בורובודור

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בורובודור
Borobudur
אתר מורשת עולמית
מתחמי מקדש בורובודור
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1991, לפי קריטריונים 1, 2, 6
שטח האתר 25.38 הקטאר (אתר מורשת עולמית) עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך Borobudur Temple Compounds עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
סוג מקדש בודהיסטי, candi, אתר ארכאולוגי, אטרקציה תיירותית עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת יאוה המרכזית, Magelang עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום Magelang עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ? – המאה ה־8
תאריך פתיחה רשמי המאה ה־8 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל גונאדהארמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 25.38 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 7°36′27″S 110°12′15″E / 7.60750°S 110.20417°E / -7.60750; 110.20417
www.borobudurpark.com
(למפת אינדונזיה רגילה)

שרטוט של מבנה קומת הקרקע
שרטוט של מבנה קומת הקרקע
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בורובודור (באינדונזית: Borobudur) הוא מונומנט מהאיאני בודהיסטי מהמאה ה-9, אשר נבנה בשנים 772–851 על ידי ממלכת סאילנדרא הקרויה גם שאילנדרא. שוכן במאגלאנג שבמרכז ג'אווה שבאינדונזיה. המונומנט מורכב משישה משטחים בצורת ריבוע שמעליהם נמצאים שלושה משטחים בצורת עיגול, והוא מקושט ב-2,672 תבליטים ו-504 פסלי בודהה[1]. הכיפה המרכזית שוכנת במרכז המשטח העליון, ומוקפת ב-72 פסלי בודהה המונחים בתוך סטופות מחוררות. אורך צלעו של ריבוע הבסיס הוא 123 מטרים וגובהו של המונומנט הוא 35 מטרים.

המונומנט הוא מקדש לבודהה ומקום פולחן בודהיסטי. שביל עולי הרגל מתחיל בבסיס המונומנט ומקיף אותו במסלול העולה כלפי מעלה דרך שלושת השלבים המטפוריים בקוסמולוגיה הבודהיסטית - קאמאדהאטו (עולם החשק), רופאדהאטו (עולם הצורות) וארופאדהאטו (העולם חסר הצורה). במהלך המסע בשביל, עוברים עולי הרגל דרך מערכת של מדרגות ומסדרונות, המקושטים ב-1,460 תבליטים נרטיביים הנמצאים על הקירות והמעקות.

לפי מספר עדויות ארכאולוגיות ננטש בורובודור במהלך המאה ה-14, בעקבות דעיכת הממלכות הבודהיסטיות וההינדואיסטיות בג'אווה, ובעקבות התפשטות האסלאם שהתרחשה במקביל[2]. האתר התגלה מחדש ב-1814 על ידי סר סטמפורד ראפלס, שליט ג'אווה מטעם הבריטים. בתקופה שלאחר הגילוי מחדש נערכו במקום מספר מבצעי שיקום ושיפוץ. מיזם השיפוץ הגדול ביותר בוצע בין 1975 ל-1982 על ידי ממשלת אינדונזיה ואונסק"ו, ובעקבות זאת זכה האתר למעמד של אתר מורשת עולמית. בורובודור ממשיך לשמש כאתר עלייה לרגל, ואחת לשנה חוגגים בו הבודהיסטים באינדונזיה את חג הוואסק (התקופה הקדושה ביותר בלוח השנה הבודהיסטי). האתר נחשב לאתר התיירות הפופולרי ביותר באינדונזיה[3][4][5].

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדש הינדי או בודהיסטי נקרא באינדונזית צ'אנדי, ולכן מקדש בורובודור ידוע בפי המקומיים כצ'אנדי בורובודור. המונח צ'אנדי משמש גם על מנת לתאר כל מבנה עתיק, לדוגמה שערים ובתי מרחץ. מקור המונח בורובודור לא ברור[6], אף על פי שהשמות המקוריים של רוב המקדשים האינדונזיים העתיקים ידועים[6]. השם בורובודור נכתב לראשונה בספרו של סר תומאס ראפלס על ההיסטוריה של ג'אווה[7]. ראפלס כתב על מונומנט בשם בורובודור, אך אין מסמכים קדומים יותר שבהם השם הזה מוזכר[6]. כתב היד הג'וואי העתיק היחידי שבו נרמז על המונומנט כמקדש בודהיסטי הוא הנאגאראקרטאגאמה, שנכתב על ידי מפו פראפאנקה ב-1365[8].

ההשערה היא שראפלס השתמש בשם "בורה-בודור", ומכאן "בורובודור", על מנת לתאר את הכפר הקרוב שנקרא בורה; רוב הצ'אנדים נקראים על שם הכפר הסמוך. אילו היה נקרא בג'וואית, שמו היה צריך להיות "בודורבורו". כמו כן, ראפלס טען שמשמעותו של השם "בודור" עשויה להתאים למילה בודה (עתיק) בג'וואית מודרנית, כלומר "בורו העתיק"[6]. אולם, ארכאולוג אחר טען שהרכיב השני של השם (בודור) נגזר מהמונח הג'וואי בהודהארה (או הר)[9].

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה המראה את המיקום היחסי של בורובודור, פאוון ומנדוט

בורובודור שוכן על רמה שבין שני הרי געש ושני נהרות, במרחק של ארבעים ק"מ צפון-מערבית ליוגיאקרטה. לפי מיתוס מקומי האזור הידוע בשם מישור קדו הוא אתר ג'וואי קדוש שכונה "גן העדן של ג'אווה" בזכות פוריות הקרקע שלו[10]. באזור בורובודור יש מקדשים בודהיסטיים והינדואיסטיים נוספים, כולל מתחם מקדשי פראמבאנאן. במהלך שיקום המקדשים בתחילת המאה ה-19 התגלו שלושה מקדשים באזור: בורובודור, פאוון ומנדוט, שנבנו לאורך קו ישר[11]. ייתכן כי הדבר קרה במקרה, אך סידור המקדשים מתאים לסיפור עם עתיק שלפיו הייתה דרך לבנים שחיברה בין בורובודור ומנדוט. שלושת המקדשים מאופיינים בסגנון אדריכלי וקישוטים דומים, סגנון המתוארך לתקופה זהה. ההשערה היא כי בין המקדשים היה קשר כלשהו שיצר אחדות רוחנית, על אף שהמאפיינים המדויקים של קשר זה אינם ידועים[8].

