בטלה חברתית

בטלה חברתית או בטלנות חברתית היא תופעה שמתרחשת בביצוע משימה בעבודה קבוצתית בה היחיד משקיע פחות מאמץ מאשר היה משקיע לו היה מבצע את העבודה לבדו. זו הסיבה לכך שלעיתים קבוצות מתפקדות פחות טוב מאשר סך הביצועים של חבריהן בעבודה אינדיבידואלית. הנטייה לסמוך על עבודתם של אחרים גוררת השקעת פחות מאמצים מצד היחיד. מחקרים מראים כי תופעת הבטלה החברתית נמצאת במידה מסוימת בכל קבוצה, בין אם היא מתפקדת היטב או בעלת תפקוד לקוי. קיימת סבירות גבוהה יותר להימצאות בטלה חברתית בחברות בהן הדגש הוא על הפרט מאשר בחברות בהן הדגש הוא על הקבוצה הקולקטיבית.

מקור המונח

לתופעה זו יש אזכור בביטוי תלמודי - "קדירא דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי" (תרגום מארמית: קדירת השותפים אינה חמה ואינה קרה) - כל אחד מהשותפים בביצוע משימה סומך על חברו שיבצעה. אחד התיעודים הראשונים לתופעה פורסם בשנת 1913 על ידי הפרופסור הצרפתי להנדסה חקלאית מקסימיליאן רינגלמן. רינגלמן ביצע מספר ניסויים בשנים 1882–1887 ובאחד מהם ביקש מהסטודנטים שלו למשוך בחבל חזק ככל האפשר ביחידים ובקבוצות של שניים, שלושה ושמונה. התוצאות הראו כי בממוצע ככל שהקבוצות גדלו, הכוח היחסי שהושקע היה נמוך יותר. כך למשל, בקבוצות של שלושה הושקע כוח הגדול פי 2.5 מכוחו של יחיד וכן בקבוצות של שמונה הושקע כוח הגדול פי 4 בלבד מכוחו של היחיד. מתוך כך קבע רינגלמן כי יחידים מתפקדים פחות מיכולתם כאשר הם עובדים בקבוצה. תופעה זו מכונה אפקט רינגלמן, המתאר את הקשר ההפוך בין גודל הקבוצה לבין המאמץ המושקע.

המונח בטלה חברתית נטבע על ידי החוקרים לטנייה, וויליאמס והרקינס (1979), לאחר שערכו ניסוי בו התבקשו המשתתפים לצעוק ולמחוא כפיים חזק ככל האפשר פעם כקבוצה ופעם ביחידים. גם כאן התוצאות הראו כי כיחידים המשתתפים צעקו ומחאו כפיים חזק יותר מהיותם חלק מקבוצה.

השפעות הבטלה החברתית

השפעה על קבוצות

תופעת הבטלה החברתית שכיחה בעולם העסקים, המשפחה, החינוך וכן בהתאספויות חברתיות שונות. כתוצאה מהתופעה נוצר אפקט חברתי שלילי הנובע מירידה בשלמותה ובביצועיה של הקבוצה. בנוסף עלולות להיווצר תתי קבוצות וכן אי שביעות רצון כנגד חברי הקבוצה שאינם תורמים באופן שווה. כמו כן הקבוצה עלולה להפסיד כישרונות פוטנציאליים של חברי קבוצה שהפכו לבטלנים חברתיים.

השפעה על יחידים

לבטלה החברתית בנוסף להשפעה המובנת מאליה על הקבוצה, קיימת השפעה גם על חברי הקבוצה כיחידים. אחת ההשפעות האפשריות היא חוסר שביעות רצון של חבר קבוצה שעלולה לגרום לו תחושת דיכוי ואכזבה. כמו כן, כאשר אדם הופך לבטלן חברתי הוא מאבד את ההזדמנות לפתח את יכולותיו. בנוסף לכך, גם היחידים בקבוצה אשר נושאים במרבית נטל העבודה יחוו אפקט שלילי כתוצאה מבטלה חברתית כיוון שהעבודה אינה מחולקת באופן שווה.

