בואינג ורטול CH-46 אביר הים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בואינג ורטול CH-46 אביר הים
Boeing Vertol CH-46 Sea Knight
CH-46 של חיל נחתים מעל הנטינגטון ביץ', קליפורניה באוקטובר 2011.
CH-46 של חיל נחתים מעל הנטינגטון ביץ', קליפורניה באוקטובר 2011.
מאפיינים כלליים
סוג מסוק מטען ותובלה בינוני
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן באוינג ורטול
טיסת בכורה 22 באפריל 1958
תקופת שירות 1964–2015[1] (כ־51 שנים)
צוות 3-5 בהתאם למשימה
נוסעים 25
ממדים 
אורך 13.66 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנעה 
T58 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

CH-46 אביר הים הוא מסוק תובלה דו-רוטורי, המונע על ידי זוג מנועי טורבינה. הוא תוכנן על ידי חברת ורטול ומיוצר על ידי בואינג ורטול בעקבות הרכישה של ורטול על ידי בואינג.

פיתוח אביר הים, שכונה במקור על ידי חברת ורטול V-107, החל בשנת 1956. הוא תוכנן כדור שני של מסוקים כגון H-21 "הבננה המעופפת", שהוחלפו בו מנועי בוכנה במנועי טורבינה. ב-22 באפריל 1958, אב הטיפוס V-107 ביצע את טיסת בכורה שלו. ביוני 1958 חתם הצבא האמריקני חוזה לבניית עשרה מטוסים בכינוי - YHC-1A, המבוססים על ה-V-107. ההזמנה קוצצה מאוחר יותר לשלושה מסוקים בלבד. ב-1961, חיל הנחתים של ארצות הברית (USMC), שתכנן לרכוש מסוק תובלת סער ומטען דו-מנועי, בחר את דגם 107M של בואינג ורטול כבסיס למסוק הידוע בכינוי "צפרדע" ובשמו הרשמי "אביר הים", הוא השתתף בכל זירות הקרב של הנחתים ממלחמת וייטנאם ועד הוצאתו משימוש ב-2014.

אביר הים הופעל על ידי חיל הנחתים כמסוק סער להובלת לוחמים וציוד בכל מזג אוויר, ביום ובלילה. הוא הוחלף במסוק MV-22 Osprey ב-2010. הנחתים השתמשו במסוק לתמיכת לחימה, חיפוש והצלה (SAR), פינוי נפגעים וחילוץ טקטי של טייסים ולוחמים (TRAP). אביר הים גם בשימוש הצי האמריקאי עד החלפתו ב-MH-60S Knighthawk בתחילת שנות ה-2000. קנדה הפעילה את אביר הים, מדגם CH-113 אשר שימש בעיקר לחיפוש והצלה (SAR) עד 2004. המסוק נרכש גם על ידי יפן, שוודיה וערב הסעודית. הגרסה המסחרית BV 107-II, מכונה בדרך כלל בפשטות "ורטול".

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, יצרנית מסוקים אמריקאית "פיאסקי" (Piasecki) הייתה הראשונה לפתח מסוקים דו-רוטורים. המפורסם בהם ה- H-21 "הבננה המעופפת", היה גרסה מוקדמת של מסוק תובלה שהונע במנועי בוכנה. ב-1955, שינתה החברה את שמה לורטול (קיצור של המראה ונחיתה אנכית). באותה תקופה החל פיתוח הדור החדש של מסוקים בעלי שני רוטורים. ב-1956, הדגם החדש קיבל את הכינוי "Vertol 107", או "V-107". היה זה מסוק שונה מקודמיו בזוג מנועי טורבינה חדשים T51, שהחליפו את מנועי הבוכנה. כל אחד ממנועי ה-T51, היה בעל 877 כוחות סוס.[2]

ב-22 באפריל 1958, ביצע ה-V-107 את טיסת בכורה שלו וביוני חתם צבא ארצות הברית על חוזה עם וורטול לבניית עשרה מסוקים המבוססים על ה-V-107, אשר כונו YHC-1A".[3] בסופו של דבר נרכשו שלושה מסוקים, והתקציב הוסט לפיתוח המסוק "V-114" היריב, אשר היה גדול בהרבה מאשר V-107. כל שלושת ה-YHC-1A של הצבא הופעלו על ידי זוג מנועי GE-T-58. באוגוסט 1959, ה-YHC-1A ביצע את הטיסה הראשונה. זמן קצר מאוחר יותר תוכנן גם דגם שייועד לשווקים המסחריים ולייצוא, שכונה "107-II".

