בית השלום (חברון)

בית השלום
בית השלום, מרץ 2019
מידע כללי
סוג התנחלות עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום חברון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°31′36″N 35°06′48″E / 31.52671389°N 35.11322778°E / 31.52671389; 35.11322778
beithashalom.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בית השלום

בית השלום הוא בניין בבעלות יהודית, על ציר ציון - הדרך המחברת בין קריית ארבע למערת המכפלה ושכונת אברהם אבינו ביישוב היהודי בחברון, בשכונת א-ראס בחברון[1]. משרד הביטחון כינה את הבניין הבית האדום ובאמצעי התקשורת כונה לעיתים בית המריבה[2]. המבנה בן ארבע קומות ושטחו הכולל 1,138 מ"ר. נכון ליולי 2022 גרות בו 13 משפחות ונעשים בו שיפוצים להכשרת 27 יחידות דיור.

במרץ 2007 נכנסו יהודים לבניין לאחר שרכשו אותו מפאיז רג'בי, ובדצמבר 2008 הם פונו בכוח על ידי משטרת ישראל, לאחר שנדחתה עתירה נגד הפינוי שהגישו לבג"ץ. לאחר הפינוי נותר הבית בידי כוחות הביטחון עד להכרעת מערכת המשפט ועל גגו עמדה מאוישת של צה"ל. ב-13 בספטמבר 2012 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי הבית נרכש כחוק וחייב את המדינה להשיב את הבית לרוכשיו בתוך 30 יום. שר הביטחון אהוד ברק הנחה להעביר את הבית לידי הרוכשים היהודים, אולם בית המשפט המחוזי החליט לעכב את המהלך עד להחלטת בית המשפט העליון בערעור[3]. ב-11 במרץ 2014 דחה בית המשפט העליון את ערעורו של רג'בי ואישר שהבית נרכש כדין[4]. באפריל 2014 אוכלס הבניין ביהודים לאחר ששר הביטחון אישר זאת.

ב-12 במרץ 2019 הרג כוח צה"ל מחבל חמוש שחדר לבית השלום.[5]

הסכסוך המשפטי סביב הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בית השלום", אוקטובר 2016
מבט מדרום

טענות הצדדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאיז רג'בי ועבד אלקאדר שאוור, שני פלסטינים שהבניין היה שייך להם והוחזק על-ידם, חתמו בשנת 2004 על עסקת מכר למכירת הבניין עם איוב ג'אבר, פלסטיני אף הוא, "איש קש" שייצג בעסקה את הקונים בפועל: טל בניה והשקעות קרני שומרון ואגודת מחדשי היישוב היהודי בחברון. עד ל-19 במרץ 2007 החזיקו במבנה רג'בי ושאוור. לטענת רג'בי, הוא חזר בו מהעסקה עם ג'אבר, משום שלא שולמה לו יתרת התמורה עבור המכר, והעסקה בוטלה. הקונים בפועל טענו כי העסקה הושלמה והזכויות במבנה עברו בשלמותן אליהם[6] והמכירה תועדה בקלטת שמע[7]. מחלוקת זו נידונה בבית המשפט המחוזי בירושלים[8].

המימון לרכישת המבנה, בסך מיליון דולר, התקבל ממוריס אברהם, מיוצאי קהילת יהודי חלב בניו יורק. הוא סיפר כי משפחתו עלתה לארץ ישראל, התיישבה בחברון וגורשה מהעיר במאורעות תרפ"ט. הוא אמר בריאיון כי מצא עניין בבית זה עקב היותו על ציר המתפללים בין קריית ארבע לבין מערת המכפלה, ובכך הוא מבטיח את שלום המתפללים בדרכם למערה[9].

כניסה ראשונה לבית וקביעת בג"צ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 במרץ 2007, בעוד רג'בי מחזיק בפועל במבנה, נכנסו למבנה כ-150 אנשים מטעם הקונים, ברובם תלמידי ישיבה, יחד עם ציוד[10]. רג'בי הגיש תלונה למשטרה על הכניסה למבנה. הוא טען שהיא נעשתה ללא הסכמתו ולוותה באלימות, שאת מהותה לא פירט, ובשימוש בכלי פריצה. הקונים הכחישו זאת וטענו שכניסתם נעשתה מכוח זכותם הקניינית. הם הגישו מסמכים התומכים בטענה כי עסקת המכר הושלמה, אולם בפרקליטות טענו כי יש ספק לגבי המקוריות של חלקם[11]. גם בגרסתו של רג'בי במשטרה נמצאו סתירות.

