בית הקברות היהודי בסקווייז'ינה
 | |
| פרטי בית הקברות | |
|---|---|
| פעיל | לא |
| דת | יהדות |
| שטח | 2.23 דונם |
| מספר קבורים | יותר מ-247 |
| אופן הקבורה | תת-קרקעי |
| מיקום |
 פולין |
| קואורדינטות | 52°35′32″N 15°30′34″E / 52.592222222222°N 15.509444444444°E |
  | |
בית הקברות היהודי בסקווייז'ינה (אנ') - הוא אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים במחוז לובוש שבפולין. בית הקברות משתרע על שטח של כ-2.23 דונם, ונמצאות בו 247 מצבות.[1] בית הקברות משמש כמוזיאון לתולדות יהדות העיר ותיירים רבים מבקרים בו.
המצבות העתיקות ביותר שהשתמרו בבית הקברות מקורן בתחילת המאה ה-18, אם כי בית הקברות היה קיים כנראה מהמאה ה-15. בית הקברות פעל עד שנות ה-30 של המאה ה-20 והוא אחד הבודדים שלא נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה. רק בשנות ה-70 החלו הרשויות המקומיות לנקות את שטח בית העלמין, אך הניקוי רק הזיק למקום. ניסיונות לשפץ את בית העלמין נעשו בשנת 1992, אך לא היה אז מימון לכך. רק התמיכה הכלכלית והארגונית של כמה מוסדות צדקה אפשרה לבנות מחדש את בית העלמין ב-2002. שנה לאחר מכן, בית הקברות נהרס שוב על ידי עבריינים אלמונים. פעולות שיקום נוספות בוצעו בשנים הבאות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התאריך המדויק של הקמת בית הקברות אינו ידוע. לפי תארוך המצבה העתיקה ביותר ניתן לשער כי החלו לקבור בו בתחילת המאה ה-18. ההערכה היא שעוד מראשיתה של הקהילה היהודית בסקווייז'ינה במאה ה-15, שכן במקום בית קברות יהודי עתיק יותר, שהיה ממוקם ליד בית הקברות הפרוטסטנטי הישן, ששרידיו עדיין קיימים.
אחרוני הנפטרים נקברו שם בשנות ה-30 של המאה העשרים, כאשר כמעט ולא היו יהודים בעיר. בית הקברות שרד את השואה כמעט בשלמותו. מצב עניינים זה נמשך עד אמצע שנות ה-60.
בשנות ה-60 וה-70 הייתה פעילות מאורגנת של הרשויות המקומיות שמטרתה הייתה "לסדר" באופן רשמי את בית הקברות, או למעשה להרוס אותו כליל. במשך זמן מה פורקו ויוצאו מצבות - חלקן אף הלכו לפוזנן ושצ'צ'ין, שם שימשו לצורכי בנייה. בתחילת שנות ה-70 פירקה החברה מצבות יקרות ערך במיוחד, קברים משפחתיים משיש שוודי שחור וגדרות מתכת[1].
בנוסף, בית הקברות נהרס על ידי תושבים מקומיים. רבות מהמצבות נגנבו על ידם ושימשו יסודות לבתים צמודי קרקע סמוכים[1]. בית הקברות כוסה בהדרגה בשיחים, וגרוע מכך, המקום הפך למקום מפגש של נערי השוליים המקומיים[2]. בעקבות זאת רוב המצבות נפלו או נסדקו. הניקיון התקופתי של שטח בית הקברות שבוצע על ידי תלמידים מבתי הספר של סקוויז'ינה בפיקוח מורים לא הספיק. מלבד הרס וגניבת המצבות, נחפרו קברים רבים בחיפוש אחר חפצים יקרי ערך שהמנוחים נקברו איתם.
