בוריס אקונין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוריס אקונין
Борис Акунин
בוריס אקונין, 2012
בוריס אקונין, 2012
לידה 20 במאי 1956 (בן 67)
זסטפוני, גאורגיה
שם לידה גריגורי שלבוביץ' צ'חארטישווילי
מדינה ברית המועצות, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום רוסי
שם עט Борис Акунин, Анатолий Брусникин, Анна Борисова עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק חוקר ספרות, מתרגם, יפנולוג
מקום לימודים המכון ללימודי אסיה ואפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית
סוגה ספרות בלשית
יצירות בולטות תיבת פנדורין
תקופת הפעילות מ-1998
פרסים והוקרה פרס סמירנוף בוקר
פרס אנטי בוקר
פרס אגודת סופרי הפשע
פרס מסדר השמש העולה
www.akunin.ru
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בוריס אקוניןרוסית: Борис Акунин), הוא שם העט של גריגורי שלבוביץ' צ'חארטישוויליגאורגית: გრიგოლ შალვას ძე ჩხარტიშვილი; נולד ב-20 במאי 1956 בזסטפוני, גאורגיה), חוקר ספרות, מתרגם, יפנולוג (חוקר יפן), וסופר גאורגי יהודי רוסי, מחברה של סדרת ספרי הבלש ההיסטוריים "הבלש החדש" (Новый детективъ; בהוצאה העברית היא נקראת "תיבת פנדורין"), שבעקבותיה התפרסם ברחבי העולם.

מאז 1998 - שנת פרסום "עזאזל", הספר הראשון בסדרה, הוא מנהל את כתיבת הפרסומים שלו בשתי הזהויות במקביל - יצירות ספרותיות בשם אקונין, ומחקרים ספרותיים ותרגומים בשמו האמיתי - צ'חארטישווילי.

ביוגרפיה (סיפור הזהות הכפולה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גריגורי שלבוביץ' צ'חארטישווילי נולד בזסטפוני שבגאורגיה לאם יהודייה ואב גאורגי, ועבר בגיל שנתיים עם משפחתו למוסקבה. הוא סיים את אוניברסיטת מוסקבה תוך התמחות בחקר יפן.

הוא היה עורך כתב עת ספרותי, מתרגם וחוקר תרבות יפן במרכז לחקר היסטוריה ובלשנות של אסיה ואפריקה, באוניברסיטת מוסקבה. כשפרסם את הספר "עזאזל" השתמש לראשונה בשם עט.

הספר פורסם תחת שם העט ב. אקונין, שנת ההוצאה שהופיעה בו הייתה 1876, ועיצובו יצר את הרושם של ספר עתיק שהתגלה, כולל תחריט מיושן בשחור-לבן על העטיפה וכיתוב באותיות עתיקות. המוטו של הספר (ובעתיד של ממשיכיו בסדרה) הוא: "לזכר המאה התשע-עשרה, שהספרות בה הייתה גדולה, האמונה בקדמה - חסרת גבולות, והפשעים בוצעו ופוענחו בחן ובטוב-טעם". המוטו של הספר ורמזים ליצירות ספרותיות מאוחרות יותר שללו את הרושם הראשוני שהספר נכתב בתקופה עליה הוא מדבר. שם העט אובחן כאזכור למיכאיל באקונין, פילוסוף ואנרכיסט רוסי, ששנת ההוצאה המדומה של הספר 1876 הייתה שנת מותו.

חידת זהותו של הסופר העסיקה את הקהילה הספרותית במוסקבה, מה גם שספרים בסדרה המשיכו לצאת לאור. רק לאחר כשנתיים, עם הופעתו של הספר הרביעי, שהפגין ידע רב בתרבות יפן, החידה פוענחה: צ'חארטישווילי נחשד שהוא העומד מאחורי דמותו של אקונין, והודה. עכשיו לאקונין התווסף רובד נוסף של משמעות: המילה "אקונין" ביפנית (悪人), בתרגום חופשי, היא "האיש הרע", או כפי שמוגדר בספר "מרכבת היהלום" – האיש שיוצר את חוקיו בעצמו.

