בנדיקט קמברבאץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנדיקט קמברבאץ'
Benedict Cumberbatch
בנדיקט קמברבאץ' בכנס "קומיק-קון" בסן דייגו, יולי 2019
בנדיקט קמברבאץ' בכנס "קומיק-קון" בסן דייגו, יולי 2019
לידה 19 ביולי 1976 (בן 47)
אנגליהאנגליה האמרסמית', לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Benedict Timothy Carlton Cumberbatch עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2000
מקום לימודים
בן או בת זוג Sophie Irene Hunter (14 בפברואר 2015–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Christopher Cumberbatch עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בנדיקט טימותי קארלטון קמברבאץ' CBE (באנגלית: Benedict Timothy Carlton Cumberbatch; נולד ב-19 ביולי 1976) הוא שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אנגלי. התפרסם בגילום דמותו של שרלוק הולמס בסדרה "שרלוק" ובסרטים "בת בולין האחרת", "רוחות של חופש"[1], "כפרה", "האויב בתוכנו - סטארטרק", "דוקטור סטריינג'" ו"כוחו של הכלב". בנובמבר 2013 הוענק לו על ידי באפט"א לוס אנג'לס פרס בריטניה בקטגוריית האמן הבריטי של השנה בשל "הופעותיו הנפלאות בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון". קמברבאץ' היה מועמד פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר לשנת 2015 על תפקידו בתור אלן טיורינג בסרט "משחק החיקוי". כמו כן זכה בפרס אמי על הופעתו בסדרה "שרלוק" ובפרס באפט"א ועל הופעתו במיני-סדרה "פטריק מלרוז"[2].קמברבאץ' היה מועמד פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר לשנת 2022 על תפקידו בתור פיל בסרט "כוחו של הכלב".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמברבאץ' נולד בלונדון לזוג השחקנים וונדה ונטהאם וטימותי קרלטון. הוא גדל ברובע המלכותי קנזינגטון וצ'לסי. יש לו אחות למחצה, טרייסי פיקוק, מנישואיה הראשונים של אמו. קמברבאץ' התחנך בפנימיות מגיל 8. הוא למד בבית הספר בראמבטלי במערב סאסקס ובבית הספר הארו שבצפון-מערב לונדון. הוא היה חבר באגודת רטיגן, מועדון הדרמה המרכזי של בית הספר הארו, אשר נקרא על שם המחזאי טרנס רטיגן. הוא השתתף בהצגות רבות של שייקספיר בבית הספר. הופעת הבכורה שלו הייתה בגיל 12 בתפקיד טיטניה, מלכת הפיות, בהצגה "חלום ליל קיץ"[3]. מורה הדרמה שלו, מרטין טיירל, אמר עליו שהוא השחקן הכי טוב שהוא אי פעם עבד איתו בבית הספר.

לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הארו, קמברבאץ' התנדב כמורה לאנגלית במנזר טיבטי בדרג'לינג, הודו. לאחר מכן הוא למד דרמה באוניברסיטת מנצ'סטר. הוא המשיך את לימודי המשחק באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה בלונדון וסיים עם תואר שני במשחק קלאסי.

ב-2015 קמברבאץ' קיבל את עיטור מסדר האימפריה הבריטית.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנדיקט קמברבאץ' בתפקיד שרלוק הולמס, 2010

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2001 השתתף קמברבאץ' בהצגות רבות בתיאטרון הפתוח בריג'נטס פארק, בתיאטרון אלמיידה, בתיאטרון רויאל קורט, בתיאטרון המלכותי הלאומי ועוד. הוא היה מועמד לפרס אוליבייה לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בהצגה הדה גאבלר.

ב-2010 השתתף קמברבאץ' בהפקה המחודשת של ההצגה "After the Dance" בתיאטרון המלכותי הלאומי. ההפקה זכתה בארבעה פרסי אוליבייה, כולל להפקה המחודשת הטובה ביותר.