בשנת 1992 נכנס ולדמיר כרוסטובסקי, האחראי המחוזי על שימור אנדרטאות, לבית הקברות למטרת רישום האנדרטאות. בהוראתו, נבדק בית הקברות על ידי הנריק גרקי ותועדו 162 מצבות. התרגום של הכתובות על המצבות נערך על ידי פאוול ורונצ'ק, והתיעוד של הרישום נשלח, בין היתר, להמכון ההיסטורי היהודי בוורשה.
ביוני 2002, ביוזמת אגודת סקוויז'ינסקי לפיתוח כלכלי ובתמיכתם הכספית של קרן פורד והאקדמיה לפיתוח פילנתרופיה בפולין, הוקם פרויקט "להחזיר את הזיכרון" (שוויו הסתכם ב-26.5 אלף זלוטי)[1]. השטח נוקה, המצבות שהתהפכו נוקו והוסדרו מחדש. באזור בית הקברות הוצבו לוחות עזרה עם מידע על ההיסטוריה של יהודי סקוויז'ינה, ונבנו מדרגות עץ כדי להקל על הגישה לאחד המדרונות החוליים של הגבעה. בנוסף לעובדים שכירים ותלמידים מבתי ספר תיכוניים מקומיים, עבדו גם צעירים גרמנים מגימנסיה מאוריציוס בבורן ליד פאדרבורן[3].
פתיחת בית הקברות המשוחזר, נערכה בהשתתפות נציגי הקהילה הדתית היהודית משצ'צ'ין, שולבה בכנס מדעי ובתערוכת תצלומים המציגים את בית הקברות.
שנה לאחר מכן, בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 2003, נהרס הבית הקברות על ידי פורעים. באתר האינטרנט של הארגון האנטי-גזעני Never Again, "הספר החום", האירוע תואר כך:
מצבות רבות הופלו או נופצו. רוב הכתובות שנעשו על ידי הפורעים הוסרו, אך לקופת העירייה עדיין חסר כסף לשיפוץ מלא של בית העלמין. מבצעי ההרס לא אותרו, והעניין הוזנח במהירות. והמצב בבית הקברות שוב מתדרדר. למרות זאת, צעירים מהתיכון המקומי מנקים אותו באופן קבוע, ואוספים אשפה ועלי שלכת[4].
ביולי 2014 שיפצו הרשויות של קומונה סקוויז'ינה את המדרגות המובילות לנקרופוליס ממרכז העיר. העלות הכוללת של פרויקט זה הסתכמה בכמעט 29 אלף זלוטי, מתוכם כ-15 אלף היו מענק מתוכנית פיתוח הכפר של האיחוד האירופי[5].
באפריל 2015 נוקה בית הקברות על ידי קבוצת מתנדבים מהאגודה הגרמנית "זנאקי פוקוטי". הם ניקו חלק מהמצבות, אספו אשפה וסידרו מצבות הפוכות[6].
כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לעכשיו, בית הקברות היהודי בסקווייז'ינה הוא הזכר הפיזי היחיד שנשמר לנוכחותם בת מאות שנים של יהודים בעיר זו. על פי המסורת היהודית הקהילה הייתה ממוקמת על גבעה שלפני המלחמה נקראה בגרמנית "יודנברג"[1] כיום היא לא נקראת בשם זה.
בית הקברות ממוקם ברחוב מיקביצ'צה, בסמוך לכביש הגישה למידזירץ (אנ'). ידוע כי גם יהודים ממורזינובו (אנ') השכנה נקברו שם.[1]
.
