בג"ץ שליט
 | |
| מידע החלטה | |
|---|---|
| ערכאה | בית המשפט העליון |
| תאריך החלטה | 23.1.70 |
| החלטה | |
| קבלת העתירה: סעיף ה"לאום" בתעודת הזהות הוא בעל אופי חילוני, מכאן שהמושג יהודי הוא בעל מאפיין חזק של לאומיות ולאו דווקא של דת. | |
| חברי המותב | |
| חברי המותב | שמעון אגרנט, משה זילברג, יואל זוסמן, משה לנדוי, צבי ברנזון, אלפרד ויתקון, חיים כהן, אליהו מני ויצחק קיסטר |
| דעות בפסק הדין | |
| דעת רוב | דעת הרוב: זוסמן, ברנזון, ויתקון, כהן, מני |
| דעות נוספות | דעת המיעוט: אגרנט, לנדוי, זילברג, קיסטר |
  | |
בג"ץ שליט הוא עתירה לבג"ץ שההכרעה בה הוצגה בינואר 1970 על רקע המחלוקת "מיהו יהודי" בישראל, ובה דרש ישראלי שנשא לאישה לא-יהודייה שמשרד הפנים ירשום את ילדיו כיהודים. העתירה התקבלה ברוב של חמישה שופטים כנגד ארבעה, ובעקבות זאת תוקן חוק השבות.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהכרזת העצמאות נקבעו שני עקרונות:
- מדינת ישראל היא מדינה יהודית.
- יהודים בכל העולם הם אזרחים בכוח של מדינת ישראל וזכאים לעלות אליה.
בשנת תש"י-1950 קיבלה הכנסת חוק המבטא את שני עקרונות אלה: חוק השבות, האומר כי כל יהודי זכאי לעלות לישראל. החוק התקבל ללא התנגדות. בשנת 1970 שונה החוק ובו הזכויות הניתנות ליהודי, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.
חוק השבות לא הגדיר את המושג "יהודי". שר הפנים ישראל בר-יהודה הנחה את פקידי משרד הפנים לרשום כיהודי כל ילד שהוריו מבקשים לרשום אותו כיהודי. הוראה זו גרמה למשבר שבעקבותיו פרשה המפד"ל מהקואליציה, על אף שהממשלה הוסיפה (בהחלטה מן ה-20 ביולי 1958) את הקריטריון של "ואינו בן דת אחרת"[1]. במסגרת משבר זה פנה בן-גוריון לכ- 50 "חכמי ישראל" בישראל ובעולם, ורובם תמכו בקריטריון ההלכתי. לאחר הבחירות הבאות שנערכו, בדצמבר 1959, בן-גוריון מינה את איש המפד"ל חיים משה שפירא כשר הפנים והוא הנחה את הפקידים לרשום כיהודי רק מי שהוא בן לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה.
בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 נפסק בבג"ץ רופאייזן כי יהודי שהמיר את דתו לא זכאי להתאזרח מכוח חוק השבות. החלטה זו גובתה מאוחר יותר בשינוי החוק על ידי הכנסת.
בג"ץ שליט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנימין שליט (יליד חיפה, 1935), קצין בדרגת רב-סרן, נשא במהלך לימודיו בחו"ל את אן גדס, בת למשפחה לא יהודייה[2], נכדתו של סר פטריק גדס, שתכנן תוכניות עיר לתל אביב וירושלים. השניים התגוררו בישראל ונולדו להם שני ילדים. בשנת 1968 ביקש שליט לרשום את ילדיו כחסרי דת אבל בעלי לאום יהודי. פקידי משרד הפנים סירבו לעשות זאת, לכן עתר שליט לבג"ץ נגד שר הפנים. רעייתו הצהירה על עצמה שהיא לא מזדהה עם שום דת, דבר שהיה נהוג במשפחתה מזה זמן רב.
שליט נימק את עתירתו בכך שהוא מתכוון לחיות בארץ עם משפחתו ולחנך את ילדיו כיהודים. בנימוקים להכרה בילדים כבני הלאום היהודי הובא גם פועלו של הסב, פטריק גדס, שהביא לתיאורה של אן בידי העותר כ"בת לאב סקוטי, ממשפחה ציונית ותיקה".