ב-2011 השתתף קמברבאץ' בהצגה "פרנקנשטיין" בתיאטרון המלכותי הלאומי בבימויו של דני בויל. הוא וג'וני לי מילר שיחקו שניהם גם בתפקיד ויקטור פרנקשטיין וגם בתפקיד היצור. ההצגה הוקרנה בבתי קולנוע ברחבי העולם. קמברבאץ' זכה על הופעתו בפרס אוליבייה, בפרס עיתון ה-Evening Standard ובפרס מעגל מבקרי התיאטרון.

ב-2015 הופיע קמברבאץ' בתפקיד הראשי בהצגה "המלט" מאת שייקספיר במרכז האמנויות ברביקן שבלונדון בבימויה של סוניה פרידמן[4]. זו הייתה ההפקה לה נמכרו כרטיסים הכי מהר בהיסטוריה של התיאטרון בלונדון[5]. ההצגה הוקרנה בבתי קולנוע ברחבי העולם. קמברבאץ' היה מועמד לפרס האוליבייה על הופעתו[6].

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידיו המוקדמים של קמברבאץ' בטלוויזיה כוללים את "Heartbeat", "Tipping the Velvet", "מרגלי קיימבריג'", "Fortysomething", "ספוקס" ו-"עדות אילמת".

ב-2004 שיחק קמברבאץ' בתפקיד הראשי הראשון שלו כאסטרופיזיקאי והתאורטיקן סטיבן הוקינג בדרמה "הוקינג", תפקיד עליו היה מועמד לפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר. ב-2005 קמברבאץ' גילם את דמותו של אדמונד טלבוט במיני-סדרה "To the End of the Earth". במהלך הצילומים, כאשר שהה בדרום אפריקה, הוא חווה חוויה מפחידה כאשר הרכב שבו היה נחטף. ב-2007 הוא השתתף יחד עם טום הארדי בסרט הטלוויזיה "Stuart: A Life Backwards". ב-2008 הוא השתתף במיני-סדרה "The Last Enemy" וזכה עליה במועמדות לפרס Satellite לשחקן הטוב ביותר.

ב-2010 החל לגלם את דמותו של הבלש האגדי שרלוק הולמס בסדרה "שרלוק" וזכה להערכה רבה על הופעתו בתפקיד[7]. ב-2014 הוא זכה בפרס אמי לשחקן הטוב ביותר על משחקו בפרק השלישי של העונה השלישית, "His Last Vow"‏. ב-2017 חזרה שודרה העונה הרביעית של הסדרה[8].

ב-2012 השתתף קמברבאץ' במיני-סדרה "הג'נטלמן האחרון"[9]. הופעתו זיכתה אותו במועמדות לפרס אמי לשחקן הטוב ביותר.

ב-2016 השתתף בסדרת סרטי הטלוויזיה "הכתר החלול" המבוססת על המחזות ההיסטוריים של שייקספיר בתפקיד ריצ'רד השלישי.

ב-2017 שיחק בתפקיד הראשי במיני-סדרה של רשת הכבלים "שואוטיים" "פטריק מלרוז", על פי סדרת הספרים באותו שם, העוסקת בגבר נהנתן ושתיין מהמעמד הגבוה המנסה להתגבר על טראומות ילדותו[10]. הסדרה זכתה בפרס באפט"א לשנת 2019.

ב-2018 שיחק בסרט הטלוויזיה של רשת HBO‏ "Brexit: The Uncivil War in the U.K", בו גילם את דומיניק קמינגס, מנהל הקמפיין של תומכי הברקזיט ב-2016. הסרט הציג את אחורי הקלעים של הקמפיין ואת האסטרטגיות שלו שכללו הנדסת תודעה באמצעות הרשתות החברתיות[11].

ב-2019 שיחק במיני-סדרה הבריטית "בשורות טובות", המבוססת על ספר באותו השם, שם הוא מגלם את השטן, שליט הגיהנום.

