בילי ג'ואל

**בילי ג'ואל**
**Billy Joel**
	בילי ג'ואל, 2009
לידה	9 במאי 1949 (בן 74); הברונקס, ניו יורק
שם לידה	ויליאם ג'ואל מרטין
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1964
מקום לימודים	אוניברסיטת סירקיוז, Hicksville High School
עיסוק	זמר וכותב שירים
סוגה	רוק, פופ, ג'אז
סוג קול	טנור
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	זמרה, פסנתר / קלידים, גיטרה, מפוחית, אקורדיון
חברת תקליטים	קולומביה רקורדס, סוני מיוזיק אנטרטיינמנט, פיליפס רקורדס, סוני קלאסיקל
בן או בת זוג	Alexis Roderick (4 ביולי 2015–?)
צאצאים	Alexa Ray Joel, Della Rose Joel
פרסים והוקרה	פרס אגדה חיה של גראמי (1991); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הופסטרה (1997); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סירקיוז (2006); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סטוני ברוק (2015); ASCAP Foundation Champion Award (2005); פרס ג'וני מרסר (2001); היכל התהילה של הרוק אנד רול (1999); פרס גרשווין (2014); איש השנה של MusiCares (2002); פרס גראמי לאלבום השנה (1980); כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד; פרס מרכז קנדי ;
	billyjoel.com
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

בילי ג'ואל (באנגלית: Billy Joel; ‏ נולד ב-9 במאי 1949) הוא זמר, פסנתרן ומלחין יהודי אמריקאי. ג'ואל הוא מהזמרים המצליחים בארצות הברית. ה-RIAA (איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי) דירג את אלבומיו במקום השישי ברשימת האלבומים הנמכרים בכל הזמנים.^[1] ג'ואל זכה חמש פעמים בפרס גראמי (מתוך 23 מועמדויות), מכר כ-150 מיליון אלבומים ברחבי העולם,^[2] והחל מ-1999 גם חבר בהיכל התהילה של הרוק אנד רול.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ואל נולד בברונקס, וגדל בהיקסוויל שבמדינת ניו יורק. אביו הווארד ג'ואל (בנו של התעשיין היהודי-גרמני קרל יואל), נולד בגרמניה, וברח עם משפחתו מהשלטון הנאצי לארצות הברית ב-1939. אמו רוזלינד ניימן נולדה בברוקלין, למשפחה יהודית שהיגרה מאנגליה. בשנת 1957 התגרשו הוריו, ואביו עבר לגור בווינה בירת אוסטריה. מכיוון שקרל היה פסנתרן מוכשר, הוא התעקש שבילי ילמד נגינה קלאסית בפסנתר מגיל צעיר. בנעוריו התאמן גם באיגרוף, ואף זכה בעשרים ושניים קרבות איגרוף החובבנים הראשונים שבהם השתתף. בעקבות שבר באף בקרב העשרים וארבעה, פרש ג'ואל מאיגרוף.

בשנת 1964, לאחר צפייה בלהקת הביטלס בהופעתם בתוכנית של אד סאליבן, בחר ג'ואל בקריירה של מוזיקאי. על בחירה זאת אמר ג'ואל:

"היה משהו מאוד שונה בחבר'ה האלה. הם לא נראו כמו כוכבים הוליוודיים, הם נראו כמו ילדים רגילים ממעמד הפועלים. והנה הם היו שם, ניגנו בכלים, שרו את השירים של עצמם, בחורות צרחו, ובאותו הרגע אמרתי - זה מה שאני רוצה לעשות".

