בליבן חומה

בליבן חומה
בימוי	יוסי אשדות
הופק בידי	שלומי אפריאט
תסריט	יוסי אשדות
מדינה	ישראל
חברה מפיצה	טופ ליין תקשורת
הקרנת בכורה	2005
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט תיעודי

בליבן חומה הוא סרט תיעודי של הבמאי יוסי אשדות המביא את סיפורן של אימהות אסירות בכלא נווה תרצה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלא נווה תרצה הוא כלא הנשים היחיד במדינת ישראל^[1]. בכלא זה כלואות נשים אשר כשלו בעולם האזרחי והן נשפטו לתקופת זמן שונות בתוך כותלי בית הסוהר, כמו כן, נמצאות בין כותלי בית הסוהר, נשים עצורות לפני משפט.

האסירות סגורות במתחם אחד המחולק לארבעה אגפים נפרדים. שני האגפים המרכזיים בכלא הם: אגף הנקיות - אלה שאינן משתמשות בסמים, אגף זה מאכלס ברובו עברייניות צווארון לבן, אסירות שנשפטו לפרקי זמן קצרים ואסירות 'שקטות'. האגף השני מאוכלס באסירות 'משתמשות', נרקומניות, אלה הצורכות תחליפי סם באישור ובסמכות. האגף השלישי מיועד לאסירות דתיות ומסורתיות והאגף הרביעי, אגף מעורב, מאכלס אסירות בעלות עבר עברייני עשיר ומעשי אלימות רבים אשר אינן מכורות לסמים. עד שנת 2005, לא היו תקנות וחוקים מיוחדים לגבי תנאי כליאתן של אסירות אמהות לילדים, אסירות לפעוטות ואסירות שנכלאו בזמן הריון ועתידות ללדת בזמן שהותן בבית הסוהר. כל מקרה נשקל לגופו על פי נתוני האסירה ותנאי הכליאה בבית הסוהר באותה עת, מחקר מקיף בנושא נערך במרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא: 'הסדרים ייחודיים לאסירות הרות או אמהות לילדים קטנים' הוגש לוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. בעיית אמהות אסירות באותה העת צפה ועלתה לעיון ציבורי והסרט 'בליבן חומה' נעשה כמסמך תיעודי הנוגע וחושף נשים אלו, שבגין תנאי כליאתן, נמנע מהן לראות את ילדיהן ואף לגדלם.

במשך 5 חודשים בילה הבמאי יוסי אשדות באגפים השונים בכלא 'נווה תרצה' קרוב מאוד לאימהות, תיעד את תסכולן, כאבן וגעגועיהן לילדיהן שנותרו מחוץ לכותלי בית הסוהר.

הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח במונולוג ישיר של אם צעירה בת 19, אשר על פי עדותה ילדה את תינוקה בתנאי כליאה קשים ובלתי סבירים, ומיד לאחר הלידה נלקחת ממנה התינוקת שזה אך נולדה, ונמסרת לאימוץ. משם מתפתח הסרט ומספר את סיפור חייהן של עוד שלוש אסירות, לימור בודרום אם לשלושה ילדים, אסירה לפני משפט אשר במהלך הסרט נגזר דינה. פאני אטדגי, מכורה לסמים, אם לילד בן 8. וולינה סאבט, אם לילדה בת 11 שנלקח ממנה דרך אימוץ כפוי בגיל 6 ומאז לא ראתה ולא שמעה ממנה. את הסרט מלווה לאורכו מפקדת הכלא, תת-גונדר לאה קליינר.

במהלך הסרט הצופים מתוודעים לתנאי חייהן של כל אחת מהאסירות באגפים השונים של הכלא ונחשפים לסיפוריהן האישיים, בסוף הסרט חושף הבמאי יוסי אשדות בפני הצופים את הפרטים היבשים מכתב האישום הקשה אשר בגינן הן יושבות בבית הסוהר. חשיפת פרטים אלה בסוף הסרט, לאחר שהצופים מתחברים ומזדהים עם ארבע האסירות, מעוררת קונפליקט בין האמפתיה שנרכשה כלפיהן במהלך הסרט, לבין האמת הקשה העומדת מאחורי כליאתן מאחורי סורג ובריח.

המוזיקה בסרט מורכבת מיצירות קלאסיות של מוצארט, צ'ייקובסקי וברהמס, אשר ברוב המקרים עומדות בניגוד חריף למתרחש על המסך ועל ידי כך מעצימות את האירועים הנחשפים בפני הצופים.

הסרט הוקרן פעמים רבות בסינמטק תל אביב וירושלים, זכה לאלפי צפיות ישירות באתר יס-דוקו, ומוקרן עד היום בכנסים ובהרצאות הנוגעים לאימהות אסירות.

הסרט 'בליבן חומה' תרם לשיפור כללי האכיפה כנגד אמהות אסירות. שירות בתי הסוהר קבע תקנות מקלות יותר למפגשים בין ילדים לאימהות אסירות, הותרו מפגשים אישיים פתוחים ורבים יותר^[2], כמו כן, רוככו החוקים בנוגע לגידול תינוקות שזה אך נולדו בתוך כותלי בית הסוהר וכיום, בסיוע וליווי עובדות סוציאליות ושירות פסיכולוגי ניתנת האפשרות לאסירות המעוניינות בכך ללדת ולגדל את ילדיהן עד לגיל 3 שנים, בזמן שהותן בבית הסוהר.