בשנת 2021, לוהק קמברבאץ' למיני-סדרה מקורית של נטפליקס "39 המדרגות" בדמותו של ריצ'רד האניי; המיני-סדרה מבוססת באופן רופף על רומן המתח-הרפתקאות באותו השם מאת הסופר הבריטי ג'ון באקן בשנת 1915 וכן מהווה עיבוד מחודש לסרטו של אלפרד היצ'קוק, ב-אותו השם משנת 1935, והיא תעלה לשידור במהלך שנת 2023.

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמברבאץ' עשה את הופעת הבכורה שלו בקולנוע ב-2006 בדרמה הפוליטית "רוחות של חופש", בתפקיד ראש ממשלת בריטניה ויליאם פיט הבן. התפקיד זיכה אותו במועמדות לפרס מעגל מבקרי הקולנוע של לונדון לפריצת השנה. באותה שנה הוא הופיע גם בקומדיה "שאלת הפתיחה" בתפקיד פטריק ווטס. ב-2007 הוא הופיע בדרמה התקופתית "בת בולין האחרת" בתפקיד ויליאם קארי[12], איש החצר הנאמן של הנרי השמיני (אריק באנה) ובתפקיד קטן בדרמת המלחמה הרומנטית "כפרה". ב-2009 הועמד לפרס הבפט"א לשחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו במיני סדרה "עיר קטנה" ושיחק בדרמה "המצאה" בתפקיד מגלה הארצות המפורסם ג'וזף דלטון הוקר. ב-2010, שיחק לצידן של זוכות האוסקר רייצ'ל וייס וונסה רדגרייב במותחן "חשופות". ב-2011 הוא הופיע בסרט הריגול "החפרפרת". ב-2012 הוא הופיע בסרט "סוס מלחמה" בבימויו של סטיבן ספילברג.

קמברבאץ' זכה לתשבחות על הופעותיו בסרטי טרילוגיית ההוביט בתפקיד כפול: הן כ"בעל האוב" והן בתור הדרקון "סמאוג", תפקיד אשר ביצע באמצעות טכנולוגיית לכידת תנועה[13]. ב-2013 הוא הופיע בתור חאן נוניאו סינג בסרט - "האויב בתוכנו - סטארטרק"[14]. באותה שנה הופיע גם בתור ויליאם פרינס פורד בסרט "12 שנים של עבדות". הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר[15]. עוד באותה שנה הוא הופיע בתור מייסד ויקיליקס, ג'וליאן אסאנג', בסרט "הרשות החמישית" ובתור צ'ארלס אייקן בסרט "אוגוסט: מחוז אוסייג'"[16].

ב-2014 הופיע גם בתפקיד ראשי כאלן טיורינג, בסרט הדרמה ההיסטורי "משחק החיקוי", לצדה של קירה נייטלי ובבימויו של מורטן טילדום[17]; קמברבאץ' היה מועמד על משחקו בסרט לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר[18]. באותה שנה הופיע גם בסרט "חוקי הפשע".

קמברבאץ' הופיע בתפקיד הראשי כדוקטור סטריינג' בסרט "דוקטור סטריינג'", אשר יצא לאקרנים בנובמבר 2016. הסרט הפך לסרט המרוויח ביותר בקטגוריית סרטי פתיחה של דמות יחידה ביקום הקולנועי של מארוול[19]. קמברבאץ' הופיע שוב באותו התפקיד גם בסרטים "תור: ראגנארוק" (2017), "הנוקמים: מלחמת האינסוף" (2018)[20], "הנוקמים: סוף המשחק" (2019), "ספיידרמן: אין דרך הביתה" (2021) ו"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" (2022).

ב-2017 גילם קמברבאץ' את דמותו של תומאס אדיסון בסרט "מלחמת הזרמים" (The Current War). בשנת 2019 הוא גילם את לואיס ויין בסרט על חייו, ושיחק בסרט "1917". ב-2020, כיכב בסרט "השליח האנגלי".

ב-2021, הופיע בסרט "כוחו של הכלב" לצידה של קירסטן דנסט. על תפקידו בסרט קיבל קמברבאץ' מועמדויות לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה ופרס גילדת שחקני המסך לשחקן הראשי הטוב ביותר.

רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמברבאץ' הביע שוב ושוב את חיבתו לרדיו והשתתף בהפקות רדיו רבות עבור ה-BBC. בין 2008 ל-2014 קמברבאץ' שיחק את קפטן מרטין קריף בסדרה "Cabin Pressure" עבור ה-BBC. הוא שיחק גם את המלאך איסלינגטון בעיבוד מ-2013 ל-BBC Radio 4 ליצירתו של ניל גיימן, לעולם-לא-עולם. באותה שנה הוא הוביל את צוות השחקנים בעיבוד ל-BBC Radio 3 ליצירתו של מייקל פריין, "Copenhagen" בה הוא שיחק את הפיזיקאי תאורטי ורנר הייזנברג.

דיבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמברבאץ' דיבב סרטים דוקומנטריים רבים לנשיונל ג'יאוגראפיק ולערוץ דיסקברי. בנוסף הוא הקריא גם בשביל כמה וכמה ספרים מוקלטים, הכוללים את קזנובה, הסערה, ספר של שרלוק הולמס בשם Sherlock Holmes: The Rediscovered Railway Mysteries and Othe Stories.

הוא דיבב עשרות פרסומות, כולל לחברת יגואר, חברת סוני וחברת גוגל +.

לכבוד אולימפיאדת לונדון (2012) הופיע קמברבאץ' בסרט קצר על ההיסטוריה של העיר לונדון, מה שסימל את התחלתו של טקס הפתיחה של האולימפיאדה.

ב-2013 קריין קמברבאץ' את הסרט הדוקומנטרי "ירושלים", על העיר העתיקה. ב-2014 הוא קריין סרט דוקומנטרי על שחקן הכדורגל הפורטוגזי, כריסטיאנו רונאלדו.

בשנת 2018 דיבב קמברבאץ' בסרט "הגרינץ'".

חברת הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2013 השיקו קמברבאץ', אדם אקלנד, פטריק מונרו, בן דילון ואדם סלבס חברת הפקות בשם "SunnyMarch Ltd". הפרויקט הראשון של החברה היה סרט במימון המונים בשם "Little Favour", אשר נכתב ובוים על ידי מונרו. קמברבאץ' שיחק בתפקיד הראשי. סרט נוסף בו קמברבאץ' כיכב והופק בשיתוף עם חברת ההפקות SunnyMarch היה "השליח האנגלי".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמברבאץ' נשוי לסופי האנטר (אנ'), שחקנית קולנוע, במאית תיאטרון ואופרה וזמרת אנגלייה בוגרת אוקספורד[21]. לזוג נולדו שלושה בנים[22].

קמברבאץ' מצהיר כי הוא מחזיק בתפיסת עולם בודהיסטית[23]. בראיון ב-2018 ציין כי הוא טבעוני[24].

