בית ג'יברין
 | |
| בית שנשאר מהכפר | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | ירושלים |
| נפה | חברון |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 56,185 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מבצע יואב במלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 29 באוקטובר 1948 |
| יישובים יורשים | קיבוץ בית גוברין |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 2,430 (1945) |
| קואורדינטות | 31°36′19″N 34°53′54″E / 31.60530833°N 34.89827222°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
בית ג'יברין (בערבית: بيت جبرين) היה כפר ערבי גדול, ששכן 21 קילומטרים מצפון מערב לחברון. הכפר נכבש בידי צה"ל במהלך מלחמת העצמאות במבצע יואב ותושביו לא הורשו לחזור.
מקור שמו של הכפר הוא השם המקראי בית גוברין. הכפר נבנה באזור בו הייתה התיישבות עוד מימי קדם. התיישבות ראשונה באזור הכפר הייתה בתקופה הכנענית. במאה ה-8 לפנה"ס הכפר היה חלק מממלכת יהודה והוכר כעיר הקדומה בית גוברין. בימי המלך הורדוס היה המרכז המנהלתי של נפת אדום. לאחר המרד הגדול, הרומאים כבשו את הכפר והפכו אותו לקולוניה רומאית ולמרכז מנהלי מרכזי, אשר נקרא "אלותרופוליס".
בראשית המאה ה-7, הכפר נכבש על ידי המוסלמים, שהונהגו על ידי עמר אבן אל-עאץ. תחת השלטון הצלבני, שכבש את הכפר במאה ה-11, הכפר הדרדר מבחינה כלכלית, אך התפתח מחדש לאחר הכיבוש הממלוכי. בתקופת השלטון הע'ותמני הוטלו על הכפר מיסים מסחריים. במהלך המאה ה-19, על רקע המיסים הללו, מרד הכפר, שהונהג על ידי משפחת אל-עזי (כיום מן היישוב אל עזי), בע'ותמאנים. מרי זה הסתיים בהגליה והוצאה להורג של מנהיגים מקומיים. במרץ 1912 הוחל בנטיעת אקליפטוסים בכפר כדי להאבק נגד התפשטות מחלות בכפר[1].
במאה ה-18 הפך הכפר לאחד מ-24 כפרי הכס (Throne Villages) שבהם שלטו מוח'תארים חצי-פיאודאליים וכל מוח'תאר בנה את ביתו כמצודה בלב הכפר.[2]
תחת שלטון המנדט הבריטי, השתייך הכפר לנפת חברון ושימש שוב כמרכז אזורי. בשנת 1942 הקימו הבריטים תחנת משטרה בסמוך לכפר. על פי סקר הכפרים משנת 1945, אדמות שנפרשו על פני 56,185 דונם (56.1 קמ"ר), מהן 0.28 קמ"ר שטח בנוי, והשאר אדמות חקלאיות.[3]
בתוכנית החלוקה של האו"ם מ-1947, הכפר יועד להיכלל במדינה הערבית. בימים האחרונים של מבצע יואב ובימים הראשונים שלאחר סיומו, ערכה חטיבת גבעתי (תש"ח) שלושה ניסיונות לכבוש את מבנה המשטרה הסמוך. בשני הניסיונות הראשונים נתקל כוח גבעתי באש ונסוג. בניסיון האחרון, ב-25 באוקטובר 1948, הצליח כוח מהחטיבה לחדור למשטרה, אולם מטען חומר נפץ שהכוח נשא התפוצץ טרם זמנו, והכוח, שספג חמישה הרוגים, נסוג. זמן קצר אחר כך, ב-27 באוקטובר 1948, כבשה חטיבה 8 של צה"ל את מבנה המשטרה הבריטי הסמוך לווילה וכן את הכפר. בהמשך אותו יום, הדפה החטיבה התקפה עזה של הלגיון הערבי. תושבי הכפר נמלטו מזרחה והיו לפליטים החיים כיום בעיקר במחנות אל-פוואר ובית ג'יברין בדרום הר חברון. ב-1949 התיישבו יהודים בכפר והקימו בו את קיבוץ בית גוברין. חלק משטח הכפר הפך לגן הלאומי בית גוברין ובחלקו הצפוני של הגן עומדים על תילם אחדים ממבני הכפר ובית הקברות. קברו של הש'יח תמים א-דרי שוכן מערבית לקיבוץ.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גילי סופר, וילה מהאגדות, באתר ynet, 3 באוגוסט 2003 - על שרידי בתי הכפר הערבי בית ג'יברין
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חברון, החרות, 25 במרץ 1912
- ^ Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G., . "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part I & part II". ., Quarterly Statement - Palestine Exploration Fund, 1905, עמ' 356-343
- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