ב-17 באפריל 2007 עתר רג'בי לבג"ץ[12], בבקשה שיורה למדינה לסייע לו בפינוי המתיישבים מהמבנה. בתגובה הודיעה המדינה ב-18 בנובמבר 2007 כי לאחר השלמת חקירת המשטרה הוחלט כי על משטרת ישראל לסייע בפינויים של המתיישבים מהמבנה בשל קיום "פלישה טרייה" אליו. בעקבות זאת עתרו הקונים לבג"ץ, שיורה למדינה להימנע מהפינוי. ב-16 בנובמבר 2008 פסק בית המשפט כי המדינה רשאית לפנות את המבנה ולהעביר אותו לחזקתה, עד להכרעה בשאלה למי החזקה על הנכס[10].

הפינוי והתגובה לפינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר הביטחון, אהוד ברק, נועד עם ראשי מועצת יש"ע ועם מנהיגי היישוב היהודי בחברון, בניסיון להגיע לפינוי שקט של הבית. ברק הציג את עמדתו כי "אזרחים חייבים לקבל את מרות המדינה. לא ניתן לגורמים קיצוניים לערער את סמכות המדינה ויסודותיה"[13]. ב-3 בדצמבר 2008 הכריז מפקד פיקוד המרכז, האלוף גדי שמני, על האזור כשטח צבאי סגור ולמקום הובאו שלוש פלוגות יס"מ. למחרת נערך דיון בין שר הביטחון לראשי מועצת יש"ע בניסיון בלתי מוצלח להגיע לפשרה. בעת הדיון[14] נכנסו כוחות משטרה מתוגברים למבנה ופינו אותו תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. במאבק האלים נפצעו כ-20 איש מהמפונים והמפנים[15].

הדיון הציבורי בעקבות פסיקת בג"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים שנכנסו לבית טענו כי פסיקת בג"ץ נובעת ממניעים פוליטיים ואין לה תוקף מוסרי[16]. מאות תומכים הגיעו לבית האדום כדי להיאבק בניסיון לפנות את יושבי הבית, בהם גם חבר הכנסת ניסים זאב[17]. התומכים שהו במקום כשבועיים. המאבק על הבית האדום עורר מחדש גם את המאבק על בית שפירא ועשרות בני נוער נכנסו לתוכו, אך פונו בתוך זמן קצר. 48 חברי כנסת חתמו על מכתב אל שר הביטחון, אהוד ברק והשר לביטחון פנים, אבי דיכטר, שבו קראו להימנע מהפינוי לפחות עד הבחירות[18].

בימים שלפני הפינוי אירעו בעיר התנגשויות בין יהודים וערבים, שכללו השלכת אבנים הדדית. במהומות נפצע קשה נער יהודי מפגיעת אבן בראשו[19]. "הארץ" תיאר כך את האירועים בלילה שבין 1 ו-2 בדצמבר: "התפרעות קשה של מתנחלים הלילה (שלישי) בחברון. מאות מתנחלים ופעילי ימין התגודדו אחרי חצות סמוך לבית המריבה, יידו אבנים על פלסטינים, ניפצו שמשות של מכוניות וחלונות בבתים, וחיללו פעם נוספת קברים בבית העלמין המוסלמי הסמוך"[20]. ישראל הראל כתב בעקבות זאת: "קשה היה לעכל את המחזה, התחוור, שהפעם, כ-20 שנה לאחר פרוץ אינתיפאדת האבנים של הערבים, צעירים יהודים, לא להאמין, משליכים אבנים על כוחות הביטחון שלהם ועל אזרחים, שכניהם הערבים"[21]. בקרב המתנחלים נתגלע עימות פנימי, כאשר ראש מועצת יש"ע, דני דיין, תקף את ראש מועצת קדומים לשעבר, דניאלה וייס, באומרו: "דניאלה וייס גורמת נזק למאבק על בית השלום, והיא עלולה לגרום נזק חמור ביותר לעצם אחיזתנו ביהודה ושומרון"[22].

בעקבות הפינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

להפתעת גורמי הביטחון, רבים ממנהיגי המתנחלים לא פעלו למניעת הפינוי ואף לא גינו אותו באופן הגורף הרגיל. חבר הכנסת אריה אלדד הסביר זאת באומרו "אינני יכול להיות חלק באירוע שמובילים אותו אנשים הקוראים בשידור חי למותם של חיילי צה"ל"[23]. דברים ברוח דומה כתב ישראל הראל[24].