— בילי ג'ואל, מתוך סרט התעודה 'בילי ג'ואל פרידה משיי'

בגיל 14 הצטרף ג'ואל ללהקה בשם 'ההדים' (The Echoes) והם שכנעו אותו לעזוב את בית הספר לטובת קריירה מוזיקלית. הלהקה, אשר מאוחר יותר שינתה את שמה ל'אמרלדס' ולאחר מכן ל'הנשמות האבודות', ניגנה בתוכניות לילה ואף הקליטה מספר שירים. בשנת 1967 עבר ג'ואל ללהקת 'ההסלס' אשר הקליטו מספר אלבומים וארבעה סינגלים שנכשלו כלכלית. במסגרת הלהקה נוצר קשר חברות הדוק בין ג'ואל לבין מתופף הלהקה ג'ון סמאל ואשתו אליזבת, והשלושה אף התגוררו יחדיו. ג'ואל וסמאל הקימו להקה עצמאית ביולי 1970 אך הלהקה התפרקה בעקבות קשר רומנטי בין ג'ואל לאשתו של סמאל. בסופו של דבר התגרשה אליזבת מסמאל והתחתנה עם ג'ואל.

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971 הוציא את אלבום הבכורה שלו, Cold Spring Harbor. בזמן תהליך יצירת העותק הראשוני (ה"מאסטר") של האלבום, אירעה תקלה והוא הוקלט במהירות גבוהה. עקב כך נוצר עיוות באיכות הקול, המשתקף לאורך כל האלבום. באלבום נכללו מספר שירים אשר הפכו בשנים מאוחרות יותר להצלחות גדולות כמו "She's Got a Way" ו"Everybody Loves You Now", אך לא זכו לתשומת לב רבה באותה שנה. בנוסף, תנאי החוזה בין ג'ואל למפיק ארטי ריפ היו גרועים מאוד עבור ג'ואל. על מנת להתחמק ממימוש החוזה, עבר ג'ואל ב-1972 להתגורר בלוס אנג'לס.

בקליפורניה עבד ג'ואל במשך חצי שנה כפסנתרן בבר, עבודה ששימשה השראה לאחד מלהיטיו הגדולים ביותר - 'Piano Man'. בעת המגורים בקליפורניה, ג'ואל וחברי להקתו ביצעו מספר סיבובי הופעות, ושיר של ג'ואל בשם 'Captain Jack' שהוקלט באחת ההופעות הושמע רבות ברדיו. מפיק מחברת קולומביה רקורדס בשם הרב גורדון, אשר שמע את השיר והתלהב, החתים את ג'ואל על חוזה הקלטות.

הצלחתו של ג'ואל החלה עם הוצאת אלבומו השני Piano Man, בשנת 1973. שיר הנושא של האלבום זכה להצלחה עצומה והיווה פריצת דרך בקריירה שלו. התקלות הטכניות שהחלו עם אלבומו המקורי היו מנת חלקו גם באלבום זה: חברת ההפקה החליטה לקצר את שיר הנושא לשלוש דקות בלבד (מ-5:40 דקות) לגרסת הרדיו והסינגל בשל חישובים כלכליים. עד היום נחשב שיר זה, המתאר את חוויותיו עת היה פסנתרן ברים אלמוני, לשירו המוכר ביותר של ג'ואל.

אלבומו הגדול הבא שיצא ב-1977, The Stranger, זכה להצלחה גדולה אף הוא. האלבום דורג במקום השני במצעד המכירות, והניב ארבעה סינגלים מצליחים, ובייחוד "Just the Way You Are" שזכה עד היום למספר רב של גרסאות כיסוי. השיר זכה בפרס גראמי לשיר הטוב ביותר, והאלבום - בפרס האלבום הטוב ביותר.

אלבומו השישי של ג'ואל, 52nd Street, שיצא כשנה לאחר מכן, העניק לו הצלחה נוספת: שירו "My Life" הגיע למקום ה-3 ברשימת הסינגלים הנמכרים ביותר והאלבום עצמו הגיע לראש רשימת מכירת האלבומים, ובכך הפך לאלבומו הראשון של ג'ואל שהשיג זאת. שני שירים נוספים מאלבום זה זכו להצלחה רבה: "Big Shot" ו"Honesty". האלבום נשא את שם הרחוב בו שכן אולפן ההקלטות של חברת "תקליטי קולומביה". בשנת 1982 היה לאלבום הראשון שיצא על גבי קומפקט דיסק ביפן. האלבום זכה בפרסי גראמי על הביצוע הטוב ביותר בתחום הפופ, ועל האלבום הטוב ביותר לאותה שנה.