בניגוד למקדשים אחרים שנבנו על משטח שטוח, בורובודור נבנה על גבעה בגובה 265 מטרים מעל גובה פני הים, ובגובה 15 מטרים מעל קרקעית אגם פלאוקני שהתייבש[12]. קיומו של האגם היה נושא לדיונים רבים בקרב הארכאולוגים במאה ה-20; ההשערה הייתה שבורובודור נבנה על חוף האגם או אף צף על האגם. ו. א. ג' ניואנקאמפ, אמן ומומחה הולנדי לאדריכלות הינדואיסטית ובודהיסטית, פיתח ב-1931 תאוריה שלפיה מישור קדו היה בעבר אגם וכי בורובודור ייצג את פרח הלוטוס שצף על האגם[9]. פרחי לוטוס נמצאים כמעט בכל עבודת אמנות בודהיסטית, ולעיתים קרובות הם משמשים ככס המלכות של הבודהה וכבסיס לסטופה. באדריכלות של בורובודור ניתן למצוא תיאור של לוטוס שבו תנוחתו של בודהה מסמלת את לוטוס סוטרה, אלמנט הנמצא בטקסטים רבים של הבודהיזם המהאיאני. ישנה השערה כי שלושה משטחים הנמצאים בראש המקדש מייצגים את עלי הלוטוס[12]. אולם, התאוריה של ניואנקאמפ נתקלה בהתנגדויות כיוון שהקרקע באזור הייתה יבשה.

עם זאת, מספר גאולוגים הביעו תמיכה בדעתו של ניואנקאמפ והצביעו על כך שבקרבת האתר נמצאו משקעי חרסית[13]. במחקר סטרטיגרפי שנערך בשנת 2000 התגלו ממצאים התומכים בהשערה כי בקרבת בורובודור התקיים אגם בתקופת הפליאוקן[12], ובכך התאוריה של ניואנקאמפ זוכה לאישוש נוסף. אזור האגם נעלם בהדרגה במשך הזמן, ובמחקרים שונים הוכח שבורובודור היה ליד חוף אגם בין המאה ה-13 למאה ה-14. זרמי נהר ופעילויות געשיות עיצבו את האזור כולו, כולל האגם. אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר באינדונזיה, הר מראפי, נמצא במרחק קצר מבורובודור והיה פעיל מאוד מאז הפליסטוקן[14].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט מכיוון הסטופות על ההרים המקיפים את בורובודור
זרבובית מים גדולה ומעוצבת המשמשת למטרות ניקוז

אין מסקנה חד-משמעית מהעדויות לאחראים לבניית בורובודור, או לייעודו המקורי של המתחם[15]. ההשערה כי בורובודור נוסד בסביבות שנת 800 מתבססת על השוואה בין תבליטים שונים במרגלות המקדש, ועל כתובות שהיו חלק מצ'ארטרים מלכותיים במאה ה-8 ובמאה ה-9[15]. הערכה זו מתאימה לתקופה שבין 760 ל-830, שבה שושלת סיילנדרה הייתה בשיא פריחתה במרכז ג'אווה[16] ונתונה להשפעתה של אימפריית סריוויג'איה. ההערכה היא כי הבנייה נמשכה 75 שנים והושלמה בתקופת שלטונו של סאמארטונגה, בשנת 825[17][18].

בתקופה שבה בורובודור נבנה היה בלבול מסוים בין השליטים ההינדואיסטיים והבודהיסטיים בג'אווה. הסיילנדראים היו ידועים כמאמינים אדוקים של הבודהה, אף על פי שכתובות אבן שנמצאו בסוג'ומרטו מלמדות על כך שייתכן כי הם היו הינדים[17]. בתקופה זו נבנו מונומנטים רבים על המישורים וההרים שמסביב למישור קדו. המונומנטים הבודהיסטיים, כולל בורובודור, הוקמו בערך באותה תקופה שבה הושלמה בנייתו של מקדש פראמבאנאן לכבוד שיווה. המלך סאנג'איה, שהאמין בשיווה, הורה בשנת 732 להקים לינגה לכבוד שיווה בגבעת אוקיר הנמצאת במרחק 10 ק"מ מזרחית לבורובודור[19].

בנייתם של המקדשים הבודהיסטיים באותה תקופה, כולל בורובודור, התאפשרה בזכות ראקאי פאנאגקאראן שירש את סאנג'איה, שנתן רשות למאמינים הבודהיסטיים לבנות מקדשים[20]. למעשה, על מנת להפגין את הכבוד שרכש, פאנאגקאראן העניק את הכפר קאלאסאן לקהילה הבודהיסטית, כפי שנכתב בצ'ארטר קאלאסאן המתוארך לשנת 778[20]. מספר ארכאולוגים שיערו על סמך הצ'ארטר כי מעולם לא היה עימות רציני בנוגע לדת בג'אווה, כיוון שהמלך ההינדי היה יכול לפרוס את חסותו על הקמת מונומנט בודהיסטי, ולהפך[21]. אולם, סביר להניח כי באותה תקופה היו בג'אווה שתי שושלות יריבות - סיילנדרה הבודהיסטית וסאייביט סאנג'איה - כאשר האחרונה גברה על יריבתה בקרב שהתרחש ב-856 במישור ראטו בוקו[22]. בלבול זה קיים גם ביחס למקדש לארה ג'ונגגראנג במתחם פראמבאנאן, שנטען כי הוקם על ידי ראקאי פיקאטאן כתשובה להקמת בורובודור על ידי שושלת סאנג'איה[22], אך יש הטוענים כי האקלים הפוליטי היה אקלים רגוע של דו-קיום, וסיילנדרה הייתה מעורבת בלארה ג'ונגגראנג[23].

נטישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורובודור היה חבוי במשך מאות שנים מתחת לשכבות של אפר געשי וג'ונגל הולך וגדל. סיפור נטישתו הוא תעלומה. לא ידוע מתי נפסק השימוש במונומנט כאתר עלייה לרגל בודהיסטי. ההערכה היא כי בין 928 ל-1006 מרכז הכוח עבר למזרח ג'אווה, ובמקביל התרחשו כמה התפרצויות געשיות; התפרצות הר הגעש מראפי בשנת 1006 גרמה לנטישת המקום בשנת 1007 כאשר כשל יבולים רושש את תושבי האזור, ובזה בא הקץ לכוחה של ממלכת מאטאראם של ימי הבינים, אחת משלוש בשם זה שהיו באינדונזיה. לא ברור האם יש קשר סיבתי בין שני הגורמים, אך מספר מקורות מזכירים כי זו הסיבה הסבירה ביותר לנטישה[2][12]. סוקמונו (1976) מזכיר את הדעה הפופולרית כי המקדשים ננטשו כאשר האוכלוסייה המירה את דתה לאסלאם במאה ה-15. עד המאה ה-15 פקדו את האתר קומץ מאמינים[2].

