במוצאי יום מנוחה

במוצאי יום מנוחה
בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה הַמְצֵא לְעַמְּךָ רְוָחָה שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה יָאֲתָה לְךָ צוּרִי לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי אֲשֶׁר כָּרוּ לִי שׁוּחָה עֵת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל מַלֵט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל לְשֶׂה פְזוּרָה וְנִדָּחָה קְרָא יֶשַׁע לְעַם נְדָבָה אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה יְהִי שָׁבוּעַ הַבָּא לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה בַּת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה עַתָּה תִּהְיֶה בְעוּלָה אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה מַעְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּמֵי יֵשַׁע נִשְׁאֲבוּן וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה נְחֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן דְּבַר ה' אֲשֶׁר נֶאֱמָן בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה יְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה יִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה רְפָא נָא יָהּ כְּאֵבִי וְרֹב פְּשָׁעַי וְרֹב חֹבִי לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה נָא אָבִי וְהוֹשִׁיעָה נָּא וְהַצְלִיחָה יְדִידִים פְּלֵיטֵי חֶרֶץ נְגִינוֹת יֶהְגוּ בְמֶרֶץ בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶרֶץ אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה חַי יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לַמְיַחֲלִים בְּבַקָּשָׁתֵנוּ יִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה וּרְאֵה עָנְיִי וְאֶל קָשְׁיִי סְלַח מֶרְיִי וְעִיווּיִ קְשׁוֹר נָא כְּאֵבִי בְּבֵית אִיווּיִ בְּקוֹל תּוֹדָה לְךָ אֶזְבְּחָה בְּנֵה חוֹמוֹת אַרְמוֹנָי וְיָשִׁירוּ שָׁם כֹּהֲנַי וְקוֹל הוֹדוּ אֶת ה' בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה בְּמוֹצָאֵי יוֹם גִּילָה, שִׁמְךָ נּוֹרָא עֲלִילָה שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְעַם סְגֻלָּה, רֶוַח שָׂשׂוֹן וַהֲנָחָה קוֹל צָהֳלָה וְרִנָּה, שְׂפָתֵינוּ אָז תְּרַנֵּנָה אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא.

"בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה" הוא שמו של פיוט המושר בקרב קהילות רבות בעם ישראל ונהוג לשירו במוצאי שבת. כותב הפיוט הוא הרב יעקב מלוניל (שחי ופעל במאה ה-12).

כותב הפיוט

כפי שמעיד האקרוסטיכון, הרב יעקב הוא כותב הפיוט. בנוסח המקובל של הפיוט, האקרוסטיכון הוא "יעקב מנוי", אולם בנוסח הנמצא בכתבי היד (והוא הנוסח המובא כאן) של הפיוט האקרוסטיכון הוא 'יעקב מן יריחו', אך אין הכוונה לעיר יריחו שבארץ ישראל, אלא לעיר לוניל מפרובאנס שבדרום צרפת, שקיבלה את הכינוי 'יריחו' בפיהם של היהודים (משום ש-Luna משמעו ירח).

בכתב יד מחזור רוטשילד (נוסח רומא) מובא נוסח אחרת קצת. עם

במוצאי יום מנוחה (מחזור רוטשילד)

ב'מוצאי - יאתה - עת דודים - קרא ישע - בת ציון -

מעיינות אזי יזובון - נחי עמך - יהי החודש - ידידים פליטי חרץ - ראה עניי ואל קשיי -

חזק ימלא - זה אלקינו קוינו גבורתו - קול צהלה וקול רינה.

תוכן הפיוט

בפיוט בולטים כמה וכמה דברים; העצב ואת הדבר הזה ניתן ללמוד ממשפטיו של הפיוט; "בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה / הַמְצֵא לְעַמְּךָ רְוָחָה / שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה / וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה" ויש הסוברים שבגלל המשפטים הללו החלק של הפיוט המדבר על הגאולה מקבל משמעות אחרת ושונה. הכותב, מבליט את צפייתו לביאת הגואל (המשיח) וגם לביאתה של השמחה המובטחת שתבוא עם הגואל.

את סוף הפיוט (המקורי) חותמות מילים מן השורש ש.מ.ח. בשל המשפטים הללו; "יְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה / כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה / וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה / קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה" היו שחשבו כי הפיוט נכתב למוצאי שבת של ראש חודש או למוצאי שבת שמברכים בה את הלבנה.

קישורים חיצוניים

• הפיוט במוצאי יום מנוחה, באתר הפיוט והתפילה
• ביצועים שונים לפיוט באתר הספרייה הלאומית (הקישור אינו פעיל, ד' באדר א' ה'תשפ"ד)