בית החולים דנציגר
 | |
| על שם |
פליקס דנציגר  |
|---|---|
| היסטוריה | |
| תאריך ייסוד |
1929 |
| גאוגרפיה | |
| מיקום | אחוזת בית, ישראל |
| קואורדינטות | 32°03′55″N 34°46′06″E / 32.065170665185°N 34.768347943846°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   בית החולים דנציגר  | |
  | |
בית החולים דנציגר היה בית חולים קטן שפעל בתל אביב בין השנים 1929 – 1976. נקרא על שם מייסדו ומנהלו ד"ר פליקס דנציגר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד"ר דנציגר, רופא כירורג יליד גרמניה, עלה בשנת 1923 לארץ ישראל ופתח בית חולים פרטי בשם "קליניקת דנציגר", מול שער הפרחים בירושלים. בסוף שנת 1929, בעקבות מאורעות תרפ"ט, עבר עם משפחתו לתל אביב. עם בואו ייסד את בית חולים דנציגר, בתוך דירה בת שבעה חדרים וגן, בקרן הרחובות גרוזנברג-יעבץ-מוהליבר, בסמוך לגימנסיה הרצליה. בית החולים שימש בעיקר כקליניקה כירורגית. המרתף, שכניסתו הייתה בחצר בית החולים, שימש כחדר מתים. המשפחה עצמה התגוררה בבית מול בית החולים. החצר האחורית של בית החולים שימשה כמגרש משחקים של ילדי השכונה.
ב-16 ביוני 1933, מיד לאחר ההתנקשות בחיים ארלוזורוב, הוזעק ד"ר דנציגר מבית החולים שלו לבית החולים הדסה כדי לבצע את הניתוח להוצאת הקליע מגופו, אך לא הצליח להצילו.
בחצר בית החולים הקים בנו של ד"ר דנציגר, הפסל יצחק דנציגר, סטודיו לפיסול שבו יצר בסוף שנות ה-30 את יצירותיו הידועות הראשונות ובהן הפסל "נמרוד". בסטודיו למדו אמנים צעירים, ובהם בנימין תמוז ויחיאל שמי. בנימין תמוז קרא לספרו (המתאר את יצירת "נמרוד") "בין עדן לאופיר", על שם מיקומו של חצר בית החולים דנציגר, בין קולנוע עדן לקולנוע אופיר. הסטודיו הפך למקום מפגש תרבותי לאמנים וסופרים צעירים ובהם אהרן אמיר, ובמהלך המפגשים הופצו הרעיונות הכנעניים.
בית החולים גם מוזכר בספרו של מקס ברוד UNAMBO.
בית החולים פעל עד להריסת המבנה, בשנת 1976. עם הריסת המבנה נהרס גם עץ שקמה גדול שניצב בחצר בית החולים ליד הכניסה למרתף. בשנת 1985 נבנה על שטח בית החולים בניין משרדים על ידי חברת אל-רוב, המשמש לבית ההשקעות "פסגות".
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דניאלה דנציגר זייטמן: הדוקטור; הוצאת טפר, 2020.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דני רכט, בית החולים דנציגר / בית אלרוב, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