נחתים של יחידת המשלוח הימי ה-24 של ארצות הברית עולים על CH-46, אוגוסט 2006

ב-1960, חיל הנחתים של ארצות הברית החליט להחליף את צי מסוקי הבוכנה.[4] באותה שנה, חברת התעופה האמריקאית בואינג רכשה את Vertol, ושמה של הקבוצה שונה ל"בואינג ורטול".[3]. לאחר התמודדות בין מספר דגמי מסוקים, הוחלט בתחילת 1961 לרכוש את ה-107M וניתן לו הכינוי "HRB-1". ב-1962, חיל האוויר האמריקאי חתם על הזמנה משלו ל-12 מסוקי "אביר הים" אולם בשל עיכובים במסירתו, הוחלט לרכוש את היריב Sikorsky S-61R במקומו.[5]

לאחר הטיסה הראשונה של אביר הים באוגוסט 1962, ניתן לו הכינוי הצבאי "CH-46A". בנובמבר 1964 החלה כניסתם לשירות של דגם הנחתים ה-CHA-46A ושל דגם חיל הים ה-UH-46A. הגרסה של חיל הים ה- UH-46A הותאמה להובלת מטענים במתלה. CH-46A היה מצויד בזוג מנועי טורבינה T58-GE8-8B בעלי 1250 כ"ס כל אחד ויכל לשאת עד 17 נוסעים או 1,815 ק"ג מטען.[6]

התפתחויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966, החל ייצור הדגם המשופר "CH-46D" שהציג שינויים בלהבי הרוטורים ומנועי T58-GE-10 חזקים יותר, בעלי ב-1,400 כ"ס. הוא היה יכול לשאת 25 חיילים או 3,200 ק"ג מטען.[6] בסוף 1967, המודל המשופר הוכנס לזירת וייטנאם, והחליף אתה ה-CH-46A, אשר סבל מבעיות.[7] יחד עם ה-CH-46D של הנחתים, הצי האמריקני רכש גם מספר קטן של UH-46Ds למטרות הספקת ספינות.[8] בנוסף, כ-33 CH-46As שודרגו בהדרגה לרמת CH-46D.

תותחן על מקלע מסוג "M2".

בין 1968 ל-1971, רכש חיל הנחתים מספר מסוקי CH-46F. דגם זה כלל מערכות משופרות ומספר שינויים אחרים, והיה דגם הייצור הסופי של מסוק זה. בשירותו, אביר הים עבר התאמות ושדרוגים שונים. ב-CH-46-E הוחלפו להבי הרוטורים בלהבי פיברגלס, חוזק גוף המסוק, והוכנסו מנועי T58-GE-16 משופרים, המסוגלים לייצר 1870 כ"ס. בנוסף במספר CH-46Es הוכפלה קיבולת הדלק המקסימלית.[6]

הדגם המסחרי ה-"BV 107-II", הוזמן לראשונה על ידי חברת התעופה "ניו יורק איירווייז" ב-1960. ביולי 1962, התקבלו שלושת המסוקים הראשונים שהותאמו להטסת 25 נוסעים.[4] ב-1965, "בואינג Vertol" מכרה את זכויות הייצור של ה-V-107 לתאגיד היפני קווסאקי. על פי הסדר זה, כל המטוסים האזרחיים והצבאיים שיבנו ביפן יכונו KV-107.

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחת צופה בשני CH-46 2002

"בואינג ורטול CH-46 אביר הים" הוא מסוק תובלה דו-רוטורי, המצויד במערך של שני רוטורים מרכזיים המסתובבים בכיוונים הפוכים. הם מופעלים בדרך כלל על ידי זוג מנועי טורבינה ג'נרל אלקטריק T58 המורכבים משני צידי הרוטור האחורי. הרוטור הקדמי מונע באמצעות גַל הֶינֵעַ הועבר מן המנוע האחורי. עבור יתירות, שני מנועים מוצמדים כך שאחד יהיה מסוגל להניע את שני הרוטורים במקרה של כשל מנוע אחד או מצב חירום דומה. כל אחד מהרוטורים בעל שלושה להבים, הניתנים לקיפול כדי להקל על אחסון בכלי שיט.[6] כן הנחיתה קבוע, עם זוג גלגלים בכל אחד משלושת רגלי הנחיתה. תצורה זו מסייעת בטעינת המטען ופריקתו. מכלי הדלק פנימיים, בעלי קיבולת כוללת של 350 גלונים (1,438 ליטר) מותקנים בתוך בתי הנסע הבולטים של הגלגלים האחוריים.