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בנדיקט קמברבאץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוחות של חופש (2006) Amazing Grace
  2. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, "פטריק מלרוז" היתה סדרה מצוינת. הספרים שעליהם היא מבוססת טובים אף יותר, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2020
  3. ^ Alex Fletcher, Ten Things About... Benedict Cumberbatch, Digital Spy, ‏2010-08-04
  4. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל הנדלזלץ, למה לא רצתי לראות את בנדיקט קמברבאץ׳ בתפקיד המלט, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2015
  5. ^ יאיר אשכנזי, בנדיקט קמברבאץ' יגלם את המלט בהפקת התיאטרון הלאומי האנגלי, באתר הארץ, 18 במרץ 2015
  6. ^ יאיר אשכנזי, השחקנית ג'ודי דנץ' והמחזמר ג'יפסי בין הזוכים השנה בפרס אוליבייה לתיאטרון, באתר הארץ, 4 באפריל 2016
  7. ^ ניב הדס, שרלוק הולמס, דירק ג'נטלי. דברים טובים קורים בטלוויזיה הבריטית, באתר הארץ, 10 בפברואר 2011
  8. ^ גילי איזיקוביץ, עונה רביעית ל"שרלוק": נבל חדש בשכונה, באתר הארץ, 18 בינואר 2017
  9. ^ רותה קופפר, אנגליה עדיין מרותקת למעמדות: על "אחוזת דאונטון" ו"הג'נטלמן האחרון", באתר הארץ, 18 בדצמבר 2012
  10. ^ חן חדד, "פטריק מלרוז": בנדיקט קמברבאץ' בדמות שתמיד חלם לגלם, באתר הארץ, 22 במאי 2018
    אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, "פטריק מלרוז": בנדיקט קמברבאץ' בעוד תפקיד מעורר השתאות, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2018
  11. ^ אתר למנויים בלבד הארץ, "לכו להזדיין HBO": בבריטניה זועמים בגלל סרט חדש על הברקזיט, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2018
  12. ^ אורי קליין, אופרת סבון בחצר המלך הנרי, באתר הארץ, 14 באפריל 2008
    גתית גינת, עכבר העיר, בסאונה עם סקרלט ונטלי, באתר הארץ, 17 באפריל 2008
  13. ^ אורון שמיר, עכבר העיר, "ההוביט 2": מריחת הזמן המושקעת של הוליווד, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2013
    אורון שמיר, עכבר העיר, איך מתכוננים בעולם לסיום של ההוביט?, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2014
  14. ^ אור סיגולי, עכבר העיר, "האויב בתוכנו – סטארטרק": ג'יי ג'יי אברמס שכח להתאמץ, באתר הארץ, 14 ביוני 2013
  15. ^ אורון שמיר, עכבר העיר, "12 שנים של עבדות": הדרך לאוסקר סלולה בפרובוקציות, באתר הארץ, 16 בינואר 2014
  16. ^ אתר למנויים בלבד דקה אייטקנהד, גרדיאן, כששרלוק הולמס פוגש את ג’וליאן אסאנג’, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2013
    חן חדד, עכבר העיר, מעלליו של ג'וליאן אסאנג' בויקיליקס, עכשיו הסרט, באתר הארץ, 17 ביולי 2013
  17. ^ חן חדד, בנדיקט קמברבאץ' מחקה את שון קונרי וטיילור סוויפט, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2014
  18. ^ אור סיגולי, עכבר העיר, בין הוליווד לישראל: השאלות הגדולות של האוסקר, באתר הארץ, 6 בינואר 2015
  19. ^ איתמר זהר, "דוקטור סטריינג'" שובר קופות בעולם ומפתיע אפילו את אולפני מארוול, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2016
  20. ^ נתנאל שלומוביץ, "הנוקמים: מלחמת האינסוף": מארוול עולה שלב, וזה מרהיב וגם מחריד, באתר הארץ, 26 באפריל 2018
  21. ^ תפוס חזקיצא מהשוק: בנדיקט קמברבאץ' התחתן, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 16 בפברואר 2015
  22. ^ איתמר זהר, גיבור-על גם במציאות: השחקן בנדיקט קמברבאץ' הציל רוכב אופניים לונדוני משוד, באתר הארץ, 3 ביוני 2018
  23. ^ Stephen Galloway, The Confessions of Benedict Cumberbatch, The Hollywood repoter, September 11th, 2013
  24. ^ Katherine Sullivan, No Wonder Dr. Strange Is So Fit — Benedict Cumberbatch Is Vegan, PETA, April 25th, 2018
  25. ^ Katcy Stephan, Benedict Cumberbatch and Olivia Colman to Star in Jay Roach’s ‘The War of the Roses’ Reimagining for Searchlight, Variety, ‏2024-04-01 (באנגלית אמריקאית)