אולם, המונומנט לא נשכח לחלוטין, אם כי אופי סיפורי העם הקשורים אליו השתנה מתהילה לאמונות טפלות הקשורות למזל רע ואומללות. בשתי כרוניקות (באבאד) ג'וואיות מהמאה ה-8 מוזכרים מקרים של מזל רע הקשור למונומנט. בבאבאד תאנאה ג'אווי (ההיסטוריה של ג'אווה) המונומנט היה גורם חשוב במרד שפרצה כנגד מלך מאטאראם ב-1709[2]. הגבעה הייתה נתונה במצור והמורדים הובסו ונדונו לעונש מוות על ידי המלך. בבאבאד מאטאראם (ההיסטוריה של ממלכה מאטאראם) המונומנט קשור לחוסר המזל שפקד את נסיך הכתר של סולטנות יוגיאקארטה ב-1757[24]. למרות הטאבו שלפיו היה אסור לבקר במונומנט "הוא לקח את מה שכתוב כאביר שנלכד בכלוב" (פסל באחת הסטופות המחוררות). יום אחד לאחר חזרתו לארמון הוא חלה במחלה מסתורית ונפטר.

גילוי מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמונה הראשונה של בורובודור שצולמה על ידי איזידור ואן קינסברגן
פסל בודהה חסר ראש

לאחר מלחמת ג'אווה בין אנגליה להולנד האי היה בשלטון אנגלי בין 1811 ל-1816. המושל הממונה היה תומאס סטמפורד ראפלס, שאחד מתחומי ההתעניינות שלו היה ההיסטוריה של ג'אווה. בזמן שסייר באי הוא אסף עתיקות ג'וואיות והכין רשימות באמצעות קשריו עם התושבים המקומיים. בסיור פיקוח שנערך בסמאראנג ב-1814 הוא קיבל מידע על מונומנט גדול הנמצא במעמקי הג'ונגל שליד הכפר בומיסגורו[24]. הוא לא היה יכול לחפש את המונומנט בעצמו, ובמקום זאת שלח את ה. סי קורנליוס, מהנדס הולנדי.

בתוך חודשיים כרתו קורנליוס ו-200 האנשים שליוו אותו עצים, שרפו צמחייה וחפרו בקרקע על מנת לגלות את המונומנט. בגלל סכנת ההתמוטטות הם לא יכלו לחשוף חלק מהגלריות. קורנליוס דיווח על ממצאיו לראפלס, כולל על מגוון ציורים. על אף שהגילוי מוזכר במספר משפטים בודדים, שיקום המונומנט נזקף לזכות ראפלס כיוון שהוא זה שהביא אותו לידיעת העולם[7].

הרטמן, מנהלן הולנדי באזור קדו, המשיך את עבודתו של קורנליוס וב-1835 נחשף לבסוף כל המבנה. העניין של הרטמן בבורובודור היה יותר אישי מאשר רשמי. הוא לא כתב דו"חות על פעילותו, ובמיוחד על הטענה כי הוא זה שגילה את הפסל הגדול של בודהה בסטופה הראשית[25]. מכיוון שהסטופה הראשית נותרה ריקה, לא ידוע מה גילה הרטמן בחקירותיו בכיפה הראשית ב-1842.

ממשלת איי הודו המזרחיים ההולנדיים (שמה של המושבה ההולנדית שהפכה אחר כך לאינדונזיה) מינתה את פ. סי וילסן, מהנדס הולנדי, לחקור את המונומנט ולשרטט איורים של מאות התבליטים. ג. פ. ג. ברומונד מונה גם כן לחקור את המונומנט בצורה מעמיקה, והוא השלים את עבודתו ב-1859. הממשלה התכוונה לפרסם מאמר המבוסס על עבודתו של ברומונד והאיורים של וילסן, אך ברומונד סירב לשתף פעולה. הממשלה מינתה מומחה אחר, סי. לימאנס, שחיבר מונוגרפיה המבוססת על מקורותיהם של ברומונד ווילסן. המונוגרפיה הראשונה של מחקר מפורט על בורובודור פורסמה ב-1873, ושנה אחת לאחר מכן היא תורגמה לצרפתית[25]. התמונה הראשונה של המונומנט צולמה ב-1873 על ידי איזידור ואן קינסברגן, אמן חריטה הולנדי-פלמי[26].

חשיבותו של האתר התגברה באיטיות, ובמשך תקופה ארוכה הוא היה מקור למזכרות והכנסה עבור "ציידי מזכרות" וגנבים. המפקח הראשי לחפצים תרבותיים המליץ ב-1882 לפרק את בורובודור ולהעביר את תכולתו למוזיאונים מכיוון שהמונומנט לא היה יציב[26]. בעקבות ההמלצה הזו הממשלה מינתה את הארכאולוג גרונוולדט לבצע חקירה מקיפה באתר, ולהעריך את המצב האמיתי של המתחם; גרונדוולט דיווח כי לדעתו החששות אינם מוצדקים והמליץ לא לפרק את בורובודור.

מאורעות מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1973 מימן ארגון אונסק"ו מבצע שיקום נרחב של האתר[27], ולאחר מכן הוא חזר לשמש כאתר עלייה לרגל. אחת לשנה, כאשר הירח מלא במאי או ביוני, מציינים הבודהיסטים באינדונזיה את יום ואסק המנציח את הלידה, מוות, והזמן שבו גאוטמה הבודהה השיג את עיקר חוכמתו והפך לבודהה שקיאמוני. ואסק הוא חג לאומי רשמי באינדונזיה[28], והטקסים החשובים ביותר נערכים במנדוט, פאוון ובורובודור[29].