אקונין כותב תחת מספר זהויות:

  1. כבוריס אקונין הוא ממשיך לכתוב מותחנים על רקע המאה ה-19, על אראסט פנדורין וגיבורים אחרים.
  2. כגריגורי צ'חארטישווילי, הוא עורך ראשי של ה"אנתולוגיה לספרות יפנית" ונשיא פרויקט "ספריית פושקין" של קרן סורוס, בשם זה הוא ממשיך לפרסם מאמרי בקורת ספרות, ותרגומים לרוסית מהספרות היפנית, האנגלית והאמריקאית.
  3. כאנה בוריסובנה, פרסם רומן בשם "שם". הרומן יעובד לסדרת טלוויזיה בת 12 פרקים.[1]
  4. כאנטולי ברוסניקין, פרסם שלושה רומנים היסטוריים המתרחשים בתקופות שונות.

ובזהות כפולה, בביטוי אולטימטיבי לפיצול אישיות ספרותי, הוא מפרסם ספר המכיל מאמרים וסיפורים על בתי קברות בעולם, אשר על כריכתו מתנוססים שמותיהם של בוריס אקונין וגריגורי צ'חארטישווילי בהתאמה לשני סוגי הטקסטים שבספר.

ב-2009 הוענק לאקונין עיטור מסדר השמש העולה מדרגה רביעית.

בשנת 2014 עזב את רוסיה בתגובה לסיפוח חצי האי קרים. מאז מתגורר בעיקר בלונדון. בדצמבר 2023 נפתח נגדו תיק פלילי ברוסיה על רקע התבטאויותיו נגד הפלישה הרוסית לאוקראינה, בעקבות פתיחת התיק הוסרו ספריו מחנויות הספרים ברוסיה ומשטרת רוסיה ערכה פשיטה על הוצאת הספרים זכרוב ואילצה אותה להפסיק את מכירת ספריו של אקונין.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקונין זיהה צורך בחברה הרוסית, לסוג חדש של ספרות, שיתאים למעמד הביניים החדש שצץ אחרי הפרסטרויקה. ספרות ביניים, שהיא לא טולסטוי, דוסטויבסקי ודומיהם, אך גם לא ספרות נחותה, מתורגמת או רוסית, שהייתה נפוצה ברוסיה באמצע שנות ה-90. את המודל - ספרות בלשית אינטליגנטית, שהתאים לדעתו למילוי החסר שנוצר בעולם הספרות הרוסי, הציע לכמה מחבריו הסופרים, וכאשר אף אחד מהם לא הרים את הכפפה - הרים אותה בעצמו.

אקונין מיקם את גיבורו אראסט פנדורין (Эраст Петрович Фандорин) ברוסיה הצארית, בשלהי המאה ה-19, תקופה מיוחדת של דמדומים וחוסר שקט, בין סופו של השלטון הצארי לתחילת המהפכה הקומוניסטית, כשרוחות חדשות של שינוי ואופטימיות נשבו באוויר לצד טרור, חרדה קיומית ואי בהירות לגבי העתיד. לדברי אקונין, הוא בחר בתקופה זו, מעבר לאטרקטיביות שלה כרקע ציורי לסיפורו, מכיוון שאז התמודדו תושבי רוסיה עם בעיות הדומות לאלה שאתן הם מתמודדים היום.

גיבור ספרי "תיבת פנדורין", אראסט פנדורין, צעיר משכיל ממשפחה טובה, מצטרף כפקיד זוטר למשטרת הבילוש של מוסקבה, לאחר שמשפחתו ירדה מנכסיה והוא נאלץ לפרוש מלימודיו. הוא מטפס חיש מהר בסולם הדרגות, לאחר שפענח באופן מזהיר את המזימה הבינלאומית שהוא חוקר בספר הראשון "עזאזל". מסוף הספר הראשון, הוא ממוצב, כקודמיו בז'אנר, הרקול פוארו, שרלוק הולמס ודומיהם, כבלש כל יכול שאין תעלומה שפתרונה נבצר ממנו. אך בניגוד להם, הוא צנוע, קצת ביישן, וזהותו וכישוריו נסתרים בדרך כלל מסביבתו הקרובה, להוציא מפקדיו.

