בית העלמין היהודי ביפו
 | |
| פרטי בית הקברות | |
|---|---|
| סוג | בית קברות יהודי |
| דת | יהדות |
| תאריך הקמה |
1839  |
| שטח | 7,500 מטר רבוע |
| מספר קבורים | כ-2000 |
| מיקום |
 תל אביב-יפו, ישראל |
| קואורדינטות | 32°03′03″N 34°45′04″E / 32.0508333°N 34.7511111°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   בית העלמין היהודי ביפו  | |
  | |
בית העלמין היהודי ביפו, הידוע גם בכינוי "בית-הקברות עג'אמי", הוא בית עלמין יהודי השוכן ליד המפגש בין רחוב יהודה מרגוזה לרחוב יהודה הימית בשכונת עג'מי ביפו, ובצמוד מדרום לשכונת המגורים גבעת אנדרומדה.
בית העלמין משתרע על פני שטח של כ-7,500 מ"ר, צורתו אליפטית והוא מחולק לעשרה אגפים. במקום כאלפיים קברים אך קיימות מצבות רק מעל כ-805 מהם, וייתכן שהיתר אבדו בעת גירוש תל אביב. עוד נקברו בבית העלמין גווילי ספרי תורה שהובאו מן הגולה ונשרפו בדליקה שפרצה במחסני הסוכנות היהודית בנמל יפו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למן העת החדשה המאוחרת ועד אמצע המאה ה-19 נהגו היהודים להוביל לרוב את מתיהם לקבורה בהר הזיתים בירושלים ולאחר מכן בפתח תקווה[1]. כמו כן חלק מהנפטרים נקברו בבית הקברות משותף למוסלמים ויהודים שמעבר לחפיר חומת יפו[2]. לבסוף נכנעו בני הקהילה לקשיים ולעוגמת הנפש הכרוכים במנהג, מה עוד שהחל משנות ה-30 כבר התקיימה קהילה יהודית ביפו כך שבשנת 1834[3], בהנהגתו של רב הקהילה יהודה מרגוזה, רכשו חלקת שדה בעיר שנועדה לשמש כבית עלמין. בין הסיבות שבגינן לא נקברו יהודים בבית קברות מסודר בעיר יפו מציינים כי אלו אשר החמירו להגיע מהניכר בחייהם או לאחר מותם כדי להיקבר בארץ ישראל, השתדלו להיקבר בירושלים או באחת מארבע ערי הקודש בעוד שמעמדה של יפו בהקשרים פנים הלכתיים בנוגע לקדושת הארץ הוא שנוי במחלוקת. והיו לכך סיבות טכניות נוספות הן מצד השלטונות והן מצד הנהגת היישוב היהודי עד לאותה תקופה.
הקבורה במקום החלה בשנת 1839, ומועד זה נחשב לראשיתה של החברה קדישא בעיר. קבורת מתים במקום נמשכה באופן רשמי עד שנת 1920, אך הלכה למעשה היה המקום בשימוש עד שנת 1928. רק ב-1902 פסקה הקבורה במקום באופן זמני בשל מגפת כולרה שפרצה בעיר. השלטונות העות'מאנים אסרו על קבורת המתים בבית העלמין ששכן באזר בנוי, ותחת זאת הקצו שטח חולי מצפון לעיר, שהיה לימים לבית הקברות טרומפלדור. הקבר הידוע ביותר במקום הוא של הרב יהודה מרגוזה שנפטר ב-1879. מאוחר יותר נקרא הרחוב הסמוך על שמו. הנקבר האחרון בבית הקברות היה ד"ר ישעיהו-שי גור, מנהל השירותים הווטרינריים של מדינת ישראל, בנו של המילונאי העברי יהודה גור (גרזובסקי) וחתנו של טוביה זיסקינד מילר, מראשי עסקני התאחדות האיכרים[4].
הנפטרים הקבורים בבית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פנחס גרייבסקי אסף ופרסם את רשימת 805 הנפטרים הידועים בבית העלמין, ועל רשימה זו כתב משה דוד גאון:
"מסדרי רשימת הנעדרים השוכנים כבוד בבית-העלמין העתיק ביפו ראויים להיזכר כאן בהוקרה. אולי זה המקום היחיד בכל הארץ, אשר הנהיגו בו בראשית היישוב לרשום בסדר בדיקנות את הנפטרים על-פי אלפא-ביתא פנימית מפליאה, ותאריך מותם ושמותיהם, כל מין ומין לחוד. יפו היהודית בפרק הראשון של תולדותיה לא ביישה בשום פנים את תל אביב, עם ישובה הצעיר והרענן, היסודות למסורת הונחו עוד מאז, ועל-פי כיוונם הבהיר של העסקנים ההם נמשכת העבודה הענפה ורבת-החשיבות והתוצאות... ואנכי בטוח שכל המעוניינים בקורות היישוב היהודי ביפו יכירו לו תודה נאמנה על כך"[5].