בורובודור הוא אחת מהאטרקציות התיירותיות הפופולריות ביותר באינדונזיה. ב-1974 ביקרו בו 260,000 תיירים, ומתוכם 36,000 היו זרים[4]. בשנות ה-90 עלה והתייצב המספר על 2.5 מיליון מבקרים בשנה (80% מתוכם מקומיים), לפני המשבר הכלכלי שפקד את אינדונזיה[5]. אולם, נמתחה ביקורת על תעשיית התיירות המתפתחת כיוון שהיא לא כללה את הקהילה המקומית[4]. תושבים ואנשי עסקים מקומיים ארגנו פעולות מחאה ב-2003, והביעו התנגדות לתוכניתה של הממשלה הפרובינציאלית לבנות קניון תלת-קומתי בשם "Java World" (עולם ג'אווה)[30].

ב-21 בינואר 1985 נפגעו תשע סטופות על ידי תשע פצצות[31]. ב-1991 נגזר דינו של מוסלמי קיצוני עיוור בשם חוסיין עלי אל האבסיי למאסר עולם, לאחר שהורשע באחריות לסדרת פיצוצים שהתרחשה בשנות ה-80, כולל בבורובודור[32]. שני חברים נוספים במחתרת הימנית הקיצונית שהיו בפיצוצים נדונו לעשרים שנות מאסר ב-1986, וחבר נוסף נדון ל-13 שנות מאסר. ב-27 במאי 2006 נפגע החוף הדרומי של מרכז ג'אווה מרעידת אדמה בעוצמה של 6.2 בסולם ריכטר. הרעידה גרמה לנזקים קשים ולהרוגים רבים ביוגיאקארטה, אך בורובודור עצמו לא נפגע[33].

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסדרון צר עם תבליטים על הקיר

בורובודור נבנה כסטופה יחידה גדולה, וכאשר צופים בו מלמעלה הוא נראה כמו מנדלה בודהיסטית וג'ריאנית, המייצגת במקביל את הקוסמולוגיה הבודהיסטית ואת טבעה של המחשבה[34]. החלק המרכזי של המקדש הוא ריבועי, אורך כל אחת מצלעותיו הוא כ-118 מטרים, והוא בנוי על גבי בסיס ריבועי שאורך צלעו הוא 123 מטרים. במקדש ישנן תשע קומות (נקראות גם פלטפורמות). שש הקומות התחתונות הן בצורת ריבוע ושלוש העליונות עגולות. בקומה העליונה נמצאים 72 סטופות קטנות המקיפות סטופה גדולה הנמצאת במרכז. כל סטופה היא בצורת פעמון ויש בה מספר חללים למטרות קישוט, שבתוכם מוצבים פסלים של בודהה.

לצורך בניית המקדש נכרו מהנהרות הסמוכים כ-55,000 מטרים מעוקבים של אבן[35]. האבנים נחצבו לפי הגודל הרצוי, הועברו לאתר והונחו בו בשיטת הבנייה היבשה. (ללא טיח או מלט) על מנת לחבר את האבנים השתמשו בידיות מסוקסות, חריצים ומחברים. התבליטים נוצרו במקום לאחר השלמת בניית המקדש. המונומנט כולל בתוכו מערכת לניקוז מי הגשמים. על מנת להימנע מהצפה נבנו בכל פינה של 100 הצינורות גרגוילים בצורת ענקים או מאקארה (יצור מהמיתולוגיה ההינדית).

העיצוב של בורובודור הוא חריג בקרב המקדשים שנבנו למטרת פולחן לבודהה. בורובודור בנוי על גבעה טבעית, בשונה ממקדשים אחרים שבנויים על מישור. אולם, שיטת הבנייה של בורובודור דומה לזו של מקדשים אחרים בג'אווה. בבורובודור אין חלל פנימי כמו במקדשים אחרים, וצורתו הכללית היא דמוית פירמידה, ובהתחלה שיערו כי הוא סטופה ולא מקדש[35]. סטופה משמשת כמקדש זוטא עבור בודהה. במקרים מסוימים הסטופות נבנו כסמלים קישוטיים של הבודהיזם. לעומת זאת, מקדש שימש כבית עבור האלוהים ויש בו חללים פנימיים שבהם ניתן לקיים את פולחן הדת. מורכבותו של בורובודור מלמדת על כך שהוא למעשה מקדש. טקסי הדת הקהילתיים בבורובודור התבצעו בצורת עלייה לרגל. העולים לרגל הונחו דרך מערכת מדרגות ומסדרונות המובילים אל הקומה העליונה. כל קומה מייצגת שלב אחד של ההארה. מסלול זה תוכנן כך שישקף בצורה סמלית את הקוסמולוגיה הבודהיסטית[36].

אין מידע רב על גונאדהארמה, שהוא האדריכל שבנה את בורובודור[37]. שמו ידוע על סמך סיפורי עם ואגדות ג'וואיות, והוא אינו מופיע בכתובות עתיקות כלשהן. נאמר עליו כי הוא "... נושא את מקל המדידה, יודע חילוק וחושב שהוא מורכב מחלקים". יחידת המידה הבסיסית שבה הוא השתמש בבורובודור היא טאלה, המוגדרת כאורך פני האדם מקו השיער שבמצח עד לקצה הסנטר, או המרחק המרבי שבין קצה האגודל לאצבע האמצעית[38]. גודל יחידת מידה זו משתנה בין אנשים שונים, אך קנה המידה של בורובודור הוא אחיד. בסקר שנערך ב-1977 התגלה יחס של 4:6:9 מסביב למונומנט. האדריכל השתמש בנוסחה על מנת לבנות את בורובודור באופן מדויק[38]. התברר גם כי הנוסחה ששימשה לבניית בורובודור תקפה גם לגבי מקדשי פאוון ומנדהוט הסמוכים. על פי השערת הארכאולוגים לנוסחת היחס ולממדי הטאלה ישנן משמעויות קלנדריות, אסטרונומיות וקוסמולוגיות, בדומה למקדש אנגקור ואט שבקמבודיה[37].

מבחינה אנכית נהוג לחלק את המבנה הראשי לשלושה חלקים: בסיס (או רגל), גוף וראש, הדומים לשלושת המקטעים הראשיים בגוף האדם[37]. גובה קירות קומת הבסיס הוא ארבעה מטרים, וצורתה היא ריבוע שאורך צלעו הוא 123 מטרים[35]. הגוף בנוי מעל לבסיס ומורכב מחמש קומות נוספות בצורת ריבוע בגבהים ההולכים וקטנים. גובה קומת הגוף הראשונה הוא שבעה מטרים. כל קומה מהקומות הגבוהות יותר נמוכה בשני מטרים מזו שמתחתיה, כך שבכל שלב יש מסדרון נמוך. הראש מורכב משלושה משטחים עגולים שכל אחד נתמך על ידי שורה של סטופות מחוררות, המסודרות במעגלים קונצנטריים (בעלי מרכז משותף). במרכז הראש נמצאת הכיפה הראשית, שפסגתה היא הנקודה הגבוהה ביותר בבורבודור, ונמצאת בגובה של 35 מטרים מעל פני הקרקע. הגישה לחלק העליון של המקדש היא דרך מדרגות המתחילות במרכז כל אחד מהצדדים שבהם יש גם כמה שערים, שעליהם משקיפים 32 פסלי אריות. הכניסה הראשית נמצאת בצדו המזרחי של המקדש, ושם גם נמצאים התבליטים הנרטיביים הראשונים. במורד הגבעה נמצא גרם מדרגות המחבר את המקדש למישור שמתחתיו.

שלושת החלקים של בורובודור מסמלים את שלושת השלבים בהכנה הנפשית לקראת המטרה הסופית לפי הקוסמולוגיה הבודהיסטית: קאמאדהאטו (עולם הרצונות), רופאדהאטו (עולם הצורות) וארופאדהאטו (העולם חסר הצורה)[39]. קאמאדהאטו מיוצג על ידי הבסיס, רופאדהאטו על ידי חמישה משטחים ריבועיים (הגוף), וארופאדהאטו מיוצג על ידי שלושת המשטחים העגולים והסטופה שבראש המקדש. למאפיינים האדריכליים של שלושת השלבים יש משמעויות מטפוריות. לדוגמה, קישוטים מרובעים ומדויקים ברופאדהאטו הופכים בהדרגה למשטחים עגולים ישרים בארופאדהאטו, על מנת לתאר כיצד עולם הצורות - היכן שלבני אדם יש גוף ושם - הופך לעולם חסר הצורות[40].

ב-1885 התגלה באקראי מבנה חבוי הנמצא מתחת לבסיס המקדש[41]. בתוך "הרגל החבויה" נמצאו תבליטים, ש-160 מתוכם הם תבליטים נרטיביים המתארים את הקאמאדהאטו. התבליטים הנותרים הם לוחות שעליהם יש כתובות, שהיו, ככל הנראה, הוראות עבור הפסלים[42]. הבסיס האמיתי מוחבא על ידי בסיס נוסף, שמטרתו אינה ידועה. ההשערה היא כי הבסיס האמיתי כוסה על מנת למנוע את שקיעת המונומנט דרך הגבעה[42]. לפי ואסטו שאסטרה (ספר הודי עתיק על אדריכלות ותכנון ערים) הבסיס הנוסף נבנה כיוון שהבסיס המקורי לא נבנה בצורה מדויקת[41]. ללא קשר למטרתו האמיתית, הבסיס הנוסף נבנה בצורה מדויקת תוך הקפדה מרבית על הפרטים העדינים ביותר.

תבליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזור התבליטים הנרטיביים[43]
חלק מיקום סיפור מספר תבליטים
הבסיס החבוי קיר חוק הקארמה 160
הגלריה הראשונה הקיר הראשי לידתו של בודהה 120
ג'טאקה/אבאדאנה 120
מעקה ג'טאקה/אבאדאנה 372
ג'טאקה/אבאדאנה 128
הגלריה השנייה מעקה ג'טאקה/אבאדאנה 100
הקיר הראשי חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה 128
הגלריה השלישית הקיר הראשי חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה 88
מעקה חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה 88
הגלריה הרביעית הקיר הראשי חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה 84
מעקה חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה 72
סך הכל 1,460
אחד מהתבליטים במקדש

בבורובודור יש כ-2,670 תבליטים בודדים, מתוכם 1,460 הם נרטיביים ו-1,212 הם קישוטיים. התבליטים מכסים את חזיתות המקדש ואת המעקות שלו. שטח הפנים הכולל של התבליטים הוא 2,500 מ"ר, והם נמצאים בבסיס המקדש החבוי ובחמש הקומות המרובעות.

התבליטים הנרטיביים מספרים את הסיפור של סודהאנה ומאנוהארה, והם מקובצים ל-11 סדרות המקיפות את המקדש באורך כולל של 3,000 מטרים. בבסיס המקדש החבוי נמצאת הסדרה הראשונה הכוללת 160 תבליטים נרטיביים, ועשר הסדרות הנותרות מפוזרות לאורך הקירות והמעקות בארבע גלריות המתחילות בגרם המדרגות שבכניסה המזרחית. את התבליטים הנרטיביים שעל הקירות קוראים מימין לשמאל, ואילו את אלה שעל המעקות קוראים משמאל לימין. דבר זה מתאים לפראדאקסינה שהוא טקס ההקפה המבוצע על ידי העולים לרגל שהולכים בכיוון השעון בזמן שהמקדש נמצא מימינם.

בבסיס החבוי מתואר חוק הקארמה. בקירות של הגלריה הראשונה יש שתי סדרות של תבליטים, שכל אחת מהן מורכבת מ-120. החלק העליון מתאר את הביוגרפיה של בודהה, והחלק התחתון של הקיר והמעקות בגלריה הראשונה והשנייה מספרים את סיפור חייו הקודמים של בודהה. שאר התבליטים מוקדשים למסעו של סודהאנה, שהסתיים כאשר הוא הגיע לחוכמה המושלמת.