בעקבות הפינוי התפרעו פעילי ימין וחסמו כבישים בכניסה לירושלים ובאזור המרכז. כוחות של משטרת ישראל ביצעו מעצרים ופינו את המפגינים[25]. במקביל החלו התפרעויות של פעילי ימין בחברון שבהן הוצת וניזוק רכוש של פלסטינים תושבי העיר.[26] תושב קריית ארבע שעבר בסמוך נקלע לעימות עם פלסטינים וירה לעברם. מהירי נפצעו שניים מהם. נגד היורה הוגש כתב אישום, אולם הפרקליטות משכה אותו לאחר שסירבה למסור לידי ההגנה חומר סודי שהיה ברשותה[27].

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הכריז כי "כל ניסיון של גורמים אלימים לפגוע באוכלוסייה הפלסטינית – ייתקל בתגובה חריפה ומיידית"[28]. פעילי ימין אשר פונו מאזור חברון איימו כי יחזרו ליישב את "בית השלום"[29].

שר המשפטים, דניאל פרידמן, תקף במהדורת "יומן" של ערוץ 1 את צה"ל, ואמר: "היה ברור מה שהולך לקרות לאחר הפינוי, ואני מאוד מצטער על כך שכוחות הביטחון לא היו ערוכים למנוע את הפוגרום שנעשה בפלסטינים על ידי מתפרעים יהודים"[30]. לעומתו טען השר לביטחון פנים, אבי דיכטר: "לא היה פוגרום של יהודים בפלסטינים בחברון, ומי שמשתמש במושג 'פוגרום' מתכוון להכפיש. חברון אינה בוערת, אין אינתיפאדה יהודית"[31].

ראש ישיבת הר עציון, הרב אהרון ליכטנשטיין כתב בעקבות האירועים:

"מעבר לכל וחמור מכל בתרחיש הקיים, יש בו, כלשון הרמב"ם, 'חילול השם המקודש שהוא גדול מכל העוונות'"
"אנו פונים במיוחד בבקשה חד-משמעית מהורי ומורי צעירים הלוקים כיום באבדן דרך, שימלאו את חובתם ושליחותם ההורית והציבורית; שיפעילו את סמכותם ומרותם למען שיקום תודעת האחריות והמשמעת המוסרית והתורנית, בבניהם ובבנותיהם, בתלמידיהם ותלמידותיהם; ולמען יפנימו את ערכי מורשת ישראל, היודעת להדגיש בחירת אמצעים לצד קידוש מטרות. ולקברניטי המחנה הדתי-לאומי ומעצבי מערכיו החינוכיים, אנו פונים בדרישה לא פחות ברורה: 'נחפשה דרכינו ונחקרה'"[32].

הפינוי והאירועים סביבו הציתו דיון ציבורי נרחב, במערכת הפוליטית ובאמצעי התקשורת. למרות טענות ראש הממשלה, אהוד אולמרט, על פינוי מוצלח וענייני[28], היו שטענו שביצוע הפינוי היה נגוע בשיקולים פוליטיים, בעיקר בקשר לפריימריז שנערכו באותו יום במפלגת העבודה שבראשה עמד שר הביטחון אהוד ברק[33][34].

