בן אדם מה לך נרדם

פיוט בן אדם מה לך נרדם
	בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם; קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים; שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה; מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים; רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר; בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים; וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה; לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים; וּמִפֶּשַׁע וְגַם רֶשַׁע; בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים; אָנָּא שְׁעֵה שִׁמְךָ; יוֹדְעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים; ; לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה; וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים; ; עֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר; לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים; יָהּ אֵל דְּרֹשׁ בְּכֹבֶד רֹאשׁ; לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים; כִּי לְעוֹלָם לֹא נֶעְלָם; מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים; וְכָל מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמַר; לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים; הַמְרַחֵם הוּא יְרַחֵם עָלֵינוּ; כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים; ; לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה; וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם הוא פיוט ספרדי שיהודי ספרד (וחלק מיהודי אשכנז^[^{דרוש מקור]}) נוהגים לומר בסליחות. לא ידוע מי חיבר את הפיוט.

מבנה הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט בנוי משני בתים, אשר ביניהם מפריד הפסוק מספר דניאל, פרק ט', פסוק ז':

לְךָ ה' הַצְּדָקָה; וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים

בבית הראשון שש שורות, ובבית השני ארבע שורות. כל שורה מורכבת משלוש צלעיות, וסוף השורה חורז בחריזה רציפה לכל הבית.

השיר שקול במשקל הברתי-דקדוקי של 3 - 3 - 6 הברות - שתי הצלעיות הראשונות בכל שורה הם בנות שלוש הברות^[1], והצלעית השלישית היא בת שש הברות.

תוכן הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט הראשון בפיוט פותח במילה בֶּן אָדָם ומסיים בכינוי האל. בכך מעצים המשורר את הפער שבין האדם, ובין האל - אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים.

במהלך הפיוט מתאר המשורר את המעשים שיש לעשות על מנת לזכות ברחמי האל: להיטהר, להתרחק מפשעים ולהתוודות על חטאים.

הפיוט, המושר בקטע ההתחלה של הסליחות, מקביל בין ההתעוררות הפיזית להתעוררות הרוחנית. המשורר קורא לאדם לקום ולהתעורר, לא רק מהשינה הפיזית, הממשית, אלא בעיקר מן התרדמה הרוחנית.

השיר מסתיים במשפט האופטימי, שעליו חוזר הקהל לאחר החזן: