בית דין של מעלה

ביהדות, בית דין של מעלה הוא מושג המייצג את ההתייחסות האלוהית הביקורתית לעניינים שונים ובכלל את הדין בו נידון העולם והאדם בידי שמיים. המושג מופיע בדרך כלל ביחס להחלטות בעלות השפעה לאומית שהתקבלו על ידי נציגי העם, ולפעמים ביחס לשאלות בהן אין ביד בית דין של מטה יכולת או סמכות להכריע בהן.

המקורות הראשונים המציינים את קיומו של בית הדין מצויים כבר במקרא, אולם עיקר העיסוק בו בא לידי ביטוי בספרות חז"ל ובתורת הסוד הקדומה והמאוחרת (הקבלה והחסידות).

תולדות המושג

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אופן פעולה

באופן בסיסי, בית הדין של מעלה מחליט את כלל ההחלטות שנוגעות לדין האדם והעולם בידי שמיים, וקובע את גורלם בהתאם לטיב מעשיהם.

ישנה מחלוקת בין התנאים ביחס לשאלה מתי מכריע בית הדין ביחס לכל גזר דין. תנא קמא סובר שהעולם נידון כל שנה בארבעה זמנים, בפסח על התבואה, בשבועות על הפירות, בסוכות על המים והגשם, ובראש השנה על כל הנושאים האחרים. רבי יהודה סובר שהאדם נידון בראש השנה על כל מעשיו, וגזר הדין שלו רק נגזר במועדים הללו, וביום כיפור על כל השאר. רבי מאיר סובר שהאדם נידון בראש השנה, וגזר דינו על כל מעשיו נגזר ביום כיפור. רבי יוסי אומר שהאדם נידון בכל יום מחדש, ורבי נתן סובר שאדם נידון על מעשיו בכל שעה.

היחס בין בתי הדין של מעלה ושל מטה

בדרך כלל, פעולת בית הדין של מעלה מתוארת כפעילות עצמאית, עליונה להחלטות הארציות, אך לעיתים מובאות התייחסויות לניסיונות של בני אדם להשפיע על החלטות בית הדין. תיאורים מהסוג הזה נמצאים כבר במדרשים המתארים את פעולותיו של משה מול בית דין זה, ומופיעים רבות בסיפורים אודות מקובלים וצדיקים מתנועת החסידות המתייצבים לפני בית הדין ושוטחים את טענותיהם בשביל לפעול למען יחידים או למען הכלל.

אף על פי שבדרך כלל בית דין של מעלה מתואר כסמכות גבוהה וחשובה יותר מבית דין של מטה, שבסמכותה לאשר או לדחות את החלטות בית דין של מטה, בעניינים מסוימים מתיישר בית דין של מעלה על פי החלטת בית הדין הארצי, כמו בעניין קידוש החודש וקביעת השנה.