בוגרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכה, בוגרת היא אשה בגיל שלמעלה משתים עשרה וחצי שנים. החל מגיל זה היא נחשבת כעומדת בפני עצמה, ואינה ברשות אביה עוד, כפי שהייתה קודם לגיל זה, למרות שטרם נישאה. כמו כן היא אינה נחשבת עוד בתולה שלמה (בניגוד לנערה), אף אם טרם קיימה יחסי אישות.

קנייני האב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לקטנה ונערה, לאב אין בעלות ממונית על מעשי ידיה של בתו בוגרת, הוא לא יכול להפר את נדריה, ואינו זוכה במציאתה. הוא אף לא יכול למוכרה כאמה עבריה.

בתולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התורה, בוגרת, אף אם טרם קיימה יחסי אישות, אינה נחשבת עוד לבתולה גמורה. ישנה מחלוקת תנאים[1] בשאלה האם כהן גדול (המצווה לשאת רק בתולה) יכול להתחתן עם בוגרת בתולה. רבי מאיר סבור שהמילה "בבתוליה" (במקום "בתולה") בא למעט בתולה חלקית, ולפי רבי אלעזר ורבי שמעון ההפך הוא הנכון, המילה בבתוליה (במקום "בתולה") באה לרבות נישואי בוגרת, היות שאינה בתולה לחלוטין.

בנוסף, אדם הנושא בוגרת, אינו יכול לטעון לקידושי טעות, אם טוען על פי עצמו שהבוגרת אינה בתולה, כל זמן שאין עדות שזינתה. הראשונים חלוקים בנושא, לפי שיטת התוספות מדובר כאשר האדם טוען טענת "פתח פתוח", כלומר אדם יכול לחוש אם האשה אותה הוא נושא קיימה יחסי אישות עם גבר אחר, או שזו לה הפעם הראשונה והיא עדיין בתולה, וזאת על ידי תחושת קרום הבתולים בשעת הביאה הראשונה (תחושה המכונה 'פתח פתוח מצאתי'). לפי שיטת רבינו חננאל ההפך הוא הנכון; האדם יכול לטעון את טענת פתח פתוח, אך לא יכול לטעון "טענת דמים", שמשמעה שלא נמצאו דם כתוצאה מקריעת קרום הבתולים בשעת הביאה הראשונה, ומכאן שנבעלה לגבר זר, וזאת, מכיוון שלעיתים כלים דמיה של בתולה, ובשעת נישואיה אין לה כבר את דמי הבתולים, אף שטרם קיימה יחסי אישות[2] (במקרים בהם האדם נאמן על פי עצמו, הנאמנות מתבססת על הכלל אין אדם טורח בסעודה ומפסידה, כלומר לאחר שאדם טרח לשאת אשה והוציא הוצאות לצורך כך, אנו מתייחסים לטענותיו כנכונות). לדעת רבי אלעזר בתלמוד הירושלמי[3], מעת שבגרה האשה לא ניתן לטעון עליה לא טענת 'פתח פתוח' ולא טענת 'דמים'.

יש אומרים שלכל הדעות, כאשר הבתולה הבוגרת כבר בגרה והגיעה לסביבות גיל עשרים, אין עליה לא טענת 'פתח פתוח' ולא טענת 'דמים'.[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]