בלז' לנדייל
 | |
| בלז' לנדייל (1987) | |
| לידה |
21 באוגוסט 1918 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 2007 (בגיל 88) בודפשט, הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| מדינה |
הונגריה |
| מקצוע |
מחבר, סופר, מבקר ספרות, משפטן-משורר, מתרגם, סופר ילדים |
| בן או בת זוג |
אגנש נמש נאג' (20 באפריל 1944–1958) |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | בלז' לנדייל |
  | |
בלאז' לנדייל (בהונגרית: Lengyel Balázs; 1918, בודפשט – 2007, בודפשט) היה סופר הונגרי וחסיד אומות העולם.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לנדייל סיים את לימודיו בגימנסיה לותרנית בבודפשט בשנת 1936 והחל לימודי משפטים באוניברסיטת בודפשט. בתקופת לימודיו היה לנדייל חבר בחוג אנטי-פשיסטי. הוא כתב מאמרים תחת שמות בדויים בעיתון הונגרי בעל נטייה לאומית, ועבד בשירות הציבורי.
לנדייל היה אחיה התאום של פירושקה לנדייל, שלימים הוכרה אף היא בתור חסידת אומות העולם.
בתקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1940 השלים את עבודת הדוקטורט שלו במשפטים. באביב 1942 הכיר לנדייל את המשוררת אגנש נמש נאג' והתגורר עמה בבודפשט.
בסתיו 1942 גויס לצבא הונגריה והיה מפקד מחלקה בבצ'יי שבסרביה ובמוראו (אנ') שבאוסטריה. ב-1943 ובתחילת 1944 הופיעו כתביו בעיתון ההונגרי "Magyar Csillag" ("הכוכב ההונגרי").
עם פלישת הגרמנים להונגריה במרס 1944 עדיין היה לנדייל בצבא ההונגרי. הוא היה לבוש מדים וכך הצליח להבריח יהודייה מאחד מהבתים בבודפשט שסומנו בטלאי צהוב אל מחוץ לעיר, אל העיר מזקבשד (אנ'), שם שהתה בחסות מסמכים מזויפים של זהות ארית. מאוחר יותר ליווה אותה בחזרה לבודפשט, ושם הסתתרה עד הגעת הצבא האדום.
באפריל 1944 התחתן לנדייל עם אגנש נמש נאג'.
בתקופת שלטון צלב החץ בסוף 1944 עזב לנדייל את הצבא ונע עם אשתו לכפר הקטן אלשומיהאיפאלבה (Alsómihályfalva) בדרום מערב הונגריה (כיום הכפר דוני מיהאלייבץ (Donji Mihaljevec) בצפון קרואטיה). לנדייל הבריח יהודיה לכפר זה והוא ואשתו הסתירו אותה למרות הסיכון לחייהם.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לנדייל היה עובד השירות הציבורי ולאחר מכן עורך שותף בכתב העת הספרותי "Újhold" ("ירח חדש"), בו היו נותני הטון יאנוש פילינסקי ואיוואן מנדי (אנ'). בשנת 1947 קיבלה אשתו מלגה והוא נסע עמה לרומא ולפריז. בשנת 1948 התפרסם ספרו הראשון, "A mai magyar líra" ("שירה הונגרית עכשווית"). כתיבתו ספגה ביקורת על רקע פוליטי, וכששב להונגריה נלקח דרכונו. בשנת 1949 אולץ לפרוש ממשרתו והחל ללמד באוניברסיטת סגד. לאחר שנה הופסקה עבודתו גם שם והוא החל להתפרנס מתרגום וכן מכתיבת ספרות ילדים. הוא כתב כעשרים ספרים, בהם ספרי ילדים וקובצי מאמרים של ביקורת ספרותית. חלק מספריו תורגמו לגרמנית.
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1997 הוכר לנדייל על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פעילותו של לנדייל להצלת יהודים, באתר יד ושם (באנגלית)