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 במרץ 1980 יצא לאור האלבום Glass Houses, בו הופיעו בין היתר הלהיטים "You May Be Right" ו-"It's Still Rock and Roll to Me". האלבום זכה בפרס גראמי לאלבום הרוק הטוב ביותר. ב-22 במרץ 1980 פתח ג'ואל בישראל את סיבוב ההופעות לקידום האלבום. ג'ואל הופיע במשך שלושה ערבים - שניים בהיכל התרבות בתל אביב ואחד בבנייני האומה בירושלים כשההכנסות נתרמו לקידום פעולות תרבות ואמנות בישראל.

בשנת 1985 הוציא ג'ואל אלבום אוסף כפול, אשר סיכם את פועלו המוזיקלי בין השנים 1973 - 1985. אלבום זה זכה להצלחה עצומה ומכר עד היום למעלה מ-21 מיליון עותקים.^[3]

ב-1989 יצא האלבום Storm Front, ובו הסינגל בן ארבע הדקות We Didn't Start the Fire, המפרט מספר רב של אירועים היסטוריים שהתרחשו בארבעים השנים שבין 1949, השנה בה נולד ג'ואל, ל-1989, שנת יציאת האלבום.

סיבוב ההופעות בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אוקטובר 1986, ג'ואל ומקורביו החלו לתכנן טיול בברית המועצות. הוא היה לאחד מזמרי הרוק האמריקאים הראשונים להופיע שם מאז שנבנתה חומת ברלין. הם תכננו הופעות חיות באולמות במוסקבה, לנינגרד ובטביליסי. ג'ואל, בני משפחתו (כולל בתו הצעירה אלכסה), ולהקת הליווי המלאה שלו ערכו את סיבוב ההופעות באוגוסט 1987. ההופעות צולמו לטלוויזיה כדי לקזז את עלויות הנסיעה, והקונצרטים שודרו ברדיו ברחבי העולם. שידורים אלו היו שידורי רוק חי הראשונים בהיסטוריה הסובייטית.^[4] בעקבות סיבוב ההופעות שוחרר האלבום "КОНЦЕРТ" ("קונצרט") באוקטובר 1987.

שנות התשעים ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 הקליט ג'ואל את אלבומו המצליח הבא, River of Dreams, שהגיע למקום הראשון במצעד האלבומים. שיר הנושא הגיע למקום השלישי. בדצמבר 1994 זכה ג'ואל בפרס המאה של הבילבורד עבור תרומתו למוזיקה. בשנת 2002 זכה בפרס טוני על עבודת התזמור במחזמר המצליח "Movin' Out". ב-2005 זכה לכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

מאז האלבום "River of Dreams" ג'ואל לא הקליט אלבום נוסף, והוציא רק מספר שירים בודדים נוספים, בהם שניים עבור האוסף השלישי שלו אשר יצא ב-1997. בשנת 2001 הוציא את האלבום "Fantasies & Delusions", אסופת יצירות פסנתר אשר הלחין ג'ואל ומבצע הפסנתרן היונג-קי ג'ו. מאז, מתרכז ג'ואל בעיקר בהופעות. ב-2024 הפתיע ג'ואל והוציא שיר ראשון מקורי מזה 17 שנה - Turn the Lights Back On.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ואל נישא לאשתו הראשונה אליזבת' בשנת 1973. הזוג התגרש ב-1982, והיא נשארה מנהלת הכספים שלו. בשנת 1985 התחתן ג'ואל עם הדוגמנית כריסטי ברינקלי. באותה שנה נולדה לזוג בת, אלכסה ריי ג'ואל, שהפכה גם היא לזמרת מוכרת בארצות הברית. הם נפרדו ב-1994, וג'ואל התחתן בשלישית רק כעבור עשר שנים, כשנשא את קייטי לי, שפית ומבקרת מסעדות ידועה, בשנת 2004. הם נפרדו בשנת 2009, ובשנת 2015 נישא ג'ואל בפעם הרביעית לאלכסיס רודריק. באוקטובר 2017 נולדה לזוג בת משותפת.