פרס אמי לבידור בפריים טיים לשחקן ראשי הטוב ביותר במיני-סדרה או בסרט
1953–1975 תומאס מיטשל (1953) ‏•‏‏ רוברט קאמינגס (1955) ‏•‏‏ לויד נולאן (1956) ‏•‏‏ ג'ק פאלאנס (1957) ‏•‏‏ פיטר יוסטינוב (1958) ‏•‏‏ פרד אסטר (1959) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1960) ‏•‏‏ מוריס אוואנס (1961) ‏•‏‏ פיטר פאלק (1962) ‏•‏‏ טרוור הווארד (1963) ‏•‏‏ ג'ק קלוגמן (1964) ‏•‏‏ אלפרד לנט (1965) ‏•‏‏ קליף רוברטסון (1966) ‏•‏‏ פיטר יוסטינוב (1967) ‏•‏‏ מלווין דאגלס (1968) ‏•‏‏ פול סקופילד (1969) ‏•‏‏ פיטר יוסטינוב (1970) ‏•‏‏ ג'ורג' סי. סקוט (1971) ‏•‏‏ קית' מיטשל (1972) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1973) ‏•‏‏ אנתוני מרפי (1973) ‏•‏‏ האל הולברוק (1974) ‏•‏‏ ויליאם הולדן (1974) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1975) ‏•‏‏ פיטר פאלק (1975)
1976–2000 אנתוני הופקינס (1976) ‏•‏‏ האל הולברוק (1976) ‏•‏‏ אד פלאנדרס (1977) ‏•‏‏ כריסטופר פלאמר (1977) ‏•‏‏ פרד אסטר (1978) ‏•‏‏ מייקל מוריארטי (1978) ‏•‏‏ פיטר שטראוס (1979) ‏•‏‏ פאוורס בות' (1980) ‏•‏‏ אנתוני הופקינס (1981) ‏•‏‏ מיקי רוני (1982) ‏•‏‏ טומי לי ג'ונס (1983) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1984) ‏•‏‏ ריצ'רד קרנה (1985) ‏•‏‏ דסטין הופמן (1986) ‏•‏‏ ג'יימס וודס (1987) ‏•‏‏ ג'ייסון רוברדס (1988) ‏•‏‏ ג'יימס וודס (1989) ‏•‏‏ יום קרונין (1990) ‏•‏‏ ג'ון גילגוד (1991) ‏•‏‏ בו ברידג'ס (1992) ‏•‏‏ רוברט מורס (1993) ‏•‏‏ יום קרונין (1994) ‏•‏‏ ראול ג'וליה (1995) ‏•‏‏ אלן ריקמן (1996) ‏•‏‏ ארמנד אסנטה (1997) ‏•‏‏ גארי סיניז (1998) ‏•‏‏ סטנלי טוצ'י (1999) ‏•‏‏ ג'ק למון (2000)
2001–הווה קנת בראנה (2001) ‏•‏‏ אלברט פיני (2002) ‏•‏‏ ויליאם ה. מייסי (2003) ‏•‏‏ אל פצ'ינו (2004) ‏•‏‏ ג'פרי ראש (2005) ‏•‏‏ אנדרה בראואר (2006) ‏•‏‏ רוברט דובאל (2007) ‏•‏‏ פול ג'יאמטי (2008) ‏•‏‏ ברנדן גליסון (2009) ‏•‏‏ אל פצ'ינו (2010) ‏•‏‏ ברי פפר (2011) ‏•‏‏ קווין קוסטנר (2012) ‏•‏‏ מייקל דאגלס (2013) ‏•‏‏ בנדיקט קמברבאץ' (2014) ‏•‏‏ ריצ'רד ג'נקינס (2015) ‏•‏‏ קורטני ב. ואנס (2016) ‏•‏‏ ריז אחמד (2017) ‏•‏‏ דארן כריס (2018) ‏•‏‏ ג'ארל ג'רום (2019) ‏•‏‏ מארק ראפלו (2020) ‏•‏‏ יואן מקגרגור (2021) ‏•‏‏ מייקל קיטון (2022) ‏•‏‏ סטיבן יאון (2023)
זוכי פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר
פול רוג'רס (1955) • פיטר קושינג (1956) • מייקל גוף (1957) • מייקל הורדרן (1958) • דונלד פלזנס (1959) • פטריק מקגוהן (1960) • לי מונטגיו (1961) • רופרט דייוויס (1962) • הארי ה. קורבט (1963) • אלן באדל (1964) • פטריק ויימרק (1965) • אלן באדל (1966) • וורן מיטשל (1967) • אריק פורטר (1968) • רוי דוטריס (1969) • אדוארד וודוורד (1970) • קית' מיטשל (1971) • ג'ון לה מסורייה (1972) • אנתוני הופקינס (1973) • פרנק פינלי (1974) • פיטר ברקוורת' (1975) • ג'ון הרט (1976) • דרק ג'קובי (1977) • פיטר ברקוורת' (1978) • אדוארד פוקס (1979) • אלק גינס (1980) • דנהולם אליוט (1981) • אנתוני אנדרוז (1982) • אלק גינס (1983) • אלן בייטס (1984) • טים פיגוט-סמית (1985) • בוב פק (1986) • מייקל גמבון (1987) • דייוויד ג'ייסון (1988) • ריי מקאנאלי (1989) • ג'ון ת'או (1990) • איאן ריצ'רדסון (1991) • רוברט לינדזי (1992) • ג'ון ת'או (1993) • רובי קולטריין (1994) • רובי קולטריין (1995) • רובי קולטריין (1996) • נייג'ל הות'ורן (1997) • סיימון ראסל ביל (1998) • טום קורטני (1999) • מייקל גמבון (2000) • מייקל גמבון (2001) • מייקל גמבון (2002) • אלברט פיני (2003) • ביל ניי (2004) • ריס איוואנס (2005) • מארק ריילנס (2006) • ג'ים ברודבנט (2007) • אנדרו גארפילד (2008) • סטיבן דיליין (2009) • קנת בראנה (2010) • דניאל ריגבי (2011) • דומיניק וסט (2012) • בן וישו (2013) • שון האריס (2014) • ג'ייסון ווטקינס (2015) • מארק ריילנס (2016) • אדיל אקטר (2017) • שון בין (2018) • בנדיקט קמברבאץ' (2019) • ג'ארד האריס (2020) • פול מסקל (2021) • שון בין (2022) •בן וישו (2023)
פרס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר
אנטוני שר (1985) • אלברט פיני (1986) • מייקל גמבון (1987) • אוליבר פורד דייוויס (1989/1990) • איאן מקלן (1991) • נייג'ל הות'ורן (1992) • רוברט סטיבנס (1993) • מארק ריילנס (1994) • דייוויד באמבר (1995) • אלכס ג'נינגס (1996) • אנטוני שר (1997) • איאן הולם (1998) • קווין ספייסי (1999) • הנרי גודמן (2000) • קונלת' היל (2001) • רוג'ר אלאם (2002) • סיימון ראסל ביל (2003) • מתיו קלי (2004) • ריצ'רד גריפית'ס (2005) • בריאן דנהי (2006) • רופוס סוול (2007) • צ'ואיטל אג'יופור (2008) • דרק ג'קובי (2009) • מארק ריילנס (2010) • רוג'ר אלאם (2011) • בנדיקט קמברבאץ' ג'וני לי מילר (2012) • לוק טרדוויי (2013) • רורי קיניר (2014) • מארק סטרונג (2015) • קנת קרנהאם (2016) • ג'יימי פרקר (2017) • בריאן קראנסטון (2018) • קייל סולר (2019) • אנדרו סקוט (2020)
הקודם:
2021: צ'דוויק בוזמן – הבלוז של מא רייני 		פרס האקדמיה האוסטרלית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה הבינלאומי – השחקן הטוב ביותר
2022: בנדיקט קמברבאץ' – כוחו של הכלב 		הבא:
2023: אוסטין באטלר – אלביס
הקודם:
2020: ריז אחמד (צלילי מטאל) 		פרס סטלייט – השחקן הטוב ביותר בסרט דרמה
2021: בנדיקט קמברבאץ' (כוחו של הכלב) 		הבא:
2022: ברנדן פרייזר (הלוויתן)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בנדיקט_קמברבאץ%27&oldid=38367327"