בלייזר (מגזין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלייזר
לוגו
סוג ירחון גברים
בעלים קבוצת ידיעות אחרונות
עורך ראשי קרן בר לב
תאריכי הופעה ינואר 2001 – נובמבר 2022 (כ־21 שנים)
שפה עברית
מערכת רחוב נח מוזס 1, ראשון לציון
תפוצה 4.6% בקרב האוכלוסייה היהודית
הבוגרת (מעל גיל 18, נכון ל-2009)‏[1]
מדינה ישראלישראל ישראל
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בּלֶייזֵר היה ירחון ישראלי בהוצאת "ידיעות אחרונות", שיועד לקהל יעד גברי, ושאב את השראתו המקורית ממגזינים אמריקניים דומים כדוגמת "מקסים", "Esquire" ו-"FHM". כתב העת נטה לעסוק בנושאים הנחשבים מבחינה מגדרית ותרבותית כ"גבריים", כמו מין, ספורט, צבא, משקאות חריפים, הימורים, סמים ומכוניות, לצד כתבות על נושאים "רציניים" יותר כדוגמת פוליטיקה עולמית, כלכלה ובריאות. ב-2 באפריל 2020 הופיעה המהדורה המודפסת האחרונה של המגזין, שעבר לתפוצה דיגיטלית בלבד במסגרת אתר ynet.[2] ובנובמבר 2022 התפרסם המגזין (הדיגיטלי) בפעם האחרונה[3].

ההתחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בלייזר" החל לצאת לאור באוגוסט 2001. קבוצת "ידיעות אחרונות" החלה במהלך של יצירת מגזיני-נישה, והבגד בלייזר היה השם שניתן למגזין הנישה הגברי של הקבוצה. המגזין תוכנן במקור כגרסה ישראלית של מגזיני גברים אמריקאיים מצליחים, כגון "מקסים", "FHM" ו"אסקווייר". לא רבים צפו לו הצלחה: ניסיונות קודמים ליצור מגזין גברים, כגון "מוניטין–פנטהאוז" נכשלו לחלוטין. בתחילה נקט המגזין טון רגוע יחסית, שהתבטא במינון נמוך של כתבות-פרודיות ותמונות של נשים. על השער אף הופיעו גברים ובגיליון הראשון היה זה נשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון.

התפתחות המגזין[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיליון ינואר 2005 של כתב העת, על השער - השחקנית האמריקאית טארה ריד

עם הזמן, גדל מינון ההומור הפרוע במגזין. תמונות הגברים הוחלפו בתמונות נשים מעורטלות-למחצה, הכתבות הפכו בוטות יותר ונטו לכיוון הניו-ג'ורנליזם, במדור מכתבים למערכת עלבו כתבי העיתון במכתבי הקוראים, נוספו כתבות פרודיות לרוב, בדיחות פנימיות ולעיתים גם קומיקס. אך יותר מכל, נושאים כמו מין, אלכוהול, סיגרים, סמים וספורט נשזרו ברבים מהמדורים והכתבות במגזין, לצד תובנות וחוויות אישיות וכתבות אחרות בנושאים מגוונים. כך לדוגמה, בגליונותיו הראשונים של המגזין סקירות הרכב כללו בעיקר ניתוח נתונים וביצועים של הרכב הנבחן, ואילו בגיליונות מאוחרים יותר, כתבה כזאת עשויה להתמקד בעיקר במסעו של הכתב להשקת הרכב במדינה זרה, נסיונותיו לחזר אחרי המקומיות, שתיית אלכוהול וצריכת חומרים נרקוטיים, זאת כאשר מושא הכתבה - הרכב המדובר, כמעט ונדחק כליל מחוץ לה.

בהמשך המגמה בעיתון הייתה לשלב בין תכנים כאלה לכתבות רציניות של כותבים כאלון בן דוד, יואב לימור, אורי משגב, רם גלבוע, עמנואל רוזן ואלון פנקס. רם גלבוע היה גם בעל הטור של העיתון, שמתפרסם בעמודו האחרון. עם כתבי הספורט הקבועים נמנו נדב יעקבי, ערן סלע, רם גלבוע וגידי שפרוט, ואת התחום המוטורי כיסו הלל פוסק ואלי פנגס, לצד חברי מערכת נוספים.

פרובוקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מקרים פרסם "בלייזר" כתבות פרובוקטיביות הבוחנות את קצה גבול חופש הביטוי כגון: מהם נתיבי הברחת סמים ונשק לישראל, כיצד לפרוץ כספות, איך להתחמק ממכמונות מהירות וכדומה. אחדות מהכתבות עוררו סערה תקשורתית. בגיליון נובמבר 2005, לדוגמה, פורסמה כתבה שבה, תוך שיתוף פעולה עם עורך הדין ששי גז, פורטו הדרכים לביצוע פשע מושלם (רצח, אונס ופריצה) תוך ניקוי הראיות ומבלי להיתפס. הכתבה גררה ביקורת ציבורית קשה והמגזין אף סבל מגל ביטולי מנויים. לגיליון מרץ 2006 צורף למגזין סטיקר לרכב ובו הכתובת: "אם רכב זה לא ביצע עבירת תנועה, תתקשרו ואנו נבטל לו את המנוי". הדבר גרר מחאות מעמותת אור ירוק באומרה כי המגזין מעודד נהיגה מסוכנת.