אשרור הרכישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בספטמבר 2012 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי הבית נרכש כחוק וחייב את המדינה להשיב את הבית לרוכשיו בתוך 30 יום. בנוסף, חייב בית המשפט את המוכר, שטען כי החוזה בוטל בין היתר כי לא התבצעה מכירה גמורה, לשלם 50,000 ש"ח הוצאות משפט. ראג'בי ערער וב-11 במרץ 2014 דחה בית המשפט העליון את ערעורו. בית המשפט קבע כי הסכם המכירה לא בוטל ויוכרז כתקף ברגע שישלמו הקונים את יתרת הסכום. בנוסף הטיל בית המשפט על המערער לשלם 30 אלף ש"ח הוצאות משפט[4]. ב-13 באפריל 2014 החל אכלוס הבניין ביהודים[35] והרב דב ליאור קבע את המזוזה במתחם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית השלום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסמך מעקב של "בצלם" על א-ראס
  2. ^ דעה: "בית המריבה" או "בית השלום"?, באתר ערוץ 7
  3. ^ עוזי ברוך, בית המשפט מעכב כניסת היהודים ל'בית השלום', באתר ערוץ 7, 17 באוקטובר 2012
  4. ^ 1 2 ע"א 8012/12 פאיז רג'בי ועבד אלקאדר שאוור נ' טל בניה והשקעות קרני שומרון, ניתן ב־11 במרץ 2014
  5. ^ ערוץ 7, המחבל הגיע לבית השלום בחברון וניסה לדקור חיילים שהוזעקו על ידי תושבת המבנה. הוא נורה ונוטרל. לא היו נפגעים אחרים באירוע., באתר ערוץ 7, 12 במרץ 2019
  6. ^ "'בית השלום' – בנין חדש בחברון", באתר hebron.org.il, ‏20 במרץ 2007
  7. ^ קלטת שמע המתעדת את המכירה
  8. ^ ת.אט (י-ם) 2025/08.
  9. ^ ריאיון לעלון השבועי "ארץ ישראל שלנו" לפרשת חיי שרה, התשס"ט
  10. ^ 1 2 בג"ץ 10302/07 טל בניה והשקעות קרני שומרון ואגודת מחדשי היישוב היהודי בחברון נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב־16 בנובמבר 2008
  11. ^ יובל יועז ונדב שרגאי, הפרקליטות: מסמכי רכישת בית המריבה בחברון זויפו, באתר הארץ, 3 ביולי 2007
  12. ^ בג"ץ 3407/07 פאיז מחמד זאיד רג'בי נגד שר הביטחון
  13. ^ רועי שרון ואמיר בוחבוט, ברק נועד עם ראשי מטה המאבק על בית המריבה, באתר nrg, ‏4.12.2008
  14. ^ דני דיין, "תג המחיר" הוא גול עצמי, ישראל היום, 7.12.2008
  15. ^ אפרת וייס, בית המריבה בחברון פונה בשעה; 20 נפצעו, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008
    בן דרור ימיני, מגן דוד שחור, באתר nrg,‏ 5.12.2008
  16. ^ תושבי חברון: גם בסדום הכשירו השופטים כל עוול, באתר nrg
    חגית רוטנברג, בתל אביב זה לא היה קורה, באתר ערוץ 7
  17. ^ באתר YouTube
  18. ^ רועי שרון ואריק בנדר, 48 ח"כים כתבו לברק: לא לפנות את בית המריבה, באתר nrg,‏ 24.11.2008
  19. ^ איציק וולף, חברון: נער יהודי נפצע קשה מפגיעת אבן, באתר News1 מחלקה ראשונה, ‏2 בדצמבר 2008
  20. ^ עמוס הראל ונדב שרגאי, התפרעות קשה של מתנחלים ופעילי ימין בחברון, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2008
  21. ^ ישראל הראל, גלמים שקמו על יוצריהם, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
  22. ^ דיין: דרכה של וייס גורמת נזק לכלל המתנחלים, באתר נענע 10, ‏3 בדצמבר 2008
  23. ^ ידידיה הכהן, אלדד: לא אתייצב כעת בבית השלום, באתר "ערוץ 7", 4.12.2008
  24. ^ ישראל הראל, גלמים שקמו על יוצריהם, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
  25. ^ אביעד גליקמן וגלית וייס, בעקבות הפינוי: פעילי ימין חסמו את כביש 1, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008
  26. ^ עלי ואקד ואפרת וייס, חברון בוערת: פעילי ימין ירו ופצעו פלסטינים, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008 רועי שרון, נעצרו 2 מתנחלים שירו בפלסטיני לאחר פינוי בית המריבה בחברון, באתר nrg,‏ 6.12.2008
  27. ^ שלמה פיוטרקובסקיסופית: זאב בראודה לא יואשם, באתר ערוץ 7, 14 ביולי 2009
  28. ^ 1 2 רה"מ: לא ניתֵן לפגוע בדמוקרטיה ובשלטון החוק, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008
  29. ^ הפצועים מחברון: נעשה את השבת בבית שפונה, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008
  30. ^ שר המשפטים: האלימות בחברון – פוגרום מזעזע
  31. ^ השר דיכטר: לא היה פוגרום של יהודים בפלסטינים בחברון, באתר ynet, 7 בדצמבר 2008
  32. ^ אבישי בן חיים, הרב ליכטנשטיין נגד נוער הגבעות, באתר nrg‏, 10 בדצמבר 2008
  33. ^ רונן מדזיני ואמנון מרנדה, מועצת יש"ע: שר הביטחון השתמש ברמייה, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008
  34. ^ רון בריימן, פינוי מיותר ובריוני, באתר ynet, 5 בדצמבר 2008; נדיה מטר, כל האמת על פינוי בית השלום, באתר "ערוץ 7", 5.12.2008
  35. ^ עידו בנבג'י, ‏חברון: משפחות מתנחלים נכנסות לבית המריבה, באתר גלי צה"ל, 13 באפריל 2014