הספרים מתרחשים כולם בשלהי המאה ה-19, המשוחזרת באופן משכנע ביותר, אך לכל אחד מהם מיקום ורקע אחרים, וכך מצליח אקונין לא ליפול במלכודת שספרים בלשיים רבים נופלים בה - התבנית שחוזרת על עצמה. "עזאזל" מתרחש במוסקבה, ממנה נוסע פנדורין לאנגליה, בעקבות פושעים בינלאומיים; "גמביט טורקי" הוא רומן ריגול היסטורי שמתרחש בזירת הקרבות במלחמת רוסיה-טורקיה, ומסופר מזווית ראייתה של אישה. עלילת "לוויתן" מתרחשת כולה על סיפון ספינה במהלך שיט להודו (אזכור לספרי אגאתה כריסטי) ועוד.

הדרמטיות והחידתיות ששימשו את אקונין בעיצוב הופעתו המסתורית על במת הספרות, אופיינית גם לספריו ולסגנונם.

התעלומות הבלשיות, שהן שנונות ובנויות כהלכה, הן רובד אחד בלבד של הסיפורים. אקונין מקשר ומושפע בספריו מהספרות הרוסית והעולמית ועם ההיסטוריה הרוסית. הספרים שזורים ברמזים ספרותיים ואזכורים לכתביהם של דוסטויבסקי, טורגנייב, צ'כוב, בולגקוב, אגאתה כריסטי ואחרים. "גמביט טורקי", למשל יכול להיקרא כרומן מפתח היסטורי, מכיוון שמאחורי כמעט כל דמות בספר, ניצבת דמות אמיתית בהיסטוריה הרוסית.

הערכתו של אקונין על הצורך במודל של ספר מתח אינטליגנטי, שיספק למעמד הביניים ספרות קריאה ומהנה, ובו זמנית יחמיא לתבונתו של הקורא, התבררה כנכונה. הספרים הפכו לרבי מכר ברוסיה, שם נמכרו בלמעלה מ-10 מיליון עותקים והוסרטו לקולנוע ולטלוויזיה. נכון ל-2024 כתב אקונין 16 ספרים בסדרת פנדורין וסדרות היסטוריות נוספות: "הרפתקאותיו של המאסטר" ו"הרפתקאותיה של האחות פלאגיה" ועוד - סה"כ למעלה מ-25 ספרים.

עם זאת, נמתחה ביקורת שלילית על ספרו השני, "גמביט טורקי". ביקורת שלילית כללית אחרת היא שהעלילות בספריו דומות, המניעים לא תמיד ברורים והדמות הראשית חד-ממדית. אף על פי שספריו נועדו לקהל הרוסי, הם הצליחו מאוד גם מחוץ לרוסיה ותורגמו ל-36 שפות. אקונין הושווה על ידי הביקורת לאומברטו אקו מחבר שם הוורד, וספרו "עזאזל" הגיע למקום ראשון בסקר שערך ה"ניוזוויק" ב-2005 על השאלה "איזה ספר תיקחו לחופשה?".

בשנת 2000 הופיע באינטרנט אתר שמציע גישה חופשית מקוונת לרוב ספרי "תיבת פנדורין" (ראה קישור), בהרשאתו של הסופר. מעשה יוצא דופן בעולם שבו גישה חופשית לכתבי סופרים באינטרנט, היא בדרך כלל לכתבי סופרים מתים, שהזכויות על יצירותיהם כבר פקעו.

בוריס אקונין כותב במקביל 5 סדרות בלשיות, ואף מפרסם ספרי עיון תחת שמו האמיתי, גריגורי צ'חרטישווילי. בסדרת "הבילוש החדש" (בעברית - "תיבת פנדורין") פורסמו 16 ספרים, כשמתוכם תורגמו לעברית 12 הראשונים.

שאר ספרי הסדרה הם:

נוסף לכך, בשנת 2020 החלה לצאת סדרת ספרים נוספת בת חמישה ספרים בשם "פשוט מאסה", המגוללת את עלילותיו של משרתו היפני של פנדורין שחוזר למולדתו. עלילות הספרים כדברי אקונין עצמו מגוללת את קורותיו של "מאסהירו, עוזרו של הבלש הגדול, ללא פנדורין, חוזר ליפן. אירועים מדהימים, הרפתקאות נפלאות ונשים מדהימות מחכות למאסה."

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי "תיבת פנדורין" תורגמו לעברית בידי יגאל ליברנט, והם יצאו לאור בהוצאת ספרי עליית הגג בשיתוף עם ידיעות ספרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך ספריו:

על ספריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  2. ^ ציטוטים מהספר הכתרה בוויקיציטוט בעברית.