בין האישים הקבורים במקום נמנים רבים ממייסדי יפו ודמויות בולטות נוספות בהן:
- רבי יהודה הלוי מרגוזה - ממחדשי היישוב היהודי ביפו, מראשוני הפרדסנים, רבם ופטרונם של יהודי יפו החל מ-1840, אשר יזם את הקמת בית הקברות.
- משה יעקב בלטנר - ממייסדי היישוב היהודי ביפו
- רבי משה אלקיים
- יחיאל בכר
- הרב יוסף ארווץ
- חכם יוסף שמחון[6] - המורה הראשון לעברית בבית הספר של כי"ח ביפו.
- הרב נסים יעקב סוריזון שהיה רב בקהילת יפו בראשית שנות השלושים של המאה ה-19.
- מאיר מטלון שהגיע עם אביו אהרון מטלון בשנת 1817[7].
- יעקב הלוי שהיה אחראי על אספקת המזון לצבאו של איברהים פחה.
- הרב יוסף רפאל בן נון רב העדה הספרדית ביפו.
- אהרון עזריאל מגדולי חכמי הקבלה הספרדים בירושלים.
- חכם אברהם שלוש
- הרב אלעזר חזן - רבה של מרקש.
- שמעון מויאל
- שלמה אבולעפיה
- ישראל שמחון - הממונה על הפרדס של משה מונטיפיורי
- הרבנית שושנה עוזיאל, אשת הראשון לציון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל.
- ד"ר שמעון פרנקל - הרופא העברי הראשון. נקבר במקום ב-11.1.1880.
רבים מפועלי מושבות העלייה הראשונה שחלו ונפטרו בבית החולים ביפו נטמנו בבית הקברות, חלקם ללא מצבה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה המשטר העות'מאני גזר פינוי על בית הקברות לטובת בניית רחוב וגן. בני יפו והמושבות לקחו את עצמות מתיהם וקברום מחדש במושבותיהם, כמו מאיר בלקינד, מראשוני המורים לעברית בגולה ואביו של מייסד תנועת הביל"ויים ישראל בלקינד, נקבר כאן בשנת 1898 ולאחר גזרת השלטונות, הועברו עצמותיו לראשון לציון.[8]
עם זאת, הקברים האלמונים נשארו למדרס לרגלי העוברים[9].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המקום באתר של צור שיזף (אורכב 14.05.2009 בארכיון Wayback Machine)
- בית העלמין באתר מחוז תל אביב של חברה קדישא
- שמעון כהן, בית העלמין היהודי העתיק של יפו הולך ונחשף, 24/10/11 אתר ערוץ 7 .
- בית העלמין היהודי ביפו, באתר BillionGraves
- אלי אלון, סיפורו של בית העלמין היהודי ביפו באתר themarker
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מדריך לאתרי יפו
- ^ חנה רם - היישוב היהודי ביפו בעת החדשה: מקהילה ספרדית למרכז ציוני, הוצאת כרמל, ירושלים, 1996. עמ' 352
- ^ יפעת ארליך, יפו השנייה: המזרחים שקלטו את העליות הראשונות | ישראל היום, 4.11.2022
- ^ כתב עתי"ם ויצחק בן חורין, לאחר 66 שנים – לוויה בבית העלמין היהודי ביפו: בכך מולאה בקשתו האחרונה של ד"ר שי גור, בנו של מחבר המילון העברי, מעריב, 3 ביוני 1986; חנה רם, היישוב היהודי ביפו בעת החדשה: מקהילה ספרדית למרכז ציוני, ירושלים: כרמל; ועד הקהילות הספרדיות לתל אביב יפו ומחוז המרכז, תשנ"ו 1996, עמ' צא.
- ^ אתר החברה קדישא לתל אביב
- ^ [1] באתר יד בן צבי.
- ^ חנה רם, היישוב היהודי ביפו בעת החדשה : מקהילה ספרדית למרכז ציוני, עמ' 32, ירושלים, תשנ"ו 1996.
- ^ בית העלמין העתיק ביפו, באתר פורום חברות הקדישא
- ^ משה סמילנסקי, משפחת האדמה, כרך 2, עם עובד, התש"ד