הנמשכת למדינת ישראל החדשה, לממשלתה, לעמה, ומעל לכול – לכנסת שלה"[4]. אלקן היה אמן ידוע באנגליה, ובעל ניסיון עשיר בעבודה בברונזה, לאחר שיצר כמה מנורות, ובמיוחד זו של כנסיית וסטמינסטר שבלונדון. אלקן השקיע שש שנים מחייו ביצירת המנורה, בעיקר בתחום העיוני, שכן ביקש ליצור מנורה ייחודית, שתספר את תולדות עם ישראל במשך אלפי שנות היסטוריה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנו אלקן, באתר על יהודי וסטפאליה (בגרמנית)
- בנו אלקן (1877–1960), באתר העיר גלאזגו (באנגלית)
בנו אלקן (1877-1960), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Mit Donaufußball zur allerersten Meisterschaft, באתר פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג, 22 ביולי 2011
- ^ 1 2 קרל שוורץ, בנו אלקן - בן 75, הארץ, 12 בדצמבר 1952
- ^ נפטר הפסל היהודי בנו אלקן, למרחב, 12 בינואר 1960
- ^ אליק מישורי, שורו, הביטו וראו: איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, תל אביב: עם עובד, 2000, עמ' 177–178.