בון

בון
Bonn
סמל בון
סמל בון
סמל בון
דגל בון
דגל בון
דגל בון
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
מדינה פדרלית נורדריין-וסטפאליהנורדריין-וסטפאליה נורדריין-וסטפאליה
ראש העיר אשוק-אלכסנדר סרידהרן (CDU)
תאריך ייסוד המאה ה-1 לפנה"ס
שטח 141.06 קמ"ר
גובה 60 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה פאפלסברג עריכת הנתון בוויקינתונים
 ‑ הנקודה הנמוכה קמפר ורט עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 336,465 (31 בדצמבר 2022)
 ‑ צפיפות 2,300 נפש לקמ"ר (31 בדצמבר 2020)
קואורדינטות 50°44′02″N 7°05′59″E / 50.733888888889°N 7.0997222222222°E / 50.733888888889; 7.0997222222222 
אזור זמן UTC +1
http://www.bonn.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
נהר הריין, ההרים המקיפים את בון ומגדל הדואר (מימין)
בניין אוניברסיטת בון. לשעבר ארמון הנסיך הבוחר של קלן

בּוֹןגרמנית: Bonn; ‏האזנה?‏) היא עיר במדינת נורדריין-וסטפאליה שבמערב גרמניה. בין השנים 19901949 שימשה כבירת גרמניה המערבית, ומ-1990 ועד 1999 כמושב הממשלה של גרמניה המאוחדת.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שוכנת בחבל הריין, על גדות נהר הריין, כ-30 ק"מ דרומית לקלן. גבולה הדרומי של העיר מהווה את גבולה הדרומי של נורדריין-וסטפאליה עם המדינה השכנה, ריינלנד-פפאלץ. נהר נוסף זורם בבון, נשפך אל הריין בתחומי העיר ומהווה את גבולה הצפוני: נהר הזיג (Sieg), אשר ביחד עם הריין הקנה את השם למחוז המקיף את בון ממזרח וממערב - מחוז ריין-זיג (Rhein-Sieg-Kreis).

בבון שלושה גשרים החוצים את נהר הריין, מספר נמוך יחסית עבור עיר בסדר גודל זה. הגשר המרכזי נבנה שנים ספורות לפני מלחמת העולם השנייה וכלל שערים מפוארים בסגנון עתיק משני צדיו. במלחמה נהרס הגשר כליל ונבנה במהירות מחדש לאחריה, עתה הוא בסגנון פשוט. שמות הגשרים מצפון לדרום: גשר פרידריך אברט, גשר ג'ון קנדי, גשר קונראד אדנאואר.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מתגוררים כ-327,913 תושבים (נכון לשנת 2011), וזוהי העיר ה-19 בגודלה בגרמניה. שטחה של העיר הוא 141 קמ"ר (מקום 43 בגרמניה), ופירוש הדבר הוא צפיפות אוכלוסייה גבוהה מהממוצע בערי גרמניה. למרות זאת כמחצית משטחה של בון אינו מיושב, וכולל יערות ושטחי מים.

כ-13.7% מתושבי בון אינם בעלי אזרחות גרמנית. רובם של הזרים מחזיקים באזרחות טורקית. אוכלוסייתה של בון עולה בהתמדה, בניגוד לערים רבות אחרות בגרמניה, בהן האוכלוסייה מתכווצת. שיעור האבטלה בבון נכון לתחילת 2006 עמד על כ-8%, מעט פחות מהממוצע הגרמני.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילה יהודית קיימת בבון (הנכתבת במקורות העבריים כבונא) החל מימי הביניים. במאות ה-12 וה-13 חיו בעיר כמה מחשובי הפוסקים מבעלי התוספות, ובהם רבי אפרים מבונא, רבי שמואל בן נטרונאי, גיסו רבי יואל הלוי מבונא, שאף היה רב הקהילה, ובנו רבי אליעזר בן יואל, שנודע בכינוי "ראבי"ה".

