בית אשל
 | |
| בית אשל, בסמוך לעלייתו על הקרקע | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | באר שבע |
| נפה | נגב |
| שפה רשמית | עברית |
| תאריך ייסוד | 1943 |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | אוקטובר 1948 |
| יישובים יורשים | באר שבע |
| דת | יהדות |
| קואורדינטות | 31°14′00″N 34°48′48″E / 31.233472222222°N 34.813272222222°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
בית אשל היה יישוב עברי שננטש לאחר מלחמת העצמאות. שרידיו ממוקמים כיום בחלקה הדרום-מזרחי של באר שבע והוא הוכרז כאתר לאומי בישראל[1].
תולדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב הוקם כאחד משלושת המצפים שהוקמו בנגב בשנת 1943. תפקידיהם היו לבחון את התכנות קיום חקלאות בנגב ולבחון את אופן המחיה באזור. היישוב עלה לקרקע באוגוסט 1943, כ-2 ק"מ מזרחית לבאר שבע. המייסדים היו קבוצה של עליית הנוער יוצאי אוסטריה שהתחנכו בכפר ויתקין ועברו הכשרה בשימרון. בניגוד לקיבוצים רביבים וגבולות, תושבי בית אשל שאפו להקים במקום מושב עובדים. היישוב התבסס על ענפי הפלחה, לול, גן ירק קטן, עיבוד צמר כבשים, פחחייה וענפי מלאכה שונים.
מעת העלייה לקרקע סבל היישוב ממצוקת מים קשה. אף שנקדחה באר לעומק של יותר מ-70 מטר כדי שלא להיות תלויים באספקת מים במכליות, איכות המים הייתה ירודה. תוכנן להעביר מים בשלוחה המזרחית של צינור המים מקיבוץ ניר-עם, אך בגלל קשיי המעבר בבאר שבע הערבית הצינור לא הגיע עד בית אשל ונבטים. כתחליף לצורכי החקלאות נחפרה באר בנבטים הישנה שבנויה לפי עקרון בארות קנה המצויות במדבריות ברחבי העולם. בניית הבאר הופסקה עם תחילת המלחמה בנובמבר 1947.
בשנת 1945 נבנה ליישוב מחנה קבע מוקף חומה, אשר יועד למגורי 25 איש, וכלל מטבח וחדר אוכל, שלושה חדרי מגורים, נשקיה קטנה ובית ביטחון בן שתי קומות ובו אף שני חדרי שינה. את הבניה ביצעה חברת סולל בונה על פי התכנון של האדריכל יעקב מטריקין. במסגרת ניסיונות החקלאות נבנה סכר אדמה בוואדי שגיב במקום בו מתחברים שלשה יובלים ובמקום נטעו מטעי פרי שהתבססו בעיקר על סכירת מי שיטפונות - חקלאות לימנים (ערוגות). המטע הצליח אך נחרב כולו במלחמה.
תחילת המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1947 הותקף היישוב השכן נבטים על ידי כמה מאות אנשי כנופיות מכפרי דרום הר חברון. הפורעים הונסו על ידי אלתור הפעלת מטוס קל שהיה באותה עת בבית אשל ועליו העמיסו מקלע ורימונים. הנגב נותק ממרכז הארץ וגוש נבטים-בית אשל, שהכביש אליו עבר דרך באר שבע, נותק מההתיישבות שממערב לבאר שבע. שיירות אספקה היו צריכות להגיע באיגופים הולכים וגדלים דרך גבולות, רביבים וביר עסלוג'. לאחר התלבטויות רבות הוחלט לפנות מהמקום את הילדים והאמהות, בעזרת קצין בריטי ידידותי בשם מייג'ור בורן. המפונים הועמסו על שריוניות של הצבא הבריטי והועברו על ידם תוך עקיפת באר שבע ודרך חאן יונס עד ניר-עם ומשם לכפר ויתקין, שבשרון.
הפלישה המצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש מאי 1948 במהלך הפלישה המצרית וקרבות מלחמת העצמאות, היישוב בית אשל היה מנותק, נתון במצור ממושך ושרוי תחת הפגזה בלתי פוסקת מצד חיל המשלוח המצרי. מיד לאחר הפלישה המצרית התמקם כח מרגמות ותותחים מצרי בקרבת היישוב ופתח בהרעשה עזה בה נהרג מפקד המקום משה אלברט מקיבוץ עין חרוד. חברי היישוב יחד עם אנשי הפלמ"ח ותגבורת מתנועת המושבים התחפרו עמוק באדמה וספגו במשך 5 חודשים הפגזות כבדות ביותר. לאחר שהבינו שבית הביטחון הדו קומתי מהווה נקודת מכוון לתותחים המצריים, פוצצו אותו חברי המקום. אספקה הובלה במטוסים גדולים למינחת שהוכשר לכך ביישוב נבטים ומשם בלילה על הגב הובלה לבית אשל. אספקת המים הייתה מהבאר שבמקום באמצעות משאבה. היישוב החזיק מעמד עד כיבוש באר שבע על ידי צה"ל. באוקטובר 1948, נכבשה באר שבע, וגוש נבטים-בית אשל חובר שוב למדינת ישראל.
לאחר תום הקרבות, ולאחר שהובהר להם שאין בתוכנית להשלים את קו המים המזרחי ולפיכך אין אפשרות לפיתוח חקלאי, ובכוונת המוסדות לרכז את המאמץ ההתיישבותי ממערב לבאר שבע, החליטו החברים לעבור לעמק יזרעאל והניחו את היסוד למושב העובדים היוגב.
עמותת בית אשל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנות ה-60 הוקמה עמותת בית אשל, אשר משמרת את המקום. העמותה הוקמה בידי גדעון ספיר וחבריה הם קבוצת מתנדבים. העמותה עוסקת בטיפוח מצפה בית אשל וסביבתו. בפעילות העמותה מהווה המקום אתר חינוך לקבוצות של בני נוער, חיילים ומסגרות אחרות. המבקרים מקבלים הסבר על המקום והתקופה, ועוסקים במשך מספר שעות בעבודת כפיים. האתר מהווה חלק מפרויקט פארק נחל באר שבע[2]. יו"ר העמותה הנוכחי הוא זאב (דיבה) גרוזובינסקי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דן בר-און, מורדים בישימון: סיפורה של בית-אשל 1943-1948. הוצאת מושב יוגב.
- דן בר-און, בית אשל - הטירה שלא נכנעה, בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1988, עמ' 244–246.
- סגל שמואל, פאר מיכאל (עורך), מצפה בית-אשל. חלוצים במדבר. הוצאת מעוף בראיה אחרת (2015)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית אשל באתר מחוז הדרום של משרד החינוך
- בית אשל באתר המשרד להגנת הסביבה
- בית אשל באתר הקרן הקיימת לישראל
- בית אשל: שדה וקרב בערבות הנגב, באתר ynet, 11 בנובמבר 2005
- דוד הכהן, חלקים מבית אשל נהרסו בגלל תחרות סוסים, באתר ynet, 19 באוקטובר 2004
- בליץ אלן, גוש בית אשל - נבטים במלחמת העצמאות והמערכה בציר הפלישה המזרחי בנגב
- בית אשל, באתר "גיידסטאר ישראל"
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
