בנגי
 | |
| קולאז' של בנגי | |
| מדינה |
 הרפובליקה המרכז-אפריקאית |
|---|---|
| מחוז | בנגי |
| תאריך ייסוד | 1889 |
| על שם |
Ubangi River  |
| שטח | 67 קמ"ר |
| גובה | 369 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 812,407[1] (1 במרץ 2021) |
| ‑ במטרופולין | 1,425,276 (1 במרץ 2021) |
| ‑ צפיפות | 12,309 נפש לקמ"ר (1 במרץ 2021) |
| קואורדינטות | 4°22′00″N 18°35′00″E / 4.36666666666667°N 18.5833333333333°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
  | |
בנגי (בצרפתית: Bangui) היא בירת הרפובליקה המרכז-אפריקאית והעיר הגדולה בה. על פי אומדן רשמי מתאריך 1 במרץ 2021 התגוררו בעיר עצמה 812,407 תושבים ובמחוז כ-1.425 מיליון תושבים.
מיקום העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר ממוקמת בדרום-מערב המדינה על גדת נהר האובנגי (אנ') (צר') שמהווה את הגבול בין הרפובליקה המרכז-אפריקאית לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מול העיר הקונגואית זונגו (אנ') (צר').
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנגי נוסדה ב-1889 על ידי הצרפתים במה שהיה אז הקולוניה הצרפתית האוּט-אוּבנגי, שנקראה מאוחר יותר אוּבנגי-שרי, שבהמשך הפכה לחלק מאפריקה המשוונית הצרפתית. העיר גדלה עקב קרבתה למוצב של הצבא הצרפתי על נהר האובנגי. העיר שירתה כמרכז אדמיניסטרטיבי בעידן הקולוניאלי והמשיכה בכך גם ברפובליקה המרכז אפריקאית.
במהלך מלחמת העולם השנייה חיילים צרפתים הוצבו בעיר.
באוגוסט 1962 ביקר בה נשיא מדינת ישראל יצחק בן צבי. ושדרה בעיר נקראה על שמו.
ב-1970 הנשיא ז'אן-בדל בוקאסה ייסד את אוניברסיטת בנגי. ב-1971 הוא פקד על בניית שני מלונות יוקרה חדשים בבנגי. בזמן שהמתיחות גברה בין בנגי ופריז כתוצאה מההוצאות הבלתי-נשלטות של בוקאסה, בנקים מערביים סירבו לתת לו יותר כסף. היחסים עם צרפת גרעו אף יותר, כשבאפריל 1974 התגלתה בחדר מלון בבנגי גופתה של מי שלפי פרסומי התקשורת הצרפתית הייתה פילגשו של בוקאסה והוא היה האחראי לרצח שלה. עקב כך, בוקאסה עצר את ייבוא העיתונים הצרפתיים והשתלט על משרד סוכנות הידיעות הצרפתית בבנגי. ב-1975 בעיר היו למעלה מ-300,000 בני אדם.
ב-1988 עמדה האוכלוסייה בעיר על 427,435 בני אדם, וב-1994 היא עמדה על 524,000 בני אדם.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר משמשת כמרכז כלכלי. במהלך מלחמת העולם השנייה המדינה התעשרה, והייצוא של גומי, כותנה, קפה, אורניום ויהלומים גבר.
תחת שלטון דויד דאקו, נשיא המדינה בין 1960 ל-1966, ייצור היהלומים גבר באופן משמעותי. הוא בנה בבנגי מפעל ליטוש יהלומים, שאפשר את הפיכתם של היהלומים לענף הייצוא העיקרי של המדינה: היהלומים, שנקראו יהלומי בנגי, היו פופולריים. אבל לאחר סיום כהונתו, שחיתות אלימה וחוסר משמעת פיננסי גרמו לכך שהעובדים לא קיבלו תשלום עבור עבודתם ונגרמה מתיחות אזרחית. לאחר מכן בוקאסה עשה הפיכה צבאית ב-1966.
במקביל הפכה העיר למרכז חברתי ותרבותי של האזור. עם זאת, מהפכה פוליטית במדינה, שמרכזה היה בעיר, הביאה למיתון כלכלי מאז שנות ה-70 עקב עליית המחירים הבינלאומיים של ענפי הייצוא, שחיתות אלימה ובנוסף שלטונו הדיקטטורי של הנשיא בוקאסה. אלו רוששו את האזרחים וגרמו לעימותים רציניים. התשתיות בעיר קרסו, ולזה הצטרף גל מהגרים ממדינות שכנות שהמצב בהם היה גרוע.
כלכלת בנגי מתבססת על טקסטיל ומוצריו, ייצור מוצרי מזון ובהם בירה, וייצור סבון. מוצרי הייצוא העיקריים של העיר הם כותנה, עץ, קפה וסיסל. בגלל העימות המתמשך, האבטלה בעיר הייתה באזור 23% ב-2001.
בעיר נמצאת אוניברסיטת בנגי.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנגי היא הבסיס התחבורתי של הרפובליקה המרכז-אפריקאית. ב-1999, 8 כבישים חיברו את העיר לערים מרכזיות אחרות במדינה, לקמרון, צ'אד ודרום סודאן. מבין הכבישים האלו, רק כבישי האגרה סלולים. במהלך התקופה הגשומה מיולי עד אוקטובר, חלק מהכבישים אינם ניתנים למעבר. רשת הכבישים בעיר יוצאת מארמון הרפובליקה (פאלאס דה לה רפובליק).
מעבורות נהר יוצאות מהעיר אל העיר זונגו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ואל ברזוויל ברפובליקת קונגו. הסחורות מובלות מברזוויל אל הנמל של קונגו.
נמל התעופה הבינלאומי בנגי מפוקו ממוקם במרחק 7 ק"מ מצפון לעיר הישנה.
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנגי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
