בליעל

בליעל או בן בליעל, בספרי התנ"ך, הוא כינוי לאדם בעל תכונות מוסריות שליליות. מקובל לפרש את השם על פי האטימולוגיה "בלי-על", שפירושה "ללא תועלת"^[1], ללא עילוי, או ללא עול (של מוסר או יראת שמים). מעטים פירשו את השם כעומד בפני עצמו^[2].

במקורות מאוחרים יותר, כגון בספרים החיצוניים, זהו כינוי לשד^[2]. בתורת הדמונולוגיה "גואטיה" נודע לבליעל מעמד חשוב: הוא מופקד על השקרים ועל האשמה, ובתור נסיך האזור הצפוני של הגיהנום הוא מפקד על שמונים לגיונות של שדים. מבין היסודות, הוא אחראי על יסוד האדמה ועל השדים הנבראים ממנה. עם נסיכי גיהנום האחרים נמנים אשמדאי, אוליאס ווסאגו.

בספר היובלים קרויים עובדי אלילים "בני בליעל".

בעברית המודרנית, לעיתים משתמשים בשם בן בליעל במשמעותו התנ"כית, כשם גנאי לאדם מנוול או לא מוסרי.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך מופיע הכינוי "בליעל" במספר הקשרים של רשע, כגון:

כינוי לעובדי עבודה זרה – ”יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת-יֹשְׁבֵי עִירָם, לֵאמֹר: נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם:” (ספר דברים, פרק י"ג, פסוק י"ד)
כינוי לאנשי העיר גבעה בפרשת פלגש בגבעה – ”וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי-בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת-הַבַּיִת” (שופטים, י"ט, כב); ”וְעַתָּה תְּנוּ אֶת-הָאֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה, וּנְמִיתֵם, וּנְבַעֲרָה רָעָה, מִיִּשְׂרָאֵל” (שם, כ', יג)
בני עלי הכהן (שמואל א ב:יב), נבל הכרמלי (שמואל א כה:יז) ושמעי בן גרא (שמואל ב כ:א).(הכינוי "בליעל" הוא קיצור של בלי עול, שאינו מקבל על עצמו את עול המצוות)
”הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל, לֵאמֹר: קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ” (דברים טו, ט) מובא בגמרא כתובות סח, א. ובספר התניא איגרת התשובה 194. בגמרא שם מסופר שרבי חנינא נתן בכל ערב שבת 4 זוזים לעני. ערב שבת אחד שלח רבי חנינא את אשתו והיא חזרה ואמרה שאין צורך לתת צדקה לעני זה. שאלה ר' חנינא מה ראית? ענתה ששאלו את אותו עני באיזו מפה לערוך לו את השלחן, במפת פשתים לבנה או במפת משי. מכך למדה נכון שהוא בעצם בעל ממון ורמאי.

אך מכך למדה הגמרא "אמר ר' אלעזר נחזיק טובה לרמאין שמדמים עצמם כעניים שלוליהם היינו חוטאים כל יום" שאדם שמבקש ממך צדקה ואינך נותן, אתה נקרא חוטא. אבל בזכות הרמאים אנו לא מאמינים לכל אחד שפושט ידו ויש לנו במה לתלות כשאנו מעלימים עין.

עוד בגמרא שם "אמר ר' חייא בר מדפתי ר' יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים" והתורה מתייחסת לכך בחומרה גדולה. מהיכן למד זאת: כתיב מהכא "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו" זה נאמר לאדם שמתעלם מן הצדקה "ויצאו האנשים בני בליעל" כשמדברים על עבודה זרה, כמו שבפסוק הקודם "השמר..." משווה לעבודה זרה אף כאן בפסוק השני שמתעלם מהצדקה משווה לאדם שעובד עבודה זרה.

בספרים החיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגילות כיתתיות מבית שני (כולל מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, סרך היחד, מגילת ההודיות, ספרות הפשרים ועוד) בליעל הוא מנהיגם של בני החושך.

בספר עליית ישעיהו (ב:ד), בליעל הוא מלאך פריקת העול ושליט העולם הזה.

בספר ברית דמשק, מסופר כי באחרית הימים בליעל ישוחרר נגד ישראל כפי שדיבר אלוהים אל ישעיהו הנביא. המסמך מזכיר שלוש רשתות של בליעל: ניאוף, עושר וחילול הקודש. לעיתים בליעל מוזכר כשליחו המעניש של האל ולעיתים כמורד בסמכות האל (כמו משטמה). הוא זה שפיתה את קוסמי פרעה, יוחנה ואחיו, לעמוד מול משה ואהרון בסיפור עשר המכות. על פי המסמך כל אדם הנשלט על ידי בליעל ומדבר בשמו נחשב כמכשף.

בספר צוואות השבטים מוצג בליעל כיריבו של אלוהים. בשמעון (ה:ג) כתוב כי ניאוף מרחיק את האדם מן האל ומקרב אותו לבליעל. לוי מצווה את בניו לבחור בין חוק האלוהים למעשי בליעל (לוי יט:א). בנוסף הוא אומר כי כאשר הנשמה מופרעת האל עוזב אותה והיא נשלטת על ידי בליעל. יוסף (כ:ב) מנבא כי בני ישראל יצאו ממצרים עם אלוהים באור וישאירו את המצרים עם החושך ובליעל. בספר הברית מתואר כי באחרית הימים המלאכים יענישו את שדי השקר והבליעל (ג:ג, יח:יב).

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבי הנצרות המוקדמת, בליעל נוצר לאחר לוציפר ומזוהה כמלאך הבלבול והתאווה. בצורה פרדוקסלית, כתבים מסוימים מציגים את בליעל כאביו של לוציפר ששכנע אותו למרוד נגד האלוהים ולכן היה למלאך הראשון שגורש מהשמים.

בברית החדשה, הכינוי מתייחס לשטן. פאולוס נשאל כיצד המשיח ובליעל יכולים להסכים. הוא עונה כי אין הרמוניה בין המשיח לבליעל וכי אין שום דבר משותף בין המאמין לכופר.

מאז ימי הביניים, בליעל נחשב כמלך רב עוצמה של הגיהנום המספק שדים משרתים (פמיליריים) להולכים בדרכו. סבסטין מיכאליס קטלג את השדים השונים בסוף המאה ה-16. הוא טוען כי בליעל מפתה באמצעות חטא הגאווה וכי יריבו הוא פרנסיס מפאולה. נראה שמיכאליס הבין את משמעות השם בליעל כ"בעל-על", כלומר בעל הגאווה.

בספר גן העדן האבוד מוצג בליעל כמלאך שגורש מהשמים, יפה תואר ובעל לשון חלקלקה, המפתה כמרים להפוך לאתאיסטים.