למסוק תא המטען עם כבש טעינה אחורית שניתן לסגור או להשאיר פתוח בטיסה להובלת מטענים גדולים או להצנחות. הוא מצויד בכננת פנימית להעמסת מטענים על משטחים לתוך המטוס דרך הרמפה. כמו כן הוא מצויד במערכת מתלה מטען בעלת כושר נשיאה של 10,000 ליברות (4,500 קילוגרם). ה-CH-46 מוטס בדרך כלל על ידי שלושה אנשי צוות שיכול לגדול בעת הצורך, בהתאם לפרטי המשימה. לדוגמה, תצורת חיפוש והצלה (SAR) כוללת בדרך כלל חמישה אנשי צוות (טייס, טייס משנה, מפקד משימה, מחלץ וחובש). המסוק מצויד במקלע בראונינג 0.5 הניתן להתקנה על כל צד של המסוק.[6] ניסיון השירות בדרום-מזרח אסיה הביא לתוספת של שריון ומקלעים.

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

CH-46 בלהבות לאחר שנפגע על ידי אש נ"מ ב"עמק מסוק", 15 יולי 1966.[9]

ידוע בכינוי "צפרדע", אביר הים שימש בכל זירות הפעולה של הצי מהשקתו בתקופת מלחמת וייטנאם ועד הוצאתו מהשרות בשנת 2014.[10] אריכות ימים זו הקנת לו מוניטין של אמינות והולידה את הביטויים שרווחו בקרב הלוחמים "צפרדעים לנצח" ו-"אף פעם לא לסמוך על מסוק מתחת לגיל 30".[11] מטוסי ה -CH-46 הטיסו לוחמים, פינו פצועים, חילצו ניצולים, תספקו חימוש ותדלוק למוצבים קדמיים (FARP), הטיסו מטענים, ומשימות אחרות.

במלחמת וייטנאם, ה- CH-46 היה אחד ממסוקי התובלה העיקריים של ארצות הברית בזירה, ביחד עם ה-UH-1 Iroquois הקטן יותר וה-סיקורסקי CH-53 Sea Sea הגדול. במתקפת חג הפסחא ב-1972, אביר הים ליווה את כוחות הקרקע האמריקאים והדרום וייטנאמים אל קווי החזית וסביבם.[12] מסוקי ה- CH-46 סבלו מחדירת גופים זרים (FOD) למנועים בעת ריחוף קרוב לקרקע מה שקיצר אורך חיי המנועים ב-85 שעות טיסה. ב 21 ביולי 1966, כל CH-46 קורקעו עד להצטיידותם במסננים יעילים למנועים.[13] במלחמת ווייטנאם למעלה מ-100 "אבירי ים" הופלו באש האויב.[14]

מטוסי ה-CH-46 שימשו לפריסת הגדוד הימי ה-8 בגרנדה. במבצע "זעם דחוף", חילצו "אביר הים" צוות של מסוק קוברה AH-1 שהופל, ולאחר מכן הטיסו כוחות חי"ר מחטיבת הסיירים ה-75 כדי לאבטח תלמידים אמריקנים ולפנותם.

נחתים מעמיסים נפגע מדומה על CH-46E באימון שיירות אימון במאי 2004.

CH-46E אבירי הים שימשו את חיל הנחתים בפלישה לעיראק ב-2003 ועמדו בכוננות לחילוץ נפגעים 24/7. ב-1 באפריל 2003 השתתפו בחילוצה של החיילת ג'סיקה לינץ' השבויה מבית חולים עיראקי.[15] המסוק הציג בעיות אמינות ותחזוקה רציניות ויכולת נישאת מטען מוגבלת. [16] בעקבות אובדן מסוקים רבים בזירה העיראקית, צוידו ה-CH-46 באמצעים מתקדמים נגד טילים.[17]

אביר הים יצא משרות חיל הים האמריקני ב-2004. החליף אותו ה-MH-60S Seahawk ;[18] חיל הנחתים הטיס אותו עד שנת 2015. הוא הוחלף במסוק-מטוס MV-22 Osprey. הטיסה האחרונה התקיימה ב-25 בספטמבר 2015 וסיכמה 57 שנות שרות.

קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר המלכותי של קנדה רכש שישה מסוקי אביר הים מדגם לברדור CH-113 למשימות חיפוש והצלה. הם נכנסו לשירות 1963. הצבא הקנדי רכש 12 מסוקים מדגם CH-113A למשימות תובלה בינונית.[19][20] כאשר נכנס הצ'ינוק CH-147 הגדול לשירות הכוחות הקנדי באמצע שנות ה-70, הוסב הצבא את אבירי הים לתצורת חיפוש והצלה - לברדור CH-113.

CH-113 לברדור בנחיתה על "Clapper", ניופאונדלנד

דגם הלברדור CH-113 היה בעל גוף אטום מים לנחיתות ימיות, כושר נשיאה של 5,000 ק"ג, ומנוף הצלה חיצוני מעל הדלת הקדמית. הוא הציג טווח טיסה של 1,110 ק"מ, אובזר בציוד רפואי ו-18 מושבי נוסעים. בשנים 1981–1984, הצי שודרג על ידי בואינג קנדה לדגם S, כולל מערך מכשירים חדש, מכ"ם מזג אוויר, מנוף חילוץ חדש ומהיר מעל הדלת הצדדית וזרקורים רבי עוצמה.

ב-1992 הוכרז כי הלברדור יוחלפו ב-15 מסוקים חדשים, אך הביצוע התעכב מסיבות פוליטיות. בשנת 1998, מסוק שחזר מפעילות חיפוש והצלה התרסק וכל אנשי הצוות נהרגו. רק בעקבות לחץ ציבורי הוחלט להחליף את הלברדור. הוא הוצא משרות ב-2004 והוחלף במסוק קורמורן CH-149.[21]

שוודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1963 רכשה שוודיה 10 מסוקי אביר הים מארצות הברית למשימות תובלה ונגד צוללות. המסוק כונה Hkp 4A. הם שימשו לעיתים קרובות גם לחיפוש והצלה. משנת 1980, Hpp 4A הוחלף בהדרגה על ידי Eurocopter AS332 סופר פומה. האחרונים המשיכו בשירות המבצעי עד 2011, הם הוחלפו על ידי UH-60 בלק הוק.

תעופה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוק BV 107-II ב פפואה גינאה החדשה.

הגרסה האזרחית, 107- Vertol,[22] פותחה לפני ה-CH-46 הצבאי. היא הופעלה מסחרית על ידי ניו יורק איירווייז, פאן אמריקן וורלד איירווייז ומאוחר יותר על ידי מסוקי קולומביה. בין מגוון המשימות היה משיכת דוברה,[23] ובניית מגדלי תמסורת עבור קווי חשמל עילי.[24]

בדצמבר 2006 רכשה קולומביה מסוקים את הרישיון מבואינג, במטרה לייצר מטוסים חדשים בעצמם.[25]