כיום ישנה בעיר קהילה יהודית קטנה (700 איש ב-2003) המורכבת רובה ככולה מיהודים שהיגרו מברית המועצות לשעבר. בית הכנסת היחיד בעיר שוכן ב-Tempelstraße ("רחוב בית הכנסת").

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בון היא אחת הערים העתיקות בגרמניה, והיא נוסדה על ידי הרומאים מעט לאחר תחילה ספירת הנוצרים. שרידים מעטים מהתקופה הרומאית עדיין נמצאים בעיר.

בימי הביניים, הייתה בון חלק מנסיכות הבוחר מקלן. בשל העובדה שקלן עצמה קיבלה מעמד אוטונומי ב-1288, והפכה לעיר קיסרית חופשית ב-1475, הפכה בון לבירת הנסיכות. ב-1794, במהלך המלחמות הנפוליאוניות, נכבשה בון בידי הכוחות הצרפתים יחד עם כל שטחי נהסיכות שממערב לריין. צרפת סיפחה את העיר לשטחה ושלטה בה עד קונגרס וינה ב-1815, ואז נמסרה העיר לידי פרוסיה.

המלחין הידוע לודוויג ואן בטהובן נולד בעיר בשנת 1770. בטהובן הפך לסמלה של העיר, ואתרים רבים בה קרויים על שמו. בית הולדתו של המלחין, בלב לבה של העיר, משמש כמוזיאון.

בון נבחרה ב-1949 לבירת גרמניה המערבית באופן מפתיע, לא מעט בשל מאמציו של ד"ר קונראד אדנאואר, הקנצלר הראשון של גרמניה המערבית, שהתגורר בעיר שכנה, באד הונף (Bad Honnef). הבחירה הפתיעה משום שבמערב גרמניה היו מספר ערים מפותחות וגדולות מבון, שהבחירה באחת מהן הייתה יכולה לחסוך לגרמינה המערבית כסף רב.

בעיר הוקמו בנייני ממשל והתגוררו בה נשיא גרמניהוילה האמרשמידט) וקנצלר גרמניהארמון שאומבורג). לאחר איחוד גרמניה ב-1991 הוחלט שברלין תשוב להיות בירת גרמניה המאוחדת; רוב משרדי הממשלה והשגרירויות הועברו לבירה החדשה בתהליך שארך שמונה שנים. המעבר לווה בביקורת בשל העלות הרבה ובשל הנזק הבלתי נמנע לכלכלת אזור בון. חברי הבונדסטג (הפרלמנט הגרמני), תומכי החזרת מוסדות השלטון לברלין היו בעיקר תושבי הצד המזרחי של גרמניה המאוחדת. בבון נותרו או הוקמו קונסוליות של מדינות רבות.

מוסדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1996 משמשת העיר כביתם של משרדי איכות הסביבה והפיתוח של האומות המאוחדות. מוסדות נוספים של האו"ם שוכנים אף הם בבון. מטה חברת דויטשה טלקום שוכן בעיר וכך גם ההנהלה הראשית של הדואר הגרמני נמצאת בבון; היא שוכנת במגדל הדואר (Post Tower), בניין המשרדים הגבוה ביותר במדינת נורדריין-וסטפאליה.

אוניברסיטת בון, עם כ-30,000 סטודנטים (כ-5,000 מתוכם אינם גרמנים), היא אחת הגדולות בגרמניה. האוניברסיטה, כולל בית חולים השייך לה, היא המעסיק הגדול ביותר בעיר; עובדים בה 530 מרצים, 3,000 מדענים אחרים ו-2,000 עובדי מנהלה. בון היא "עיר סטודנטים" מובהקת, כשהללו מהווים למעלה משמינית מאוכלוסיית העיר. האוניברסיטה נוסדה ב-1818, בניינה הראשי שלה הוא ארמון מרהיב המהווה אתר תיירות ידוע. מבין הסטודנטים המפורסמים שלמדו באוניברסיטה זו בעבר ניתן למנות את קונראד אדנאואר, פרידריך ניטשה, קרל מרקס, היינריך היינה, רובר שומאן (ראש ממשלת צרפת) ו-וילהלם השני, קיסר גרמניה.