הסיפורים הבאים מתוארים בתבליטים:

  • חוק הקארמה: 160 התבליטים החבויים יוצרים סיפור לא רציף, אך כל אחד מהם מתאר מצב שלם של סיבתיות. ישנם תיאורים של פעילויות הראויות לגינוי, בין השאר רכילות ורצח, ובצמוד אליהן את העונש המתאים. כמו כן, בתבליטים הללו מתוארות פעילויות חיוביות, הכוללות צדקה ועלייה לרגל למקומות המקודשים, ובסמוך אליהן מתואר השכר המתאים. בנוסף, ישנם תיאורים של כאבי הגיהנום ותענוגות גן עדן. בקבוצה נוספת של תבליטים מתוארים אירועים מחיי היומיום, ביחד עם תמונה פנורמית מלאה של סאמסארה (המעגל האינסופי של לידה ומוות).
  • לידתו של בודהה: לפני תחילת רצף התבליטים המתאר את לידתו של בודהה נמצאים 27 תבליטים המתארים את ההכנות בגן עדן ובשמיים לקראת לידתו של בודהה, על מנת להתכונן לקראת ההתגלמות הסופית של הבודהיסאטבה. כאשר המלכה מאיה (אשתו של המלך סודהודאנה) חשה שהגיע הזמן ללדת, היא הלכה אל פארק לומביני הנמצא מחוץ לעיר קאפילאואסטו. היא עמדה מתחת לעץ פיקוס מקודש, החזיקה בענף אחד בידה הימנית וילדה את בנה, הנסיך סידהארטה. הסיפור על התבליטים נמשך עד שהנסיך הופך לבודהה.
  • סיפורם של הנסיך סידהארטה ושל אנשים אחרים: סיפורי הג'טאקה (אנ') הם סיפורים על הבודהה לפני שהוא נולד בתור הנסיך סידהארטה. אבאדונות דומים לסיפורי הג'טאקה, אך הדמות הראשית המופיעה בהם איננה בודהה עצמו. המעשים המקודשים המבוצעים באבאדונות מיוחסים לדמויות מיתיות אחרות. סיפורי הג'טאקה והאבאדונות מתוארות על אותה סדרת תבליטים בבורובודור. עשרים התבליטים התחתונים מוצגים בגלריה הראשונה, ומתוארים בהם המעשים המקודשים של סודהאנה. 135 התבליטים הראשונים על המעקה באותה גלריה מוקדשים ל-34 האגדות של ג'טאקאמאלה. ב-237 התבליטים הנותרים מתוארים סיפורים ממקורות נוספים, בדומה לתבליטים בסדרה התחתונה ובגלריה השנייה. חלק מסיפורי הג'טאקה מתוארים פעמיים.
  • חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה:גאנדאביוהא הוא הסיפור המופיע בפרק האחרון של האוואטאמסאקה סוטרה, ובו מתואר חיפושו של סודהאנה אחר החוכמה המוחלטת. הסיפור משתרע על פני שתי גלריות (השלישית והרביעית), ועל מחצית מהגלריה השנייה, ובסך הכל הוא מתואר על ידי 460 תבליטים. הדמות העיקרית בסיפור, סודהאנה הצעיר, מופיעה על פני 16 תבליטים. 15 התבליטים שלפניהם מהווים פרולוג לסיפור על הניסים שהתרחשו לבודהה כאשר הוא היה בגן ג'טה בסראוואסטי. בגלריה השלישית מתוארים חלקים נוספים מהמסע של סודהאנה שבהם הוא נפגש עם יצורים שונים. בכל מפגש כזה מתואר כיצד הוא מקבל דוקטרינה מסוימת, ידע וחוכמה. סיום המסע של סודהאנה מתואר בגלריה הרביעית. כל התבליטים בגלריה הרביעית מוקדשים ללימוד הסאמאנטאבהאדרה, המקום שאליו הגיע סודהאנה בסוף מסעו. התבליטים הנרטיביים מסתיימים בתיאור ההישג של סודהאנה כאשר הוא משיג את הידע העליון והאמת המוחלטת.

פסלי בודהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל בודהה יושב (הצד המערבי של המקדש)

בבורובודור מוצבים פסלי בודהה רבים המתארים מצבים שונים שלו. פסלי הרגליים המוצלבות ממוקמים בתנוחת לוטוס ומפוזרים בחמש הקומות המרובעות (רופאדהאטו) ובקומה העליונה.

פסלי בודהה ממוקמים בתוך נישות הנמצאות ברופאדהאטו, והם מסודרים בשורות בצדיו החיצוניים של המעקות, כאשר מספרם הולך ופוחת לקראת הקומה העליונה. במעקה הראשון והשני יש 104 נישות כל אחד, בשלישי 88, ברביעי 72 ובחמישי 64 (סך הכול 432 פסלים). בשלוש הקומות המעגליות פסלי הבודהה נמצאים בתוך סטופות מחוררות. בקומה המעגלית הראשונה יש 32 סטופות, בשנייה 24 ובשלישית 16 (סך הכול 72 סטופות). בזמן בניית המקדש היו בו 504 פסלים, ומתוכם נפגעו 300 (בעיקר לקיחת הראש שלהם). 43 פסלים נוספים נעלמו. מאז גילויו של בורובודור נגנבו ראשי פסלים כפריטי אספנות, בעיקר עבור מוזיאונים מערביים.

במבט ראשון נראה כי יש דמיון רב בין פסלי הבודהה, אך ישנם הבדלים עדינים ביניהם מבחינת היבטים שונים של המיקום (מודרה) ותנוחת הידיים. חמש קבוצות מודרה: צפון, מזרח, דרום, מערב וזנית, מייצגים את חמש רוחות השמיים לפי המהאיאנה. בארבעת המעקות הראשונים נמצאים ארבע המודרות הראשונות: צפון, מזרח, דרום ומערב, שבהם מוצבים ארבעה פסלי בודהה לפי ארבעת כיווני המצפן. לפסלי הבודהה הנמצאים במעקה החמישי ובתוך הקומה העליונה, 72 במספר, יש מודרה זהה: זנית. כל מודרה ייחודית מבחינה סימבולוגית.

שיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית השיקום של המקדש מ-1973

ב-1885, כאשר פורסם שיושב ראש החברה הארכאולוגית ביוגיאקארטה גילה את הבסיס החבוי, זכה בורובודור לתשומת לב ציבורית[41]. בין 1890 ל-1891 צולמו מספר תצלומים של התבליטים בבסיס זה. הגילוי גרם לממשלת הודו המזרחית לפעול למען הגנה על המונומנט. ב-1900 החליטה הממשלה להקים ועדה בת שלושה חברים שתעריך את מצבו של בורובודור: ברנדס, היסטוריון של האמנות, תאודור ואן ארפ, מהנדס צבאי הולנדי, וואן דה קאמר, מהנדס בנייה ממחלקת העבודות הציבוריות.

ב-1902 פרסמה הוועדה את תוכניתה, שכללה שלושה שלבים:

  • בשלב הראשון היה צורך להימנע מהסכנות המידיות האורבות למקדש באמצעות סידור מחדש של הפינות, הזזת אבנים המסכנות את החלקים הסמוכים אליהן, חיזוק המעקות הראשונים ושיקום חלק מהנישות, קשתות, סטופות והכיפה הראשית.
  • גידור החצרות, תחזוקה הולמת ושיפור ניקוז המים באמצעות שיקום הרצפה והצנרת.
  • הסרה של כל האבנים הרופפות, ניקוי המקדש עד למעקה הראשון, הסרת אבנים שצורתן הושחתה ושיקום הכיפה הראשית.

ההערכה היא כי עלות העבודות הכוללת באותה תקופה עמדה על 48,800 גילדן הולנדי.

עבודות השיקום התבצעו בשנים 1907–1911, והן היו מבוססות על המלצותיו של תאודור ואן ארפ. בשבעת החודשים הראשונים התרכזו הפועלים בחפירות מסביב למקדש בחיפוש אחר ראשי בודהה ותבליטי אבן חסרים. ואן ארפ פירק ובנה מחדש את שלוש הקומות המעגליות העליונות ואת הסטופות. במהלך העבודות הוא גילה כי יש ביכולתו לעשות דברים נוספים על מנת לשפר את מצבו של המקדש; הוא הגיש הצעה נוספת שאושרה, וכתוצאה מכך נוספו 34,600 גילדנים לתקציב העבודות. בשלב זה נראה היה כי בורובודור חזר להיות כפי שהיה בשיא פריחתו.

בגלל התקציב המוגבל המטרה הראשונית של עבודות השיקום הייתה לנקות את התגליפים והתבליטים, וואן ארפ לא פתר את בעיית הניקוז. בתוך 15 שנים היו קירות הגלריות ספוגים במים, וניתן היה להבחין בסדקים ובהתפוררות התבליטים. ואן ארפ השתמש בבטון נטול מלחים-אלקליים וסידן הידרוקסידי, והעביר אותן לתוך המקדש. פעולה זו גרמה לכמה בעיות, כך שנוצר צורך דחוף בעבודות חידוש נוספות.