בית הקברות משתרע על שטח של כ-2.23 דונם, אם כי ההערכה היא שהוא היה גדול בהרבה. זהו בית הקברות היהודי השני בגודלו במחוז לובוש. בית הקברות היהודי הגדול ביותר נמצא בסלוביצה - 2.35 דונם, אך הוא דל בהרבה מבחינת מספר המצבות שהשתמרו[7]. שטח בית הקברות אינו מופרד בבירור משאר הגבעות, ולא החומה ולא הגדר שלו שרדו. נראים רק שרידי שער האבן של הנכס הגובל עם בית הקברות היהודי. האזור כולו מכוסה בעצים נשירים, בעיקר אלונים מכוסים בקיסוס. בית הקברות גובל עם בית הקברות הקתולי (האוונגליסטי לשעבר), הממוקם למרגלותיה הצפוניים של הגבעה. בית קברות ממוקם כ-2 ק"מ ממרכז העיר[1].
מצבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2007 היו 247 מצבות בבית העלמין, ידוע שלאחר מלחמת העולם השנייה נשתמרו בבית העלמין בבית הקברות שרידי בית לוויות ובאר, וכן גדר ושער. המצבה העתיקה ביותר שהשתמרה היא משנת 1736, כשסקוייז'ינה עדיין הייתה בגבולות האיחוד הפולני-ליטאי.
רוב המצבות המודרניות הן החל מגובה של כמה עשרות סנטימטרים ועד לגובה של אפילו 1.5 מטרים, והן עשויות מאבן חול אפורה או ורודה מעוטרת. מצבות העשויות גרניט נמצאות בתדירות נמוכה יותר. לרוב המצבות הן בצורת משולשים או חצאי עיגול.
המצבות העתיקות ביותר, לעומת זאת, עשויות מסלעי שדה רגילים ולא מעובדים. עד לא מזמן אפשר היה לראות גם מצבות עם לוחות זכוכית שחורות, אך בשל ערכן הגבוה הן נגנבו. ניתן לראות שברים ממצבות אלו בשבילים המתפתלים בין המצבות.
על חלק מהמצבות שרידים של עיטורים צבעוניים, פוליכרומים, שלא יכלו לעמוד בפני השפעת הזמן. כמה מצבות דקורטיביות במיוחד מצוידות בקישוט אבן בחלקו העליון, הדומה לאצטרובל, קבוע עם חוט מתכת העובר בתוך פנים האבן.
אחת המצבות, ייחודית, דומה לגליל או עמוד, ומסוגננת כגזע עץ - עם קליפה מגולפת וענף קצר. לא ידוע מי קבור תחתיה. הרבה מצבות מסוג זה ניתן למצוא בבית הקברות הקתולי הישן הסמוך, מה שעשוי להיות עדות להשפעה שהייתה לאמנות הקודש הקתולית על האמנות היהודית.
המצבות העתיקות ביותר נמצאות ממש בראש הגבעה, בחלקה המערבי, לפי סדר הקבורה שנערכה בה בעבר. ראשית, אנשים נקברו בחלק הגבוה ביותר של הגבעה, יורדים מטה מחוסר מקום. בחלקו הצפון-מזרחי והמזרחי של בית הקברות ניתן למצוא את יסודות קברי הנפטרים העשירים יותר, אולי שרידי אוהל. החלק האמצעי מלא בקברי ילדים.
חלק מהמצבות מסומנות עם כתובות בעברית בחזית, וכתובת בגרמנית מאחור. היהודים שהתגוררו בשטח פרוסיה בשנות ה-30 של המאה ה-15 חויבו לציין בדרך זו. הנתונים הנפוצים ביותר המופיעים על מצבות:
- שם ושם משפחה של הנפטר
- תאריך פטירה (ניתן בצורה פשוטה, ללא ציון האלפים, כלומר בעברית "לפי פקידה קטנה" - לפ"ק)
- תאריך הקבורה
- מידע על מקצועו או עיסוקו של הנפטר (למשל, רב או מורה)
- בסוף המשפט "תהא נפשו צרורה בצרור החיים" (או בקיצור תנצב"ה).
סמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצבות בבית הקברות היהודי בסקייז'ינה מקושטות בצורה עשירה. הקהילה המתגוררת בעיר הושפעה מאוד מיהדות גרמניה ומהנצרות הפרוטסטנטיות, השפעה שבאה לידי ביטוי באמנות הקיימת בבית הקברות היהודי. הקישוטים שנמצאו על המצבות מספרים על המתים הקבורים במקום.
