בירמן
 | |
| ארץ מוצא | בורמה |
|---|---|
| מיון | |
| משפחה | חתוליים |
| מין | חתול בר |
בירמן הוא גזע של חתול הבית שמוצאו מבורמה אך הוא הגיע בעת החדשה לצרפת ואנגליה ומשם הופץ ברחבי העולם.
מראה כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
גופו של הבירמן הוא בינוני עד גדול, מוצק ושרירי. ראשו עגול, עיניו בצבע כחול עמוק. אורך הפרווה בינוני, צבעי פרוותו דומים לחתול מגזע הימלאיה. כפות רגליו תמיד לבנות.
היסטוריה של הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1919 הובאו זוג חתולים שתואמים את המראה המתואר באגדה מהמזרח הרחוק - לצרפת. הזכר מת בזמן המסע הקשה, אולם הנקבה הייתה בהריון, והביאה לעולם את הבירמנים המערביים הראשונים. במשך השנים הבירמנים שימשו בעיקר כחתולי חצר במשפחות אצולה באירופה. הבירמן הוכר לראשונה כגזע נפרד בשנת 1925 בצרפת. לאחר מלחמת העולם השנייה נותרו בחיים רק שני בירמנים באירופה, ונדרשו הכלאות עם חתולים סיאמיים ופרסיים על מנת להרבות אותם. לאחר השיקום, הבירמן הוכר באנגליה בשנת 1966, וזמן קצר לאחר מכן, בארצות הברית.
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבירמן הוא חתול רגוע, שנקשר לבעליו ואוהב אותם כאילו הם הוריו. זהו חתול אינטליגנטי, ויש לא מעטים שמרגילים את חברם הבירמן ללכת איתם לטיולים על רצועה. הוא תמיד שמח לפינוקים וליטופים, אבל גם לעולם לא יתנגד למשחק שנקנה או נעשה על ידי הבעלים. לא מומלץ לשחרר את הבירמן אל מחוץ לבית, כי זהו חתול מבוית מאוד ויכול לא להיות מודע לסכנה שנשקפת לו.
צבעים אפשריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גופו של הבירמן תמיד יהיה זהוב, כפות רגליו תמיד לבנות, עיניו תמיד כחולות. הצבע בין חתול בירמן אחד למשנהו שונה רק בקצוות (ראש, רגליים, אוזניים וזנב). והצבעים יכולים לנוע בין סיל פונט (שחור), בלו פוינט (אפור), שוקולד פוינט (חום), לילך פונט (אפור בהיר), רד פוינט (ג'ינג'י) וקרם פוינט (צבע ג'ינג'י בהיר). הנקבות יכולות להיות גם טורטי בכל הווריאציות. כל הצבעים יכולים לבוא גם בדוגמת טאבי (פסים).
האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האגדה מספרת שאי שם בבורמה, במנזר "לאו צון", שכנה האלה צון-קיאן-סה. לאלה היו עיניים כחולות כמו הים וגוף זהוב כמו השמש. האלה הייתה נותנת לנזירים במנזר לחיות חיים נוספים בתור חיות קדושות. באותו זמן חי במקדש נזיר בשם מון-הא. הקדוש והמכובד מבין נזירי "לאו צון". לצידו ישב חברו הטוב ונביאו, סין. סין היה חתול לבן בעל פרווה ארוכה ועיניים זהובות, כמו גופה של האלה. יום אחד המנזר הותקף על ידי שודדים, שרצו לגנוב את פסל האלה. השודדים הרגו את מון בזמן שהוא התפלל לאלה צון-קיאן-סה. סין קפץ על גופת אדונו, ואז החל להתרחש הנס הגדול: גופו של החתול הפך לזהוב, כגופה של האלה, ועיניו כחולות, כעיניה. פניו, רגליו וזנבו הפכו חומים, כצבע האדמה עליה שכב אדונו חסר רוח החיים, ורק כפות רגליו, אשר נגעו בגופו של מון-הא נשארו לבנות וטהורות. נפשו של הנזיר נכנסה לגופו של החתול הקדוש. השודדים נבהלו מכוחה של האלה ונסו על נפשם. באותו יום כל החתולים במנזר קיבלו את צבעו של סין. שבעה ימים לאחר המקרה, סין מת ולקח את נשמתו של אדונו השמימה.
מאז כל החתולים שבאים משושלת חתולי המנזר "לאו-צון", נקראים "החתול הקדוש מבורמה", או "הבירמן".
