בילפלד
| |||
 | |||
| מדינה |
 גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| מדינה פדרלית |
 נורדריין-וסטפאליה | ||
| ראש העיר | פיט קלאוסן | ||
| תאריך ייסוד | 1214 | ||
| שטח | 257.8 קמ"ר | ||
| גובה | 118 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 338,332 (31 בדצמבר 2022) | ||
| קואורדינטות | 51°1′N 8°31′E / 51.017°N 8.517°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| http://www.bielefeld.de/ | |||
|
| |||
בילפלד (בגרמנית: ⓘ?) היא העיר השמינית בגודלה במדינת נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה, והעיר המרכזית של מחוז אוסטווסטפאלן-ליפה.
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר ממוקמת בעמק השוכן בטבורו של יער טויטובורג. העיר העתיקה, שכיום מהווה את מרכז העיר, ממוקמת בצדו המזרחי של היער, ואילו שאר חלקי העיר המודרניים מתפרסים לצידו המערבי של היער ולעבר גבעותיו. יער טויטובורג ידע התרחשויות היסטוריות רבות עוד מימי תקופת הרומאים, והתפרסם בעקבות קרב וארוס בתחילת המאה ה-1 - קרב המסמל את הולדת הלאומיות הגרמנית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בילפלד נוסדה בשנת 1214 על ידי הרוזן הרמן ראוונסברג הרביעי, לשם הגנה על העוברים ושבים במעבר יער טויטובורג. בימי הביניים נודעה בילפלד בשם "עיר הפשתן"
והייתה חברה זוטרה בברית ערי הנזה. היו בה בתי מלאכה לטקסטיל, שהתבססו על צמר הפשתן שגודל באזור, ונבנתה בה טירת ספרנבורג, שהייתה משכנה של שושלת ראוונסברג.
בילפלד הייתה חלק מחבל וסטפאליה, שמבחינה היסטורית היה חלק מן האימפריה הרומית הקדושה. הפרוטסטנטיזם הגיע אל העיר במחצית המאה ה-16[1]. עם עלייתה של הממלכה הפרוסית, תחת בית הוהנצולרן, הייתה בילפלד בשלטון פרוסי, והייתה ידועה כעיר מרחצאות וספא.
התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1768 ייסדו סוחרי טקסטיל את חברת המניות הראשונה בבילפלד, שעסקה בהלבנת בדים. ב-1775 הפכה בילפלד לבסיס חיל מצב של חיילי פרידריך הגדול, ולבני טירת ספרנבורג נלקחו לצורך בניית מגורי החיילים. הטירה הייתה הרוסה עד בנייתה מחדש ב-1879. החל משנות ה-60 של המאה ה-19 הייתה פרוסיה בתנופת בנייה של מסילות רכבת, כחלק מהתפתחותה התעשייתית והקפיטליסטית בימיו של הקאנצלר ביסמרק. בשנת 1849 נבנה קו הרכבת קלן-מינדן, שחיבר בין מרכז פרוסיה ומערבה המתועש. הקו עבר דרך בילפלד וחיבר אותה לרשת המסילות האירופאית. לאחר שהאחים בוזי היזמים בנו את טחנת הקמח הממוכנת הראשונה, שטף גל תעשייתי את העיר. בשנים 1854–1857, נבנתה טחנת הקמח 'ראוונסברג', ששירתה את תושבי העיר והרחיבה את ייצור המזון באופן משמעותי. מפעלי תעשיית המתכת החלו לקום ב-1860.
בראשית המאה ה-20 התפתחה בילפלד באופן מואץ. תוך דור אחד, בין השנים 1904–1930, קמו תחנת הרכבת הגדולה הנמצאת בשימוש עד ימינו, בניין התיאטרון העירוני המרשים, ואולם הקונצרטים על שם רודולף-אוטקר-האלה, ממשפחת אילי ההון המפורסמת של בילפלד. אולם זה התפרסם בזכות האקוסטיקה המעולה שלו. בשנים 1898–1927 התקיימה בבילפלד תעשיית המכוניות של מפעלי דורקפף.
חמש שנים לאחר סיום מלחמת העולם ה-1, בימי האינפלציה של רפובליקת ויימאר, כאשר הודפס ברחבי המדינה 'כסף חירום', נחשבו שטרות הכסף ושטרי החוב של בילפלד לבעלי ערך גבוה. השטרות האטרקטיביים הודפסו על חומרים כגון משי, קטיפה ופשתן. האחראי להנפקתם היה 'בנק החיסכון' של העיר, והם כונו "כסף החומר" - כסף העשוי מחומר המצוי בהישג יד. שטרות אלו מהווים בימינו פריט אספנים בעל ערך היסטורי רב.
גרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפוגרום ליל הבדולח שהתקיים בנובמבר 38' בכל רחבי גרמניה, נשרף בית הכנסת של העיר, וחנויות של יהודים נותצו ונבזזו. המנון המפלגה הנאצית, שנקרא 'הורסט וסל' נקרא על שם בן העיר שהיה לאייקון נאצי, לאחר שנהרג במהלך עימות עם קומוניסטים. בראשית שנות ה-40 הועברו היהודים בעיר למחנות ריכוז והשמדה. כל היהודים שולחו בקרונות רכבת דרך תחנת הרכבת הגדולה של בילפלד.
כעיר תעשייתית חשובה, הייתה בילפלד יעד להפצצות חוזרות ונשנות של בעלות הברית בשלב האחרון של המלחמה. בספטמבר 44' הופצצה על ידי חיל האוויר האמריקני במטוסי B-17 מבצר מעופף. בהמשך השנה הוסיף חיל האוויר המלכותי בהפצצות האסטרטגיות בגרמניה, ובילפלד הייתה היעד הראשון בו נעשה שימוש בפצצת הגרנד סלאם - הפצצה הכי גדולה שהייתה בשימוש במלחמת העולם השנייה. פצצה אדירה נוספת, 10 טונות משקלה, הוטלה על בילפלד במרץ 1945, חודש לפני כניסתם של הכוחות הרגליים של בעלות הברית לעיר, באפריל.
לאחר המלחמה, במסגרת תהליך הדה-נאציפיקציה של גרמניה, הוקמה אנדרטה בכניסה לתחנת הרכבת ממנה שולחו היהודים אל מותם. שמות כל הנרצחים בני העיר ששולחו ברכבות נחקקו עליה. ברחובות בילפלד פזורות אבני נגף הממוקמות מול מפתני כניסה לבתים. על אבני נגף אלה מוטבעים שמותיהם של היהודים שהתגוררו במקום, תאריך לידתם ותאריך שילוחם בטרנספורטים. פרויקט מירוק אבני הנגף הללו נערך מדי שנה על ידי תלמידי בית הספר המקומי, כאקט חינוכי לזיכרון יהודי בילפלד.
תעשייה וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בילפלד הייתה עיר תעשיית הפשתן, וכן ישב בה בנק מרכזי להדפסת כסף. בין השאר נמצאו בה תעשיות ייצור מכשירים ביתיים וכן תעשיות כבדות. על החברות המרכזיות נמנו ד"ר אוטקר (מזון ואבקות מזון, מהגדולות בגרמניה), קבוצת מולר (מוצרי עור ופלסטיק, ידועה בישראל כיצרנית היוגורט הפופולרי באותו שם) ו'סיידנסטיקר' (הלבשה וטקסטיל).
אוניברסיטת בילפלד נוסדה ב-1969, ובין המרצים הראשונים בה נמנה הסוציולוג בעל השם העולמי ניקלאס לוהמן. מוסדות אחרים להשכלה גבוהה כוללים את ה'סמינר התאולוגי', ו'אוניברסיטת בילפלד למדעים', שזכתה להכרה בזכות בית הספר לצילום השוכן בה.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במזרח העיר עוברים שני כבישים מהירים חשובים - A2 ו-A33. את העיר עצמה חוצה כביש מהיר, המחבר בין שני חלקיה המבותרים באופן טבעי על ידי יער טויטובורג.
תחנת הרכבת הראשית של בילפלד היא חלק ממערכת המסילות המהירות של גרמניה.
בבילפלד ישנו שדה תעופה זעיר למטוסים קלים, אך תושבי העיר עושים שימוש בעיקר בשדות התעופה הבינלאומיים הגדולים של מונסטר-אוסנברוק ופאדרבורן-ליפשטאט.
מערכת התחבורה הציבורית בבילפלד נחשבת למפותחת מאוד. זו העיר הקטנה ביותר בגרמניה אשר לה רכבת תחתית משולבת עם טראם (חשמלית).
יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודים ישבו בבילפלד מ-1345. במגפה השחורה (1348-9) נחרבה הקהילה. ב-1370 חזרו יהודים להתיישב במקום אך ב-1430 פסקה נוכחות יהודית בבילפלד עד 1586. ב-1691 חודשו כתבי החסות לקהילה בידי האלקטור מברנדנבורג. לחץ הנוצרים הביא להגבלת המסחר היהודי אך היהודים השתתפו בחיי המסחר בעיר. במאה ה-18 הגיעו סוחרים יהודים מבילפלד עד פומרניה, מגדבורג והסן. במאה ה-17 הוקמו בבילפלד בית קברות יהודי, בית כנסת ומקווה. מ-1766 ישבה בבילפלד הרבנות האזורית. במאה ה-19 היו רוב יהודי העיר סוחרים, וגם נשים יהודיות עסקו במסחר. היהודים בעיר הקימו מפעלי טקסטיל. ב-1816 היו בבילפלד 87 יהודים וב-1881 - 728 יהודים מתוך 30,657 תושבים בעיר.
יהודים היו חברים במועצת העיר. רובם היו ליברלים. טקס בר המצווה היה בסגנון הקומוניון (אנ'). בבית הכנסת היו מקהלה מעורבת ועוגב. מ-1914 החלה שריפת גופות יהודים, כמנהג הנוצרים. עשירית מיהודי בילפלד התנצרו ב-1856 ורובם נישאו בנישואי תערובת ב-1908. מיעוט דתי אורתודוקסי המשיך להתקיים. ב-1905 הוקם בית כנסת נוסף ובו 750 מושבים עם הפרדה בין המינים ומקום למקהלה. בבילפלד היה בית ספר יסודי יהודי. ב-1862 היו בו 41 תלמידים. רוב הילדים היהודים המשיכו ללימודים במוסדות חינוך תיכוניים לאחר בית הספר היסודי. ב-1925 היו בבילפלד 883 יהודים שעבדו בעיקר בטקסטיל ובמשפט. כחמישית מעורכי הדין בעיר היו יהודים.
בתקופת השלטון הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1933 היו בבילפלד 797 יהודים, כחצי אחוז מכלל תושבי העיר שמנו כ-120,000 איש. עם עליית הנאצים לשלטון הוצאו היהודים מחיי הכלכלה והציבור בעיר. הוטל חרם על רופאים, עורכי דין ובעלי עסקים יהודים. הכנסות היהודים ירדו וב-1935 נמכרו עסקים יהודים. על היהודים נאסר להיכנס למקומות בידור והם הותקפו פיזית. הם החלו להגר, רובם - לארצות שכנות. הקהילה היהודית ארגנה עזרה למהגרים והכשרה מקצועית. עם חוקי נירנברג ב-1935 גברה הגירת יהודים, אך הגיעו אליה יהודים מיישובים אחרים בגרמניה. בסוף אוקטובר 1938 גורשו מבילפלד כעשרה יהודים שמוצאם ממזרח אירופה, בגירוש זבונשין.
בליל הבדולח בנובמבר 1938 נשרף אחד מבתי הכנסת בעיר ו-18 עסקי יהודים נפגעו ונשדדו. עשרות גברים יהודים נאסרו וחלקם נשלחו למחנה הריכוז בוכנוואלד, שם הוחזקו מספר חודשים. ילדים יהודים גורשו מבתי הספר. יהודים נוספים גויסו לעבודות כפייה. רבים נוספים היגרו מגרמניה. אחרים הועברו ל-19 "בתי יהודים". ב-23 באוקטובר 1941 נאסרה על יהודים היציאה מגרמניה. בתקופה זו נאסר על יהודי בילפלד לערוך קניות בשוק. בסוף 1941 היו בבילפלד כ-400 יהודים ועוד כ-100 יהודים בנישואים מעורבים. רוב יהודי בילפלד גורשו למזרח מדצמבר 1941 עד פברואר 1945. המגורשים הגיעו לתחנת הרכבת בריגה ורובם שוכנו בגטו שיושביו נרצחו בירי ביער רומבולה הסמוך לריגה.
נקודות ציון מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
טירת ספארנבורג היא האתר המפורסם ביותר בבילפלד. היא נבנתה בין השנים 1240 ו - 1250 על ידי הרוזן לודוויג פון ראוונסברג, ומגדלה הגבוה ביותר מתנשא לגובה של 37 מטרים. מראש המגדל קיימת תצפית פנורמית המשקיפה אל כל העיר וסביבתה הקרובה.
