ביעור לולים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיסול לול בקצף בקיבוץ רבדים, דצמבר 2016

חיסול לולים או ביעור לולים הוא כינוי להמתת כל התרנגולים בלול עופות. ביעור נעשה בין היתר עקב גילוי סימני מחלה בלול או בסביבתו. המחלות הנפוצות הן המחלות הוויראליות ניוקאסל ושפעת העופות, שמתפרצות לעיתים קרובות בעולם ובישראל. עקב הצפיפות בלולים ההדבקה מתרנגול אחד למשנהו מתרחשת במהירות. לעיתים בעת גילוי נגיפים בלול כלשהו, מחסלים את הלול ולולים נוספים ברדיוס שנקבע על ידי משרד החקלאות[1]. קיימות מספר שיטות לחיסול לולים.

ביעור בקצף[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטה זו מתאימה לחיסול עופות שמגודלים על הקרקע, כגון תרנגולים ותרנגולים הודו לבשר. בשיטה מציפים את הלול בקצף לכיבוי אש. פיזור הקצף נעשה על ידי חברה קבלנית בעזרת זרנוקים או מכונה ייעודית[2]. הקצף בעל הבועיות הקטנות חוסם את דרכי הנשימה של העוף וגורם למוות בחנק.

ביעור בקצף, בקיבוץ רבדים, דצמבר 2016

על פי פרסומי היצרן הצפה בקצף אמורה לחסל 95% מהעופות בתוך 7 דקות, ואת כל העופות אחרי 15 דקות מתחת לקצף[3]. במציאות חלק מהתרנגולים נשארים בחיים או גוססים ויש להמית אותם המתת חסד (במליקה או דריסה). אך לא ניתן לדעת מה קורה מתחת לקצף ולאתר תרנגולים חיים או גוססים.

שיטת חיסול זו היא בטוחה לאדם ויעילה יחסית, והיא השיטה שהתקבלה על ידי משרד החקלאות נכון ל-2016. בתיאור הניסויים שנערכו הציג אחד החוקרים מאבק במשך 4 עד 6 דקות. העופות מנסים להיאבק ולהרים את ראשיהם מעל הקצף. לבסוף הם נחלשים ושוקעים והקצף מכסה אותם[4]. בתיעוד של טל גלבוע שנעשה כשעה לאחר שהמבערים סיימו את מלאכתם ויצאו מהשטח, נראים פגרים מכסים את הקרקע וביניהם תרנגולים חיים או גוססים ואפרוחים שנאבקים בקצף סרטונים[5].

ביעור ברעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטה זו מוזגים רעל זרחני לתוך מי השתייה של התרנגולים. לרעל יש ריח וטעם חזקים, לכן מצמיאים את התרנגולים 24 שעות לפני הביעור, כדי שישתו את המים המורעלים. למרות הצמא חלק מהעופות ממאנים לשתות. השיטה זמינה ללולנים מאחר שרעל זרחני הוא חומר להדברת חרקים שהוא בשימוש שגרתי בלולים[6]. הרעל גורם לעופות ייסורים, עוויתות וכאבים, במשך מספר שעות עד המוות[6]. על פי דוח מבקר המדינה מ-2006, משרד החקלאות טען שההרעלה לא גורמת לעופות ייסורים, אך דיווחי משרד החקלאות היו מעורפלים, והשירותים הווטרינרים ביקשו מהלשכה המשפטית במשרד החקלאות לעגן המתה בדרכים שאינן מתיישבות עם עקרון צער בעלי חיים. חלקם מהעופות נשארים בחיים או גוססים.[7].

משאית מצוידת במתקן לחשמול תרנגולות. בשימוש בתעשיית הביצים. ישראל 2016

ביעור בגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטה זו מזרימים ללול גז פחמן דו-חמצני, או חנקן, ארגון או תערובת גזים. השיטה מתאימה ללולים שאפשר לאטום. כדי לחסוך בגז קיימת אפשרות לכסות את התרנגולים ביריעות פלסטיקה ולהזרים את הגז מתחת ליריעה. קיימים גם תאי גזים קטנים לחיסול כמויות קטנות[8]. בדרך כלל משתמשים בפחמן דו-חמצני בגלל זמינותו, אך ההמתה בפחמן דו-חמצני גורמת לעופות סבל נוסף יחסית לגזים האינרטיים[9].

חיסול לולים שגרתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיסול לולים נעשה באופן שגרתי בתעשיית הביצים ובשר העוף ללא קשר למחלה, כדי להחליף את תרנגולות בלול מטילות, ולצורך שחיטה למאכל. לולי מטילות מחוסלים אחת לשנה וחצי או שנתיים, כאשר המטילות תשושות או פצועות וקצב ההטלה יורד. בישראל מקובלת בין השאר המתה במתקן נייד המורכב על משאית שעוברת בין הלולים ומספקת שירותי השמדה. על המשאית מותקן מסוע מסתובב שבנקודה אחת בו קיים מגע של חשמל חי. התרנגולות מוצאות מהכלובים ופועלים תולים אותן מרגליהן על האנקולים שבמסוע. לאחר קבלת מכת החשמל האנקול משחרר אוטומטית את התרנגולת לתוך מכולת פגרים. תיעוד פעולת משאית החשמול סרטונים[10].

בלולי פטמים נעשית המתה לצורך מאכל. תרנגולי פטם מומתים בגיל של כ-40 יום, אפרוחי הודו נקבות בגיל כ-14 שבועות וזכרים כ-18 שבועות[11]. התרנגולים מוצאים מהלולים לתוך כלובי הובלה ומוסעים למשחטה, שם מתבצעת ההמתה.

לול לאחר ביעור, רוב התרנגולים מתים

שיטות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם ולעיתים בישראל קיימת קבירה בחיים. כמו כן תועדו אמצעי ביעור כמו השלכה לאשפה בתוך שקיות פלסטיק. בעולם השלישי מקובלת גם השלכה לאש. בישראל קיימות בלולים משרפות קטנות לחיסול מספרים קטנים של תרנגולים וכילוי הפגרים[12].

טיפול בפגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגרים נקברים או נשלחים למתקן כילוי, או משמשים לייצור מזון לבעלי חיים או חיות מחמד, או לייצור קומפוסט[13].

חלק מהתרנגולים נשארים חיים אחרי ביעור, אם היו בשולי ההצפה או עמדו על תרנגול אחר. אפרוח מנסה להישאר מעל הקצף

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]