מעבר מגיליון מודפס לדיגיטלי בלבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 באפריל 2020 הופיעה המהדורה המודפסת האחרונה של המגזין, שעבר לתפוצה דיגיטלית בלבד במסגרת אתר ynet.[2]

החל מיולי 2020 ערכה את המגזין קרן בר לב.[4]

סגירת המגזין הסופית, כולל בדיגיטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2022 התפרסם המגזין בפעם האחרונה.[3]

גישת המגזין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחד גיסא, המגזין הציג גישה המאדירה את ה"גבר האידיאלי", בן דמותו של האקדוחן הבודד במערב הפרוע - מנהל מערכות יחסים עם נשים רבות, מעשן סיגרים, שותה ויסקי וחובב רובים ומכוניות. מאידך גיסא, רוב כתבי העיתון העידו על עצמם כעל "נשואים וחנונים". כך, שיש הטוענים כי הגישה שהוצגה במגזין היא בעצם פרודית/אירונית.

אחרים טוענים שהמגזין אינו שונה ממגזיני נשים, וכמוהם מעודד בידול ושיסוי של המינים זה בזה וחזרה לדרכי חשיבה מיושנות וחלוקת תפקידים מגדרית.

מבנה הירחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל"בלייזר" מבנה קבוע למדי. מרכיבים עיקריים:

  • עמוד השער, ובו תמונה של דוגמנית בלבוש מזערי, כגון ביקיני. לדוגמנית זו מוקדשים עמודים נוספים לקראת סוף הגיליון, במדור הקרוי "המספרה". בצמוד לשמו של הירחון הופיעה בעבר הסיסמה "כל מה שמעניין גברים".
  • תוכן העניינים, ובו יחד עם שמות הכתבות ומיקומן, גם הערות עוקצניות על תוכנן, כגון: "מור ויטל היא אישה שנולדה כלואה בגוף של גבר. מביא את סיפורה גידי שפרוט, גבר שנולד כלוא בגוף של דג". כתיבה בסגנון עוקצני-מתחכם כזה מופיעה ברבים מדפי הירחון.
  • מכתבים למערכת, שלאחר חלקם מופיעה תגובה עוקצנית של המערכת.
  • "הבת של השכן": מדור המציג צילומים פרובוקטיביים של צעירות ישראליות.
  • "הדו"ח": מדורים קצרים העוסקים בספורט, ספרים, קולנוע ועוד.
  • מאמרים וכתבות.
  • "נשים שאנחנו אוהבים": מדור ובו צילומי דוגמניות זרות.
  • "נותנת בראש": מדור ייעוץ מיני ובו תשובותיה של קארין ארד לשאלות הקוראים. מדור זה, כמו מדורים נוספים בעיתון, גדוש בניבול פה.
  • "תבינו לבד": מדור בדיחות, רבות מהן בעלות קונוטציה מינית.

הפרסומות בירחון משווקות בעיקר מוצרי צריכה בעלי אופי מגדרי: משקאות חריפים, ביגוד, שעונים, קוסמטיקה לגבר, מכוניות, מכשירים אלקטרוניים, סיגריות וכדומה. לעיתים הפרסומות מתאימות עצמן לסגנונו של הירחון; כך, למשל, הופיעה פרסומת למכשירי טלוויזיה שכותרתה "פתאום שטוחות עושות לך את זה".

כתבים ועורכים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגזין בגדי הים של בלייזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגזין בגדי הים של בלייזר היה מוסף בגדי ים שנתי של המגזין הישראלי "בלייזר". במגזין הוצגו דוגמניות ישראליות בבגדי ים, מצולמות בנופים שונים. מגזין זה לקח השראה ממקבילו האמריקאי הוותיק, גיליון בגדי הים של "ספורטס אילוסטרייטד". הוא נערך בשיתוף עם סוכנויות הדוגמנות "יולי" ולוק. בנוסף להשקת הגיליון יוצא מדי שנה גם סרט בטלוויזיה או ברשת האינטרנט מאוחר יותר, לצד כתבות בתקשורת, המתעדות ועוסקות בצילומים מאחורי הקלעים, בבגדי הים, ובדוגמניות שנבחרו.

המוספים[5][6]
שנה דוגמנית השער דוגמניות נוספות אתרי צילומים
2005 גלית גוטמן מלאני פרס, אינגריד פלדמן ראשון לציון,

קיסריה

2006 מירי בוהדנה ריבי טל, ויקה שוורץ
2007 גלית גוטמן ויקטוריה קצמן, ניבית בש
2008 מירי בוהדנה יעל נזרי, מאי אקרמן, תמר זיסקינד תל אביב,

אילת

2009 הילה נחשון ואילנית לוי
2010 עדי הימלבלוי רותם סלע, לוקה שקד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]