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמים אמריקאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם 107
המספר שניתן לדגם אב טיפוס על ידי החברה. נבנה אחד.[26]
דגם 107-II
מסוק מסחרי. שימש גם בצי השוודי.
דגם 107M
דגם חיל הנחתים של ארצות הברית.[27]
YHC-1A
דגם שנרכש על ידי חיל הנחתים של ארצות הברית וכונה HRB-1 ומאוחר יותר YCH-46C, שלושה נבנו.
HRB-1
כינוי מקורי לפני ששמו שונה ל- CH-46A.
CH-46A
מסוק סער ומטען של חיל הנחתים.
UH-46A
מסוק למתלה מטען עבור הצי האמריקאי. בנוי בדומה ל- CH-46A.
HH-46A
דגם מאובזר למשימות חיפוש והצלה בחיל הים האמריקאי.
RH-46A
תצורת מגלה מוקשים עבור הצי האמריקאי. בוטל.
UH-46B
פיתוח של CH-46A שבוטל.
YCH-46C
YHC-1A שעוצב מחדש ב -1962. היה בשימוש צבא ארצות הברית ונאס"א.
מסוק HMX-1 CH-46D
CH-46D
מסוק סער ומטען של הנחתים עם מנועים משופרים.
HH-46D
תצורת חיפש והצלה הכוללת מנוף הצלה חיצוני נוסף ליד דלת הצוות הקדמי, מערכת מכ"ם דופלר אשר סיפק יכולת ריחוף אוטומטי, יום / לילה, מעל המים. בנוסף, הותקנה מערכת כריזה לתקשורת עם ניצולים.
A U-46D מביא דואר ל-USS Decatur
UH-46D
דגם הצי האמריקאי בדומה CH-46D.
CH-46E
שיפורים באוויוניקה, הידראוליקה, מערכת ההטענה והמנועים.
VMR-1 HH-46Es טס מעל מזרח צפון קרוליינה.
HH-46E
דגם חיפוש והצלה שעוצב עבור טייסת התובלה של הנחתים Marine VMR-1.
CH-46F
גרסה משופרת של CH-46D
VH-46F
מסוק תחבורה VIP
CH-46X
מדגים טכנולוגי.
XH-49
הכינוי המקורי של UH-46B.
CH-113 לברדור במוזיאון התעופה הקנדי

דגמים שוודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוינג- Vertol אב טיפוס האזרחי בשירות עם הצי השוודי
HKP 4A
בואינג Vertol 107-II-14, המשמש בחיל האוויר השוודי לחיפוש והצלה
HKP 4B
בואינג Vertol 107-II-15, ללוחמה נגד צוללות ואיתור מוקשים, וחיפוש והצלה עבור חיל הים השוודי.
HKP 4C
גרסה מתקדמת של ה-HKP 4B
HKP 4D
התאמה של ה-HKP 4A עבור הצי השוודי.

דגמים יפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

CHI Kawasaki Vertol KV- בדליקות של ילוסטון ב-1988
KV-107II-1 (CT58-110-1)
דגם תובלה, שנבנתה מערכות שסופקו מבואינג.
KV-107II-2 (CT58-110-1)
דגם חברת תעופה מסחרית.
KV-107IIA-2 (CT58-140-1)
דגם משופר של KV-107 / II-2.
KV-107II-3 (CT58-110-1)
גרסת פינוי מוקשים עבור הצי היפני.
KV-107IIA-3 (CT58-IHI-10-M1)
גרסה משופרת של KV-107 / II-3.
KV-107II-4 (CT58-IHI-110-1)
מסוק סער ותובלה לצבא יפן
KV-107II-4A (CT58-IHI-110-1)
גרסת VIP של KV-107 / II-4.
KV-107IIA-4 (CT58-IHI-140-1)
גרסה משופרת של KV-107 / II-4, 18.
KV-107II-5 (CT58-IHI-110-1)
גרסה לחיפוש והצלה ארוך טווח עבור צבא יפן.
KV-107IIA-5 (CT58-IHI-104-1)
גרסת משופרת של KV-107II-5, 35.
KV-107II-7 (CT58-110-1)
גרסת התחבורה VIP.
KV-107II-16
HKP 4C עבור הצי השוודי.
KV-107IIA-17 (CT58-140-1)
מסוק תובלה ארוך טווח למשטרת מטרופולין טוקיו.
KV-107IIA-SM-1 (CT58-IHI-140-1M1)
מסוק כיבוי אש לסעודיה.
KV-107IIA-SM-2 (CT58-IHI-140-1M1)
מסוק כיבוי אש וחילוץ לסעודיה.
KV-107IIA-SM-3 (CT58-IHI-140-1M1)
מסוק VIP עבור סעודיה.
KV-107IIA-SM-4 (CT58-IHI-140-1M1)
מסוק אמבולנס אוויר לסעודיה.

מפעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית

אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנדה
  • הליפור קנדה[29]
ארצות הברית
  • מסוקי קולומביה[30]
  • חברת סקיי תעופה[31]

מפעילים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

KV-107 במוזיאון Kakamigahara
קנדה
יפן
ערב הסעודית
A גרסה HKP 4A של חיל האוויר השוודי
שוודיה
תאילנד
  • צבא תאילנד[39]
A-46D שהוסב ל- HTS-11 מרים מטען במשימה עם ספינת הצי "אברהם לינקולן".
ארצות הברית

מפרט טכני (CH-46E)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Orthographically projected diagram of the CH-46 Sea Knight
Orthographically projected diagram of the CH-46 Sea Knight

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: חמישה אנשי צוות: שני טייסים, ראש צוות, תותחן/צופה אווירי, תותחן אחורי.
  • קיבולת: 24 לוחמים על ציודם, או 15 אלונקות ושני מלווים, או 7000 ליברות (3,200 ק"ג) מטען.
  • אורך: גוף 13.67 מטר. עם להבים מסתובבים 25.40 מטר

מידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גובה: 5.11 מטר עד לקצה הרוטור האחורי
  • משקל ריק: 15,537 ליב' 7,047 ק"ג
  • משקל כולל: 11,585 ליב' 5,255 ק"ג
  • משקל המראה מרבי: 24,300 ליב' 11,022 ק"ג
  • דלק פנימי: 350 גלון, 1,300 ליטר
  • הנעה: שני מנועי ג'נרל אלקטריק T58-GE, כל אחד 1,870 כ"ס
  • קוטר הרוטורים: 15 מ'

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מרבית: 144 קשר, 267 קמ"ש בגובה פני הים
  • מהירות שיוט: 143 קשר 265 קמ"ש בגובה פני הים
  • טווח: 1,019 ק"מ עם 1,100 ק"ג מטען
  • תקרת שיוט: 17,000 רגל
  • תקרת ריחוף בהשפעת קרקע: 9,500 רגל
  • תקרת ריחוף מחוץ להשפעת קרקע: 5,750 רגל
  • שעור נסיקה: 1,715 רגל לדקה