גורמים

קיימות תאוריות רבות המנסות להסביר את תופעת הבטלה החברתית. המרכזיות שבהן:

• תחושת חוסר הוגנות – כאשר חברים בקבוצה מרגישים שאחרים לא משקיעים מספיק מאמצים כמוהם וכתוצאה מכך מפחיתים את מאמציהם. דבר זה גורר תגובת שרשרת אשר בסופה מתקבל מצב בו מעט מאוד עבודה מבוצעת.
• פיזור אחריות – בהינתן משימה המיועדת למספר אנשים, עלולים להסיק כי ניתן למעשה לעבוד פחות באופן אישי.
• חוסר בהערכה – בטלה חברתית מתפתחת או מתחזקת בהיעדר מסגרת המעודדת הערכה ליחיד בקבוצה. הסיבה נעוצה בכך שכאשר עובדים בקבוצה מקבל היחיד פחות תשומת לב.
• חלוקה לא שווה של תמלוגים – כאשר היחיד מאמין שהפיצוי שניתן לא חולק באופן שווה או ראוי בין חברי הקבוצה וכתוצאה מכך תרומתו כיחיד תפחת.
• קבוצות לא מלוכדות – קבוצות מתפקדות ביעילות כאשר חברי הקבוצה מגובשים. אם הקבוצה לא מגובשת עולה הסיכון לבטלה חברתית מאחר שהיחיד פחות מודאג בכל הקשור לאכזבת חבריו בקבוצה.
• תרומה אישית פחות ניתנת לזיהוי – חברי הקבוצה עלולים להרגיש שהם יכולים להתחמק מתוצאות של בטלה מאחר שלא שמים לב אליהם, או לחלופין, היחיד יכול להרגיש שהוא לא יקבל הערכה על עבודתו מאותה סיבה. חברי קבוצה אלו יאבדו את המוטיבציה להשקיע בידיעה שתרומתם לא תקבל הכרה.

דרכי מניעה

במטרה למנוע בטלה חברתית ישנם מספר קווים מנחים וביניהם:

• קביעת כללי התנהגות בקבוצה – קביעת כללי ההתנהגות יכולה לסייע לחברי הקבוצה לעמוד במטרה, כמו כן על ידי קביעת כללים ניתן לסמן לחברי הקבוצה כי בטלה חברתית לא מקובלת.
• יצירת פרופורציה נאותה בין כמות חברי הקבוצה לבין כמות העבודה שאמורה להתבצע. כמו כן במידת האפשר יש ליצור קבוצה מינימלית ככל האפשר על מנת ליצור מצב בו חוסר העבודה מצד חבר יחיד מורגש באופן מיידי על ידי הקבוצה.
• יצירת משימות אישיות בקבוצה – על ידי חלוקת העבודה באופן מסודר בין חברי הקבוצה ניתן למנוע התנהגות של בטלה חברתית, כיוון שהיחיד מודע לכך כי עליו לתת את הדין על עבודתו.
• הערכה אישית – על ידי קיום פגישות אישיות עם חברי הקבוצה ניתן להעריך את התקדמות המשימות האישיות וכן במידת האפשר לתת הערכה אישית.
• הגברת המעורבות – כאשר מעורבותם של חברי קבוצה במשימה היא גבוהה, הם ירגישו כי מאמציהם חשובים מאוד להצלחת הקבוצה והמשימה ולכן קטנה הסבירות שתיווצר בטלה חברתית.
• גיבוש קבוצתי – יזימת מפגשים חברתיים בין חברי הקבוצה וגיבושה יעוררו בחברי הקבוצה את המוטיבציה לעבוד למען הקבוצה.

ראו גם

• בעיית הטרמפיסט
• הקלה חברתית
• אפקט הצופה מהצד

לקריאה נוספת

• Comer D.R. (1995). A Model of Social Loafing in Real Work Groups. Human relations, Vol 48 (6): 647-667.
• Latane, B., Williams, K., & Harkins, S. (1979). Many Hands Make Light The Work: The Causes and Consequences of Social Loafing. Journal of Personal Sociology and Psychology, Vol. (37), 822-832.
• Levi D. (2001). Group Dynamics for Teams. Thousand Oaks, California, SAGE Publications. p60-64.
• Ringelmann M. (1913). Research on Animate Sources of Power: The Work of Man. Annales de l’Instuit National Agronomique, Vol 12: 1–40.

קישורים חיצוניים

• Liden R.C., Wayne S.J., Jaworski R.A. & Bennett N. (2004). Social Loafing: A Field Investigation. Journal of Management Vol 30 (2): 285-304.
• Piezon S.L. & Donaldson R.L (2005). Online Groups and Social Loafing: Understanding Student-Group Interactions. Online Journal of Distance Learning Administration, Vol 8 (4), University of West Georgia, Distance Education Center.
• Wikibooks: Managing Groups and Teams/Social Loafing.