בית הרם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחלות שבטי ישראל

בֵּית הָרָם (גם: בֵּית הָרָן, בית רמתה, יוליאס, לִיבְיָאס או ליויאס[2]) הייתה עיר יהודית בעבר הירדן המזרחי, מול יריחו, הנזכרת במגוון מקורות היסטוריים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילה, נזכרת העיר בספר במדבר, כאחת הערים שבנו בני שבט גד בשטחי סיחון מלך האמורי: ”וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבְּהָה וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר”.[3]

לאחר מכן, נזכרת העיר בספר יהושע כאחת הערים שבנחלת שבט גד: ”וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן.[4]

בבית שני ולאחריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת בית שני נזכרת העיר על ידי יוסף בן מתתיהו, כאחת הערים היהודיות המרכזיות בעבר הירדן. תחילה, הוא מזכיר אותה בשמה המקראי, "בית הרם", כאשר הוא מספר שלאחר מותו של המלך הורדוס, נשרף בה ארמונו על ידי פורעים.[5] הוא מציין כי הורדוס אנטיפס, שקיבל את הטטררכיה של עבר הירדן, הקיף את העיר "בית הרמתא" בחומה והעניק לה את השם "יוליאס", על שם ליוויה, אשתו של אוגוסטוס קיסר.[6] נראה שתחילה נקראה העיר "ליוויאס" (Livias) ורק מאוחר יותר הוסב שמה ל"יוליאס", לאחר שליוויה אומצה למשפחתו של בעלה המנוח אוגוסטוס (משפחת היוליים), ונקראה על שמה, יוליה.[7] מאוחר יותר העניק נרון קיסר את יוליאס למלך אגריפס השני, יחד עם המחוז שלה בעבר הירדן, שכלל 14 כפרים סביבה.[8] בעת המרד הגדול כבשו הכוחות הרומיים בפיקודו של פלקידוס את העיר מידי המורדים היהודים, כחלק מכיבוש הפראיה כולה.[9]

הסופר הרומאי פליניוס הזקן כתב בספרו "תולדות הטבע" (המאה ה-1 לספירה), כי ארץ יהודה מפורסמת בשל עצי התמר שלה, וכי התמרים הגדלים בעמקים של ארכלאיס, פצאליס וליוויאס נחשבים משובחים מאד.[10] ליוויאס נזכרת ברשימת ערי ארץ ישראל שערך הגאוגרף תלמי בספרו "גאוגרפיה" (אנ') (המאה ה-2), בין הערים ש"ממזרח לנהר הירדן".[11]

זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל זיהו את העיר המקראית עם יישוב בן זמנם בשם "בית רמתה".[12]

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי "בית הרם" המקראית נקראת על ידי הסורים "בית רמתא" וכי בזמנו היא נקראת "ליויאס".[13] אבות הכנסייה מזכירים את העיר פעמים רבות, ואצלם היא מופיעה גם בשם "ליוויאדה" (Liviada).[14] בתקופה הביזנטית נחשבה העיר בתחום הפרובינקיה פלשתינה פרימה והייתה בה קהילה יהודית.[1]

הגאוגרפים המוסלמים מוקדסי ויאקות אל-חמאווי מציינים בתקופה הערבית את "בית א-רם" או "בית רמה" (בהתאמה) ככפר מפורסם בין מחוז בלקא לבקעת הירדן.[1]

שמה של העיר הקדומה נשתמר לפי הסברה בשמה של החורבה תל א-ראמה (אנ') שבערבות הירדן, כשישה ק"מ מזרחית לנהר הירדן, מול יריחו.[15] באתר נמצאו שרידים החל מהתקופה הרומית, ולכן, יש המציעים כי העיר המקראית שכנה בתל הנמצא מזרחית לאתר, בו נתגלו ממצאים החל מהתקופה הכלקוליתית.[16]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 ישעיהו פרס, בית הרם, עמ' 82.
  2. ^ ביוונית: Ίουλιάς, Λιβιάς, במלרע.[1]
  3. ^ ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוקים ל"דל"ו.
  4. ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק כ"ז.
  5. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק ד, פסקה ב, סעיף 59.
  6. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק ט, פסקה א, סעיף 168; קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה א, סעיף 27. התעתיק ביוונית מופיע באופן שגוי "בית הרמפתא", Betharamphtha) Βηθαραμφθά; ראו: קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק 2, פסקה 1, בויקיטקסט באנגלית).
  7. ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום אולמן), ספר שני, הערה לסעיף 252.
  8. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ד, סעיף 159; תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק יג, פסקה ב, סעיף 252.
  9. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ד, פרק ז, פסקה ו, סעיף 438.
  10. ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר 13, פרק 9.
  11. ^ Ptolemaeus, Geographia, V, 16:9
  12. ^ תוספתא, שביעית, ז, ט; תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה ב'.
  13. ^ אוסביוס, אונומסטיקון, 48, שורה 14: Bētharam. התעתיק אצל אוסביוס מופיע באופן שגוי: "בית רמפתא", Bethramphtha.
  14. ^ ישעיהו פרס, ליביאס, עמ' 519
  15. ^ ש' ליונשטאם, בית הרם, א"מ, ב, טור 71.
  16. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, תל אביב: הוצאת מוסד ביאליק, כרך ב', עמ' 71.