מאז עבודות השיקום שהחלו ב-1907, נערכו מספר סבבי עבודות נוספים, אך הם לא סיפקו למקדש את ההגנה המלאה שהוא היה זקוק לה. בשלהי שנות ה-60 ביקשה הממשלה האינדונזית מהקהילה הבינלאומית לסייע לה במאמץ שיקום גדול של המקדש, ובשנת 1973 הוכנה תוכנית-אב לשיקום בורובודור. הממשלה האינדונזית ואונסק"ו החלו בפרויקט שיקום נרחב שנמשך בין 1975 ל-1982. יסודות המקדש חוזקו, וכל 1,460 התבליטים נוקו. השיקום כלל את פירוק חמש הקומות ושיפור הניקוז באמצעות שיבוץ תעלות מים בתוך המקדש. הוסיפו שכבות בלתי חדירות ומסננות מים למקדש. בשיקום נטלו חלק כ-600 עובדים, ועלותו הכוללת הייתה 6,901,243 דולר אמריקני[44]. לאחר שעבודות השיקום הללו הושלמו, הכריז אונסק"ו על בורובודור ב-1991 כעל אתר מורשת עולמית.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Parmono Atmadi (1988). Some Architectural Design Principles of Temples in Java: A study through the buildings projection on the reliefs of Borobudur temple. Yogyakarta: Gajah Mada University Press. ISBN 979-420-085-9.
  • Jacques Dumarçay (1991). Borobudur. trans. and ed. by Michael Smithies (2nd ed.). Singapore: Oxford University Press. ISBN 0-19-588550-3.
  • Luis O. Gómez and Hiram W. Woodward, Jr. (1981). Barabudur: History and Significance of a Buddhist Monument. Berkeley. ISBN 0-89-581151-0.
  • John Miksic (1990). Borobudur: Golden Tales of the Buddhas. Boston: Shambala. ISBN 0-87773-906-4.
  • R. Soekmono (1976). Chandi Borobudur - A Monument of Mankind (PDF). Paris: The Unesco Press. Retrieved on 2007-01-27
  • R. Soekmono, J.G. de Casparis, J. Dumarçay, P. Amranand and P. Schoppert (1990). Borobudur: A Prayer in Stone. Singapore: Archipelago Press. ISBN 2-87868-004-9.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Luis O. Gomez and Hiram W. Woodward (1981). Barabudur, history and significance of a Buddhist monument. presented at the Int. Conf. on Borobudur, Univ. of Michigan, May 16-17, 1974. Berkeley: Asian Humanities Press. ISBN 0-89581-151-0.
  • August J.B. Kempers (1976). Ageless Borobudur : Buddhist mystery in stone, decay and restoration, Mendut and Pawon, folklife in ancient Java. Wassenaar: Servire. ISBN 90-6077-553-8.
  • John Miksic (1999). The Mysteries of Borobudur. Hongkong: Periplus. ISBN 962-593-198-8.
  • Adrian Snodgrass (1985). The symbolism of the stupa. Southeast Asia Program. Ithaca, N.Y.: Cornell University. ISBN 0-87727-700-1.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Soekmono (1976), pages 35-36.
  2. ^ 1 2 3 4 Soekmono (1976), page 4.
  3. ^ Indonesia. Melbourne: Lonely Planet Publications Pty Ltd. בנובמבר 2003. pp. 211–215. ISBN 1-74059-154-2. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 Hampton, Mark P. (2005). "Heritage, local communities and economic development". Annals of Tourism Research. Elsevier BV. 32 (3): 735–759. doi:10.1016/j.annals.2004.10.010. ISSN 0160-7383.
  5. ^ 1 2 E. Sedyawati (1997). "Potential and Challenges of Tourism: Managing the National Cultural Heritage of Indonesia". In W. Nuryanti (ed.). Tourism and Heritage Management. Yogyakarta: Gajah Mada University Press. pp. 25–35.
  6. ^ 1 2 3 4 Soekmono (1976), page 13.
  7. ^ 1 2 Thomas Stamford Raffles (1817). The History of Java (1978 ed.). Oxford University Press. ISBN 0-19-580347-7.
  8. ^ 1 2 Barabudur, Mendut en Pawon en hun onderlinge samenhang (Barabudur, Mendut and Pawon and their mutual relationship), J. L. Moens, 1951, trans. by Mark Long, Tijdschrift voor de Indische Taai-, Land- en Volkenkunde, Het Bataviaasch Genootschap van Kunsten en Wetenschappen, 326–386
  9. ^ 1 2 J.G. de Casparis, "The Dual Nature of Barabudur", in Gómez and Woodward (1981), page 70 and 83.
  10. ^ Soekmono (1976), page 1.
  11. ^ N. J. Krom (1927). Borobudur, Archaelogical Description. The Hague: Nijhoff. אורכב מ-המקור ב-2008-08-17. נבדק ב-2007-02-02.
  12. ^ 1 2 3 4 Borobudur monument (Java, Indonesia) stood by a natural lake: chronostratigraphic evidence and historical implications, Murwanto, H.; Gunnell, Y; Suharsono, S.; Sutikno, S. and Lavigne, F, The Holocene, Volume 14, Issue 3, 2004, 459–463
  13. ^ R.W. van Bemmelen (1949). The geology of Indonesia, general geology of Indonesia and adjacent archipelago, vol 1A, The Hague, Government Printing Office, Martinus Nijhoff. cited in Murwanto (2004).
  14. ^ phttp://dx.doi.org/10.1016/S0377-0273(00)00132-3 10,000 Years of explosive eruptions of Merapi Volcano, Central Java: archaeological and modern implications, Newhall C.G., Bronto S., Alloway B., Banks N.G., Bahar I., del Marmol M.A., Hadisantono R.D., Holcomb R.T., McGeehin J., Miksic J.N., Rubin M., Sayudi S.D., Sukhyar R., Andreastuti S., Tilling R.I., Torley R., Trimble D., and Wirakusumah A.D., Journal of Volcanology and Geothermal Research, Volume 100, Issue 1, 2000, 9–50]
  15. ^ 1 2 Soekmono (1976), page 9.
  16. ^ Miksic (1990)
  17. ^ 1 2 Dumarçay (1991).
  18. ^ Paul Michel Munoz (2007). Early Kingdoms of the Indonesian Archipelago and the Malay Peninsula. Singapore: Didier Millet. p. 143. ISBN 9814155675.
  19. ^ In Search of "Ho-Ling", Indonesia, W. J. van der Meulen, Volume 23, 1977, 87–112
  20. ^ 1 2 King Sañjaya and His Successors, W. J. van der Meulen, Indonesia, Volume 28, 1979, 17–54
  21. ^ Soekmono (1976), page 10.
  22. ^ 1 2 Problems of Indonesian Historiography, D.G.E. Hall, Pacific Affairs, Volume 38, Issue 3/4, 1956, 353 - 359
  23. ^ Roy E. Jordaan (1993). Imagine Buddha in Prambanan: Reconsidering the Buddhist Background of the Loro Jonggrang Temple Complex. Leiden: Vakgroep Talen en Culturen van Zuidoost-Azië en Ocenanië, Rijksuniversiteit te Leiden. ISBN 90-73084-08-3.
  24. ^ 1 2 Soekmono (1976), page 5.
  25. ^ 1 2 Soekmono (1976), page 6.
  26. ^ 1 2 Soekmono (1976), page 42
  27. ^ The Restoration and Conservation Project of Borobudur Temple, Indonesia. Planning: Research: Design, Caesar Voute, Studies in Conservation, Volume 18, Issue 3, 1973, Pages 113–130
  28. ^ Keputusan Bersama tentang Hari Libur Nasional dan Cuti Bersama tahun 2006, Coordinating Ministry for Public Welfare, Indonesian, Retrieved on 2006-12-13
  29. ^ "The Meaning of Procession". Waisak. Walubi (Buddhist Council of Indonesia). אורכב מ-המקור ב-2009-02-11. נבדק ב-2006-12-13.
  30. ^ Battle of Borobudur Jamie James, Time magazine, 27 January 2003, Retrieved on 2007-01-27
  31. ^ 1,100-Year-Old Buddhist Temple Wrecked By Bombs in Indonesia, The Miami Herald, 22 January 1985, Retrieved on 2006-11-29
  32. ^ The Key Determinants of Indonesia’s Political Future, Harold Crouch, Institute of Southeast Asian Studies, 2002, Volume 7
  33. ^ Sebastien Berger, An ancient wonder reduced to rubble, The Sydney Morning Herald, 30 May 2006, Retrieved on 2006-12-05]
  34. ^ A. Wayman, Reflections on the Theory of Barabudur as a Mandala, Barabudu History and Significance of a Buddhist Monument, Asian Humanities Press, Berkeley, 1981
  35. ^ 1 2 3 Soekmono (1976), page 16.
  36. ^ Peter Ferschin and Andreas Gramelhofer, Architecture as Information Space, 8th Int. Conf. on Information Visualization, Pages 181 - 186, 2004, IEEE
  37. ^ 1 2 3 Caesar Voûte and Mark Long. Borobudur: Pyramid of the Cosmic Buddha. D.K. Printworld Ltd. אורכב מ-המקור ב-2008-06-08. נבדק ב-2007-01-27.
  38. ^ 1 2 Atmadi (1988).
  39. ^ Gary Michael Tartakov, Lecture notes for Asian Art and Architecture: Art & Design 382/582, Iowa State University, Lecture 17: Sherman Lee’s History of Far Eastern Art (Indonesia and Cambodja), Retrieved on 2006-05-21
  40. ^ Soekmono (1976), page 17
  41. ^ 1 2 3 Kompas, Borobudur Pernah Salah Design?, 7 April 2000, Retrieved on 2006-12-13 (Indonesian)
  42. ^ 1 2 Soekmono (1976), page 18
  43. ^ Soekmono (1976), page 20
  44. ^ UNESCO, Cultural heritage and partnership, 1999, Retrieved on 2006-12-13


Flag of Indonesia
Flag of Indonesia
סמל אונסק"ו
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באינדונזיה
מקדשי בורובודור • מקדשי פראמבאנאן • אתר האדם המוקדם בסנגיראן • הפארק הלאומי קומודו • הפארק הלאומי לורנץ • מורשת יער הגשם הטרופי של סומטרה • הפארק הלאומי אוג'ונג קולון • הנוף התרבותי בבאלי • מורשת כריית הפחם של אומבילין • הציר הקוסמולוגי של יוגיאקרטה והאתרים ההיסטוריים שלו
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בורובודור&oldid=37845499"