אתר הקטקומבות של הטירה פתוח גם הוא לציבור. הטירה הייתה מרכזה של בילפלד הפיאודלית. שרידים של החברה הפיאודלית עוד היו קיימים בראשית המאה ה-19 בבילפלד, כמו בשאר ערי גרמניה. בניין העירייה הישן נבנה בשנת 1904 ועדיין משמש לאותה מטרה לה יועד. בחזיתו של הבניינים שולבו תכונות מאלמנטים שונים של סגנונות אדריכליים, לרבות האדריכלות הגותית והרנסאנס. אף על פי שראש העיר עדיין מחזיק משרדים בבניין העירייה הישן, מרבית משרדיהם של נבחרי הציבור ונותני השירות העירוניים ממוקמים בבניין העירייה החדש הסמוך. בתוך בניין העירייה הישן, דגם של בילפלד מן המאה ה-13, יצירות אומנות הקשורות בהיסטוריה של העיר ומסמכי "ברית ערים תאומות" של בילפלד עם עריה התאומות בכל רחבי העולם.
קונספירציית בילפלד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קונספירציית בילפלד
קונספירציית בילפלד היא תאוריית קשר סאטירית הטוענת כי העיר בילפלד למעשה לא קיימת, וכי כל ההוכחות לקיומה הן רק חלק מקנוניה רחבה, כשקיומה של העיר בילפלד הומצא רק כדי להסתיר משהו אחר לגמרי הקיים בנקודה זו.
יחסים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בילפלד היא עיר תאומה של נהריה בישראל, ובין הערים מתקיים קשר חילופי משלחות והדוק. אחת הסיבות לקשר החזק בין הערים קשור למסורת הייקית של נהריה, שנבנתה על ידי יהודים מגרמניה. בשנת 1988 מימנה בילפלד מבנה גדול מעל האתר הארכאולוגי הכנסייה הביזנטית בנהריה ושלחה משלחת מומחים לשקם את רצפת הפסיפס. לאות הוקרה נקראו הרחובות המובילים לאתר "רחוב בילפלד" ו"שביל בילפלד".
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אניסקילן (אנ'), צפון אירלנד, הממלכה המאוחדת (מ־1958)
אסטלי (אנ'), ניקרגואה (מ־1995)
וליקי נובגורוד, רוסיה (מ־1987)
ז'שוב, פולין (מ־1991)
נהריה, ישראל (מ־1980)
קונקרנו (אנ'), צרפת (מ־1969)- רוצ'דייל (אנ'), אנגליה, הממלכה המאוחדת (מ־1953)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בילפלד (בגרמנית)- בילפלד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בילפלד (גרמניה), דף שער בספרייה הלאומית
בילפלד, ברשת החברתית פייסבוק
בילפלד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בילפלד, ברשת החברתית אינסטגרם
בילפלד, ברשת החברתית LinkedIn
בילפלד, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דירוג | שם | מדינה | אוכלוסייה | דירוג | שם | מדינה | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 ברלין  המבורג | |||||||||
| 1 | ברלין | ברלין | 3,677,472 | 11 | ברמן | ברמן | 563,290 |  מינכן  קלן | |
| 2 | המבורג | המבורג | 1,853,935 | 12 | דרזדן | סקסוניה | 555,351 | ||
| 3 | מינכן | בוואריה | 1,487,708 | 13 | הנובר | סקסוניה התחתונה | 535,932 | ||
| 4 | קלן | נורדריין-וסטפאליה | 1,073,096 | 14 | נירנברג | בוואריה | 510,632 | ||
| 5 | פרנקפורט | הסן | 759,224 | 15 | דיסבורג | נורדריין-וסטפאליה | 495,152 | ||
| 6 | שטוטגרט | באדן-וירטמברג | 626,275 | 16 | בוכום | נורדריין-וסטפאליה | 363,441 | ||
| 7 | דיסלדורף | נורדריין-וסטפאליה | 619,477 | 17 | וופרטל | נורדריין-וסטפאליה | 354,572 | ||
| 8 | לייפציג | סקסוניה | 601,866 | 18 | בילפלד | נורדריין-וסטפאליה | 334,002 | ||
| 9 | דורטמונד | נורדריין-וסטפאליה | 586,852 | 19 | בון | נורדריין-וסטפאליה | 331,885 | ||
| 10 | אסן | נורדריין-וסטפאליה | 579,432 | 20 | מינסטר | נורדריין-וסטפאליה | 317,713 | ||