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שני מקלעי 0.5 GAU-15/A מותקנים בדלתות
  • מקלע 7.62 M240D מותקן על הרמפה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Andrade, John U.S.Military Aircraft Designations and Serials since 1909. Midland Counties Publications, 1979. ISBN 0-904597-22-9.
  • Andrade, John. Militair 1982. London: Aviation Press Limited, 1982. ISBN 0-907898-01-7.
  • Dunstan, Simon. Vietnam Choppers: Helicopters in Battle 1950–1975, Osprey Publishing, 2003. ISBN 1-84176-796-4.
  • Murray, Williamson and Robert H. Scales. The Iraq War. Harvard University Press, 2005. ISBN 0-67450-412-7.
  • Rottman, Gordon and Adam Hook. Vietnam Airmobile Warfare Tactics. Osprey Publishing, 2007. ISBN 1-84603-136-2.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בואינג ורטול CH-46 אביר הים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 2004 מהצי, 2015 מהנחתים
  2. ^ Apostolo, Giorgio. "Boeing Vertol Model 107". The Illustrated Encyclopedia of Helicopters. New York: Bonanza Books. 1984.
  3. ^ 1 2 Spenser," Jay P. Whirlybirds, A History of the U.S. Helicopter Pioneers. University of Washington Press, 1998. ISBN 0-295-97699-3.
  4. ^ 1 2 "Tandem Twosome", Vertical Magazine, February–March 2007.
  5. ^ "US Air Force CH-46B". נבדק ב-5 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 "Boeing Sea Knight". Vectorsite.net, 1 August 2011.
  7. ^ Rottman and Hook 2007, p. 10.
  8. ^ Eden, Paul, ed. "Boeing-Vertol H-46 Sea Knight", Encyclopedia of Modern Military Aircraft. Amber Books, 2004. ISBN 1-904687-84-9.
  9. ^ King, Tim (23 באפריל 2012). "Vietnam's Helicopter Valley: Graveyard of Marine CH-46's". Salem-News.com. Salem, OR. נבדק ב-12 בדצמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Boeing Vertol 107 – CH-46 Sea Knight". Helicopter History Site. Helis.com.
  11. ^ "Ask A Marine". HMM-364 Purple Foxy Ladies. אורכב מ-המקור ב-30 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Hamilton, Molly. "Former CH-46 Sea Knight pilot lends expertise to Vietnam Experience Exhibit." patriotspoint.org, 3 November 2014.
  13. ^ Dunstan 2003, pp. 182–184.
  14. ^ "CH-46 Sea Knight". National Naval Aviation Museum (באנגלית). 27 בדצמבר 2008. נבדק ב-6 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Stout, Jay A. Hammer from Above, Marine Air Combat Over Iraq. Ballantine Books, 2005. ISBN 978-0-89141-871-9.
  16. ^ Murray and Scales 2005, p. 272.
  17. ^ Warwick, Graham (23 בפברואר 2007). "Picture: US Marine Corps tests anti-missile system for Boeing CH-46 Sea Knight as Iraq helicopter shoot-downs mount". Flightglobal.com. נבדק ב-6 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Crawley, James W. "Swan song for Navy's ugly-duckling copter". SignonSanDiego.com.
  19. ^ Milberry, Larry: Sixty Years – The RCAF and Air Command 1924–1984, p. 472. McGraw Hill Ryerson, 1984. ISBN 0-07-549484-1
  20. ^ "Boeing Vertol CH-113 Labrador". Canada Aviation and Space Museum. Canada Science and Technology Museums Corporation. נבדק ב-10 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Columbia Helicopters Acquires eight CH-113 Labrador helicopters from Canadian military". RotorHub. RotorHub.com. אורכב מ-המקור ב-22 בדצמבר 2007. נבדק ב-5 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Eichel, Garth. "Columbia Helicopters". Vertical Magazine, February–March 2007.
  23. ^ "Happy birthday to Columbia Helicopters! Oregon-based company celebrates its 50th anniversary" Vertical (magazine), 18 April 2007. Retrieved: 24 August 2012.
  24. ^ "Powering Up – Vertical Magazine". verticalmag.com. אורכב מ-המקור ב-2015-10-04. נבדק ב-4 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Type Certificate Data Sheet No. 1H16" (PDF). Federal Aviation Administration. 17 בינואר 2007. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2020-02-19. נבדק ב-2007-02-08. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Boeing BV-107 helicopters built. Helis.com
  27. ^ Boeing H-46 helicopters built. Helis.com
  28. ^ "Old Phrogs get new life". 2012, Gannett Government Media Corporation. אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2013. נבדק ב-15 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Helifor Fleet". helifor.com. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Columbia 107-II". colheli.com. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "TYPE CERTIFICATE DATA SHEET R0013DE" (PDF). Federal Aviation Administration. 9 באוקטובר 2015. נבדק ב-19 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "World's Air Forces 1981, p. 330". flightglobal.com. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Boeing Vertol CH-113 Labrador". אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2008. נבדק ב-3 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "World Air Forces 1987, p. 66". נבדק ב-2013-03-07.
  35. ^ "警視庁 – Tokyo Metropolitan Police Department". אורכב מ-המקור ב-18 בפברואר 2013. נבדק ב-15 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "World Air Forces 2004 p. 83". flightglobal.com. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Kawasaki/Vertol KV107 operators". אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-15 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "World Air Forces 1987, p. 91". נבדק ב-2013-03-07.
  39. ^ "Thai aviation history". אורכב מ-המקור ב-3 בדצמבר 2013. נבדק ב-2012-12-14. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "New York Airways Boeing-Vertol V 107 N6672D". נבדק ב-15 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "HEAVY-LIFT HELPERS". Vertical magazine. נבדק ב-17 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Vietnam-era Marine helo flies into history". utsandiego.com. נבדק ב-14 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "HMX-1". globalsecurity.org. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "Marine Medium Helicopter Squadron-262 [HMM-262]". globalsecurity.org. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "Marine Medium Helicopter Squadron-265". globalsecurity.org. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ "Marine Medium Helicopter Squadron-268". globalsecurity.org. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ "Marine Medium Helicopter Squadron-364". globalsecurity.org. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Marine Medium Helicopter Squadron 764". tripod.com. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ "Marine Medium Helicopter Squadron 774". tripod.com. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ "Marine Medium Helicopter Training Squadron 164". tripod.com. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Kovach, Gretel C. "Vietnam-era Marine helo flies into history".
  52. ^ "VMR-1". globalsecurity.org. נבדק ב-7 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Marine Corps Air Station Cherry Point Photos". MCAS Cherry Point. 15 באוקטובר 2014. נבדק ב-22 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "World Air Forces 2004, p. 96". flightglobal.com. נבדק ב-21 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בואינג_ורטול_CH-46_אביר_הים&oldid=37105743"