- ידיים פרושות - קבר של כהן מסמל ברכת כהנים
- ספר - סופר
- עין ההשגחה - המוטיב המאפיין ביותר את בית הקברות סקוויז'ינה, הנפוץ ביותר בבית קברות זה, מראה את ההשפעה החזקה של הנצרות הפרוטסטנטיות על הקהילה היהודית בסקיוויז'ינה.
- אריה - אדם בשם יהודה אריה או לייב (בעברית וביידיש - אריה), או מי שהוא חזק או אמיץ ביותר.
- יד שופכת מים מכד - על קבריהם של בני משפחת לוי הרוחצים את ידי הכוהנים לפני השירות בבית המקדש.
- פרח או עץ שבור - סמל למוות בלתי צפוי ואלים. על כמה מצבות מצויר גם פרח עם פרפר, סמל למסע הנשמות.
- כתר - סמל כללי, המשמש למתן כבוד לנפטר, סופר או ראש משפחה או קהילה גדולה יותר, הצבתו פירושה שהנפטר ראוי ל"כתר השם הטוב".
- לירה - המנוח היה מוזיקאי או אפילו חזן בית הכנסת; מופיע על 2 מצבות.[1]
- ענף דקל - סמל לגאולה, נחשב גם לסמל של צדיקים שיינתנו להם חיי נצח.
- לב מחורר בחץ - סימן לכך שהסתלקותו של המנוח (אולי פתאומית) גרמה לכאב יוצא דופן בקרב הקרובים לו.
אולם לא שרדה מצבה עם מוטיב של יד אוחזת בסכין - סמלו של מוהל המבצע ברית מילה, על אף שוודאי היה כזה בקהילה היהודית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Polski słownik judaistyczny – dzieje, kultura, religia, ludzie. Vol. 1. Warszawa. ISBN 83-7255-126-X.
- Polski słownik judaistyczny – dzieje, kultura, religia, ludzie. Vol. 2. Warszawa. ISBN 83-7255-175-8.
- Żydzi w Wielkim Księstwie Poznańskim 1814-1848. Poznań. ISBN 83-7177-155-X.
- Skwierzyna – miasto pogranicza: historia miasta do 1945 roku. Bydgoszcz. ISBN 83-918939-4-4.
- Żydzi w Skwierzynie. Gorzów Wielkopolski. ISBN 83-917148-0-2.
- Brunatna Księga 1987-2009 (PDF). Chodzież. ISBN 978-83-928440-0-6.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית הקברות היהודי ב-Skwierzyna (בפולנית)
- בית הקברות היהודי ב-Skwierzyna (www.kirkuty.xip.pl) (בפולנית)
- הסיורים שלנו - בית הקברות היהודי בסקייז'ינה (בפולנית)
- בית הקברות היהודי - Skwierzyna, פולין (בפולנית)
- בית הקברות היהודי ב-Skwierzyna בפורטל השטעטל הווירטואלי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Gmina i cmentarz żydowski w Skwierzynie" (בפולנית).
- ^ "Fołk Sztyme". pp. 10–12.
- ^ Zob. "Mój Heimat – Żydowskie ślady na Środkowym Nadodrzu" (בפולנית).
- ^ "Młodzież ze Skwierzyny porządkowała dawny cmentarz żydowski" (בפולנית). 31 באוקטובר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Żydowski cmentarz w Skwierzynie to ewenement w naszym regionie" (בפולנית). 30 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Stowarzyszenie z Niemiec porządkuje skwierzyński kirkut". 25 באפריל 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Znajdują się tam tylko trzy macewy, ustawione po 1999 ku czci trzech spoczywających tam rabinów. Zob. "Słubice" (בפולנית).