בג"ץ קיבל את העתירה ברוב של חמישה שופטים לעומת ארבעה[3], וקבע שעל משרד הפנים לרשום את הילדים כיהודים.
הנימוק לפסיקה היה שאין לתת פרשנות דתית למושג "יהודי" בסעיף הלאום בחוק שהוא במהותו חילוני. מי שמצהיר שהוא יהודי ואינו בן דת אחרת יירשם כיהודי (בתנאי שההצהרה ניתנה בתום לב).
תיקון חוק השבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסיקת בג"ץ עוררה סערה בקרב הציבור היהודי בישראל, ובעקבותיו הוכנס בשנת 1970 התיקון לחוק השבות, הנותן לראשונה הגדרה אזרחית-חוקית (המבוססת על ההלכה היהודית, אך בהבדלים משמעותיים) למושג מי הוא יהודי: "יהודי – מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".
קורות המשפחה לאחר המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1972 עתר שליט בשנית לבג"ץ, הפעם בתביעה שירשמו גם את בנו השלישי באופן דומה - כיהודי או כעברי בלאומו. בפעם זו בג"ץ דחה את תביעתו, וזאת לאור השינויים שהוכנסו בחוק השבות בשנת 1970[4].
בשנת 1975 עזב שליט את משרתו כפסיכולוג הראשי של חיל הים והיגר מהארץ יחד עם משפחתו לשוודיה, שם עבד כפסיכולוג בצבא השוודי. בשנת 1981 התגרשו בני הזוג ושליט התחתן בשוודיה בשנית. שליט נפטר ב-1988 בעת ביקור בבריטניה[5][6].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "מיהו יהודי?: בית משפט העליון בפרשת שליט; בית המשפט העליון בפרשת רופאייזן; דעות חכמי ישראל; הוויכוח בכנסת; הוויכוח בציבור", בעד ונגד (ילקוט לבירור בעיות חברה ומדינה) 39, ז (תש"ל) 3–48.
- פנינה להב, "זהות אישית וזהות קולקטיבית, מודרניות ויהודיות בפרשת שליט", בתוך: מנחם מאוטנר, אבי שגיא, רונן שמיר (עורכים), רב-תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית: ספר הזיכרון לאריאל רוזן-צבי ז"ל, תל אביב: הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ח, עמ' 409–439.
- שחר ליפשיץ, "מיהו המחליט בשאלה "מיהו יהודי"?: על פרשת שליט ותפקידו הראוי של בית המשפט בחברה דמוקרטית", מחקרי משפט כב, 2 (תשס"ו), 269–326.
- אליעזר דון יחיא, "דת וזהות לאומית בחקיקה, במשפט ובפוליטיקה: פרשת שליט והפולמוס בשאלת "מיהו יהודי"", בתוך: צבי צמרת וחנה יבלונקה (עורכים), העשור השלישי: תשכ"ח–תשל"ח, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ח, עמ' 379–400.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בג"ץ 58/68 בנימין שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2)
- עפרה אליגון, ריאיון עם בני משפחת שליט, באתר הבית של עפרה אליגון
- איש זה עשוי להפיל את הממשלה, "העולם הזה", גיליון 1630 מ-27 בנובמבר 1968, עמוד 12
- מיהו יהודי?, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
- יורם ברסלע, 1970 - בג"צ מיהו יהודי (פרשת שליט), "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 8 באפריל 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מוזכר בדבריו של שופט העליון חיים כהן, בפסק הדין בג"ץ 72/62 - אוסוולד רופאיזן נ' שר הפנים.
- ^ ככתוב בפסק הדין.
- ^ בג"ץ 58/68 בנימין שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, ניתן ב-23.1.70
- ^ בג"ץ 18/72 בנימין שליט נ' שר הפנים פ"ד כו (1) 334.
- ^ Catane Mochè, qui est juif? le jugement de janvier 1970 de la Cour Supreme d’Israel, Paris : Editions Robert Laffont, c1990
- ^ Yair Sheleg, Fateful years: 1970 - Welcoming their children's children, Ha'aretz, September 2, 2002