בלחטוב

**בלחטוב**
**Bełchatów**
סמל בלחטוב סמל בלחטוב	דגל בלחטוב דגל בלחטוב
מדינה	פולין
פרובינציה	לודז'
ראש העיר	Mariola Czechowska
תאריך ייסוד	המאה ה-14
שטח	34.63 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	54,338 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	51°22′00″N 19°22′00″E / 51.366666666667°N 19.366666666667°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.belchatow.pl
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי בלחטוב

בלחטוב (בפולנית: Bełchatów; ביידיש: בעלכאטאוו) היא עיר במרכז פולין, בפרובינציית לודז'. בעיר התגוררו בשנת 2014 כ-59,000 איש.

התיעוד הראשון ליישוב הוא מהמאה ה-14, אז היה רכוש אצולה. במאה ה-18 קיבל היישוב זכויות עיר, ובמאה ה-19 התפתח כמרכז לתעשיית הטקסטיל האזורית.

בעיר נמצאת תחנת כוח גדולה המשתמשת בפחם, המספקת כ-20% מצריכת החשמל של פולין.

יהודי בלחטוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה ישבו בעיר יהודים מעטים, אך עם התפתחות תעשיית הטקסטיל במקום במחצית הראשונה של המאה ה-19 גדל מספר היהודים בה, ובשנת 1857 היוו כשלושה רבעים מאוכלוסייתה. בתחילה השתייכה קהילת העיר לקהילת פיוטרקוב טריבונלסקי, אך משנת 1821 נעשתה לעצמאית, ואף פרשה חסותה על יישובי הסביבה, תוך שנתקיימו בה בית כנסת ובית עלמין.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הורע מצבם הכלכלי של יהודי העיר, ורבים היגרו ממנה. בין מלחמות העולם התקיימה בעיר פעילות של הזרמים היהודיים השונים, ובהם אגודת ישראל, חסידות גור, הארגונים הציוניים והבונד. רבה האחרון של הקהילה היה שמואל יהושע הורוביץ. בשנים אלו נמנו בעיר כ-5,500 יהודים מתוך כ-6,200 תושבים.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הופצצה העיר בידי הגרמנים, ורבים מתושביה היהודים נסו ממנה, אך נאלצו לשוב אליה בשל השלמת כיבוש האזור. בזמן זה נבזזו בתי היהודים הנמלטים בידי הפולנים המקומיים.

עם כניסת הגרמנים לעיר, החלו במעשי התעללות ביהודיה, ובין היתר, יהודים צוו להתעטף בטליתות ולרקוד, לאסוף גחלים בידיהם, ואף הושלכו מגגות בתים. בית הכנסת בעיר הועלה באש, ויהודי העיר צוו לרכז בכיכר העיר את ספרי התורה שבבתיהם, ולרקוד סביב המדורה בה נשרפו. בנוסף, יהודים זקנים אולצו לאכול בשר חזיר, וזקניהם של יהודים נגזזו בעזרת כידונים. מעשים אלו צולמו בידי הגרמנים, תוך שהאוכלוסייה המקומית צופה בהם להנאתה.

בחודשים הראשונים לכיבוש נמלטו מהעיר יהודים רבים, ובמקביל, הגיעו אליה למעלה מאלף פליטים יהודים מיישובי הסביבה. עם סיפוח האזור לרייך השלישי הובאו לעיר מתיישבים גרמנים רבים, אשר קיבלו לרשותם בתים וחנויות של יהודים. עד מהרה מונה בעיר יודנרט, בראשות מיכאל יעקובוביץ', אשר נצטווה לספק לגרמנים עובדי כפייה יהודים רבים. בהמשך הוקם בעיר גטו לא סגור, אליו הועברו כל יהודי העיר, והצפיפות בו הייתה רבה. צפיפות זו התגברה כאשר הובאו לגטו בסתיו 1941 יהודים רבים מכפרי ועיירות הסביבה.

ב-19 באוגוסט 1941 צוו הגברים היהודים מהגטו בגילאי 18 עד 45 להתכנס במגרש בית החרושת המקומי, ורופאים גרמנים ערכו סלקציה בקרב כ-2,000 המתייצבים. היהודים שנמצאו כשירים לעבודה הושארו במגרש משך הלילה, ובבוקר שולחו 250 מהם למחנה עבודה באזור פוזנן. כעבור שלושה שבועות נשלחו עוד כמה מאות גברים יהודים למחנות עבודה באותה השיטה, ולאחר שנערך מצוד בבתי היהודים. ממחנות אלו שבו חזרה לגטו יהודים מעטים. בדצמבר 1941 הגיעו לעיירה יהודים מוידאווה הסמוכה.

בראשית 1942 החלו מעשי רצח רבים של יהודים בגטו. בין היתר, בפורים נתלו באופן פומבי 10 יהודים בגטו, לאחר שהואשמו בהברחת מזון. במצוד שנערך אחר יהודים שהסתתרו בעיר, נתפסו כ-400 איש, ואלו שולחו למחנות שונים. במהלך עוצר בן שלושה ימים שהוטל על הגטו באפריל 1942 ניסה יושב ראש היודנרט להימלט מהעיר, ולאחר שנתפס, נרצח עם כל משפחתו.

בתחילת יוני 1942 צוו הגברים בגטו להתייצב פעם נוספת לשם משלוח לעבודות כפייה, ולאחר שלא התייצבו, נערך מצוד בבתי היהודים, במסגרתו נרצחו מספר יהודים, וכעשרים נשים יהודיות הופשטו, והוכו במקלות ובשוטים.

ב-11 באוגוסט 1942 החל חיסולו של הגטו בעיר, לאחר שראש היודנרט האחרון בו הוצא להורג. יהודי הגטו הוצאו בכוח מבתיהם בשעת לילה, והובלו לחצר בית הכנסת. במעמד זה הופרדו הזקנים, הילדים והחולים, ושולחו במשאיות למחנה ההשמדה חלמנו, וכ-850 יהודים הועברו במשאיות לגטו לודז'. יתר היהודים הוכנסו למבנה בית הכנסת, והוחזקו בו משך שלושה ימים ללא מזון או שתייה. לאחר מכן, הועברו במשאיות לחלמנו, יחד עם יתר היהודים שנתפסו מסתתרים. קבוצה של כ-150 עד 200 גברים יהודים הושארה בגטו עבור איסוף וסידור הרכוש היהודי הנותר. חלקם הועברו לאחר מכן לגטו לודז', וחלקם ליעד לא ידוע.

רוב יהודי העיר שניסו להסתתר בסביבת העיר נספו, לאחר שהוסגרו לגרמנים, ובמקרה אחד אף רצח פולני שתי ילדות יהודיות מהעיר באמצעות פטיש. בתקופת המלחמה הוסב בית הכנסת השרוף של העיר למחסן קש ומזון, ולאחר מכן לאולם ספורט, ובית העלמין היהודי בה נהרס, ומצבותיו נלקחו לריצוף רחובות וגשרים. כ-400 מיהודי העיר שרדו את השואה, בין אם במסתורים או שנמלטו לשטחי ברית המועצות.