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר 12 מוזיאונים, מהחשובים בגרמניה. רובם שוכנים לאורך שדרת קונראד אדנאואר, המכונה מייל המוזיאונים (Museumsmeile). שדרה זו היא אחד המקומות המתוירים ביותר בגרמניה. בין המוזיאונים בבון:

  • בית ההיסטוריה (Haus der Geschichte), המוזיאון ההיסטורי הרשמי של גרמניה. הוא נפתח ב-1995 ועוסק בהיסטוריה של גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. הכניסה אליו בחינם.
  • מוזיאון האמנות (Kunstmuseum).
  • היכל התערוכות והאמנויות (Kunst- und Ausstellungshalle).
  • המוזיאון הגרמני (Deutsches Museum). מציג התפתחויות טכנולוגיות והמצאות שמקורן בגרמניה.
  • מוזיאון ארץ הריין (Rheinisches Landesmuseum). מציג את ההיסטוריה של ריינלנד מאז ימי האדם הקדמון.
  • מוזיאון קניג (Museum Alexander Koenig). מוזיאון טבע. שוכן בבניין מרהיב בסגנון נאו-קלאסי, אשר אינו אופייני לבון.
  • מוזיאון הנשים (Frauenmuseum).
  • אריתמאום (Arithmeum). מוזיאון העוסק במכונות חישוב לדורותיהן. שייך לפקולטה למתמטיקה של אוניברסיטת בון ונמצא בסמוך לאוניברסיטה.
  • מוזיאון העיר (Stadtmuseum).
  • בית לודוויג בטהובן (Beethoven-Haus).
  • מוזיאון האמנות האקדמי (Akademisches Kunstmuseum). שוכן מול אוניברסיטת בון ושייך אליה.

אדריכלות ותחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבון קיים ריכוז הבתים מדור המייסדים (Gründerzeit, כינוי לתקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20) הגדול ביותר בגרמניה. בתים אלו מתאפיינים בצבעוניות רבה, מקוריות, אלגנטיות ופאר. השכונות המקיפות את העיר העתיקה מצפון, דרום ומערב כוללות כמה מהרחובות היפים ביותר בגרמניה. בתים מפוארים נוספים ניתן למצוא בקצה הדרומי של העיר, ברובע באד גודסברג (Bad Godesberg), אשר שימש כרובע הדיפלומטים והשגרירויות בתקופה בה הייתה העיר בירת גרמניה.

תחנת הרכבת המרכזית של בון קטנה מאוד יחסית לעיר בסדר גודל זה, והיא כוללת חמישה רציפים בלבד. הסיבה לכך היא הימצאותה של בון על אמצע הדרך בין קלן וחבל הרוהר מצפון וריינלנד-פפאלץ מדרום; רוב הקווים העוברים בבון נוסעים באחד משני כיוונים אלו בלבד. בבון שלוש תחנות רכבת נוספות. בעיר רשת קטנה יחסית, אך מקיפה ויעילה, של רכבות תחתית, אשר ככל הנראה לא הייתה מוקמת לולא הייתה בון עיר הבירה. נמל התעופה קלן/בון, אשר נמצא בתחומי קלן, משרת גם את בון, כ-40 ק"מ מצפון למרכז העיר.

רובעי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת רובעיה של בון

ככל עיר גדולה בגרמניה, מחולקת בון לרבעים. בבון קיימים ארבעה:

  • בון: כולל את מרכז העיר ואת רוב אתרי התיירות החשובים.
  • באד גודסברג: החלק הדרומי של בון.
  • בוייל (Beuel): כולל את כל השכונות של בון שבצד המזרחי של הריין.
  • הארדטברג (Hardtberg): הרובע הקטן ביותר; שוכן במערב העיר.

עד לשנת 1969 היו שלושת הרבעים האחרונים ערים עצמאיות; בשנה זו הם אוחדו עם בון. כתוצאה מכך, הארדטברג למשל ממשיכה להיות עיר תאומה של וילמומבל.

להלן סמלי ארבעת הרבעים, לפי סדר הופעתם לעיל מימין לשמאל:

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאונים