בורשצ'יב

בורשצ'יב
Борщів
סמל בורשצ'יב
סמל בורשצ'יב
סמל בורשצ'יב
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
אובלסט מחוז טרנופולמחוז טרנופול טרנופול
ראש העיר איוון בשניאק
תאריך ייסוד 1456
שטח 266 קמ"ר
גובה 237 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 10,803 (1 בינואר 2020)
קואורדינטות 48°48′09″N 26°02′24″E / 48.802385274006°N 26.040006814608°E / 48.802385274006; 26.040006814608 
אזור זמן UTC +2
https://www.borschivrada.gov.ua/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בורשצ'יבאוקראינית: Борщів, בפולנית: Borszczów, בורשצ'וב, ביידיש: באָרשטשיוו) היא עיר במחוז טרנופול אוקראינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של העיר מתייחס ל-1456, אז העיר השתייכה למשפחת דודינסקי. ב-1629 העיר קיבלה זכויות מגדבורג. בין 16721683 העיר השתייכה לטורקים. אחרי חלוקת פולין העיר עברה לידיה של האימפריה האוסטרו-הונגרית.

בין 18091815 הייתה העיר חלק מן האימפריה הרוסית, ואז חזרה לידיה של אוסטריה. ב-1810 נמנו בעיר 317 משפחות, 286 בתים ו-1054 תושבים[1].

בזמן מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 19141917, נכבשה העיר על ידי הרוסים, ולאחר מכן הייתה זמן קצר חלק מהרפובליקה העממית של מערב אוקראינה. עד ספטמבר 1939 הייתה חלק מפולין, ואז נכבשה על ידי הצבא האדום.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיעוד הראשון לישיבת יהודים בעיר הוא מסוף המאה ה-17. מהמחצית השנייה של המאה ה-19 התפתחה הקהילה בעיר, וישבו בה חסידויות שונות.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הגיעו לעיר מאות פליטים יהודים מיישובי הסביבה.

ארגונים ציוניים פעלו בעיר מסוף המאה ה-19, ובשנת 1909 הוקם בה בית ספר עברי מרשת שפה ברורה. בין מלחמות העולם פעלו בעיר תנועות נוער ציוניות.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו לעיר פליטים יהודים ממערב פולין, והקהילה המקומית התגייסה לעזרתם. ב-17 בספטמבר 1939 נכנס לעיר הצבא האדום, ומוסדות הציבור היהודיים במקום נסגרו.

ב-7 ביולי 1941, לאחר פרוץ מבצע ברברוסה, נכנסו לעיר כוחות צבא הונגריה. באותה עת הובאו לעיר מאות פליטים יהודים מאזור הקרפטים, והועד המקומי התגייס לסייע להם. עם העברת השלטון בעיר לידי הגרמנים, צוו יהודיה לשאת סרט עם מגן דוד על זרועם, ובני 14 עד 60 חויבו בעבודות כפייה. כמו כן, הוגבלה תנועת היהודים בעיר, ומונה בה יודנרט, אשר נצטווה להעביר לגרמנים תשלומי כופר וחפצי ערך. ראש היודנרט הראשון בעיר, וולף הס, נרצח לאחר שהגרמנים סברו שאינו צייתן דיו.

בחורף 1942-1941 נחטפו צעירים יהודים מהעיר למחנות עבודה באזור טרנופול, שם הועבדו במחצבות, ונרצחו בסופו של דבר.

באפריל 1942 הוקם באזור העני של העיר גטו, בו רוכזו היהודים בצפיפות. לגטו הועברו יהודים רבים מיישובי הסביבה, ומעת לעת אירעו בו מעשי רצח בידי הגרמנים. ב-26 בספטמבר 1942 בוצעה בגטו אקציה ראשונה, במהלכה כ-100 יהודים, רובם קשישים וחולים, נרצחו במקום, וכ-800 יהודים שולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. קבוצת צעירים הועברה למחנה ינובסקה, שם נרצחו.

לאחר אקציות שנערכו ביישובי בסביבה, הועברו לגטו בעיר יהודים נוספים רבים מהאזור, ואלו סבלו במהלך חורף 1943-1942 מרעב וממגיפות. יהודים רבים שניסו להימלט מהגטו נתפסו, ונרצחו.

ב-3 במרץ 1943 שולחו כ-400 יהודים נוספים מהגטו למחנות ההשמדה, וב-19 באפריל, ערב פסח, אספו שוטרים גרמנים ואוקראינים כ-800 יהודים מהגטו, ורצחו אותם בבית העלמין היהודי בעיר.

ב-5 ביוני 1943 נרצחו כ-700 יהודים נוספים בבית העלמין בעיר. ב- 9 ביוני 1943 החלה אקציה נוספת, בת חמישה ימים, במהלכה נרצחו כ-1,800 יהודים נוספים בבית העלמין בעיר, והעיר הוכרזה רשמית כ"נקייה מיהודים". קבוצה של כ-60 יהודים הושארה בעיר לצורך סידור רכוש הקורבנות.

ב-14 באוגוסט 1943 נרצחו כ-360 יהודים שהסתתרו ביערות הסביבה, והתפתו להודעות הגרמנים כי אם יסגירו עצמם לא יאונה להם כל רע. המצוד אחר יהודים מסתתרים נמשך עד לתום תקופת הכיבוש הגרמני ב-27 ביולי 1944.

קבוצת פרטיזנים יהודים מהעיר, שנודעה בשם "בארשטשיווער באנדע" (כנופיית היהודים), ביצעה מספר פעולות נגד המשטרה האוקראינית, וב- 17 בנובמבר 1943 ביצעה פעולה לשחרור הכלואים בבית הסוהר בעיר, ובהם 20 יהודים. במהלך היתקלות עם הגרמנים בדצמבר 1943 התפזרה הקבוצה, וחלק מחבריה שמו קץ לחייהם כדי לא ליפול בידי הגרמנים.

אוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינוי אוכלוסייה יהודית לאורך השנים[2]:

שנה כלל אוכלוסייה אוכלוסייה יהודית
1765 (?) 301
1880 3,988 1,307
1890 4,331 1,808
1900 4,590 1,341
1910 4,765 1,263
1921 5,011 1,637
1931 (?) 1,756

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בורשצ'יב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Leschyński Jan. Rzady Rosyjskie w kraju Tarnopolskim. 1809–1815. — Kraków, Warszawa, 1903. — S. 198–204.
  2. ^ פנקס הקהילות