בארי מרשל

בארי מרשל
Barry Marshall
	בארי מרשל, 2008
	בארי מרשל, 2008
לידה	30 בספטמבר 1951 (בן 72); קלגורלי, אוסטרליה
ענף מדעי	מיקרוביולוגיה
מקום מגורים	אוסטרליה
מקום לימודים	אוניברסיטת אוסטרליה המערבית (1974); Newman College, Perth ;
מוסדות	בית החולים המלוכתי בפרת' (1979); אוניברסיטת המדינה של פנסילבניה (2007); אוניברסיטת וירג'יניה (1986); אוניברסיטת אוסטרליה המערבית (1998–2003) ;
פרסים והוקרה	עמית החברה המלכותית (1999); עמית האקדמיה האוסטרלית למדעים (1999); מדליית יובל המאה האוסטרלית (1 בינואר 2001); מדלייית ביוקנן (1998); פרס הנסיך מחידול (2001); מדליית והרצאת מקפרלן בורנט (2003); חבר במסדר אוסטרליה (26 בינואר 2007); מדליית פלורי (1998); פרס לסקר-דיבייקי למחקר קליני (1995); מדליית בנג'מין פרנקלין (1999); פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (2005); פרס קיו למחקר רפואי (2002); פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (1996); פרס קרן וורן אלפרט; פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטדטר (1997); פרס דר א"ה היינקן לרפואה (1998); חבר האקדמיה האוסטרלית לבריאות ומדעי הרפואה ;
תרומות עיקריות
	הוכחה כי החיידק Helicobacter pylori הוא הגורם למרבית מקרי כיב הקיבה (אולקוס)

בארי ג'יימס מרשל (באנגלית: Barry James Marshall; נולד ב־30 בספטמבר 1951, קלגורלי, מערב אוסטרליה) הוא רופא ופרופסור למיקרוביולוגיה קלינית באוניברסיטת אוסטרליה המערבית. הוא מוכר כמי שהוכיח כי החיידק Helicobacter pylori הוא הגורם למרבית מקרי כיב הקיבה (אולקוס), ובכך הפך את הדוקטרינה הרפואית שטענה כי אולקוס נגרם כתוצאה ממתח נפשי, מאוכל חריף ומעודף חומציות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' מרשל (לרפואה ולפרמקולוגיה) השלים את התואר הראשון שלו באוניברסיטת אוסטרליה המערבית ב־1974. הוא פגש את רובין וורן, פיזיולוג שהתעניין במחלת הגסטריטיס, במהלך הכשרה ברפואה פנימית בבית החולים המלכותי בפרת' ב־1981. יחדיו, השניים חקרו את נוכחות חיידק סלילי אצל חולי גסטריטיס. בשנה שלאחר מכן (1982), הם הצליחו לגדל את התרבית הראשונית של H. pylori ופיתחו את ההשערה שלהם הקושרת בין החיידק לבין אולקוס וסרטן הקיבה.

תיאורית ה־H. pylori זכתה ללגלוג בידי המדענים והרופאים הממסדיים, שלא האמינו לכך שחיידק יכול לחיות בסביבה החומצית של הקיבה. במסגרת מאמציו להוכיח כי החיידק גורם לאולקוס, בשנת 1984 שתה מרשל צלחת פטרי מלאה בחיידק ופיתח במהרה תסמינים של דלקת רפידת הקיבה, שנעלמו לאחר שלקח אנטיביוטיקה, אך לא פיתח אולקוס. באותה השנה הוא גם זכה למלגת מחקר על שמו של רוברט קוך והמשיך לחקור את ה־H. pylori והגסטריטיס והפך לחוקר באוניברסיטת וירג'יניה בארצות הברית. הוא שב לאוסטרליה ב־1997, ועמד בראש קתדרה על שם ברנט באוניברסיטת מערב אוסטרליה בין השנים 1998–2003.

ב־2005 העניקה האקדמיה השוודית למדעים לו ולעמיתו פרופ' ורן את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על "התגלית שלהם של החיידק ה־H. pylori, ותפקידו במחלות כיב הקיבה ודלקת הקיבה". פרופ' מרשל ממשיך במחקר על H. pylori ומונה למנהל המעבדה לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת מערב אוסטרליה. בתחילת 2007 זכה לקבל אות מלכותי מיוחד לתושבי אוסטרליה ממלכת אנגליה, אליזבת השנייה.

כיום מקדם בארי מרשל יוזמות בתחום החיסון דרך מוצרי מזון בסיסיים. חלקן מתבסס על חשיפת גוף האדם לנגיפים שמקושרים ל-H. pylori.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בארי מרשל בוויקישיתוף

בארי מרשל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בארי מרשל, באתר פרס נובל (באנגלית)
אבי בליזובסקי, ‏פרס נובל לרפואה לשני מדענים אוסטרלים על גילוי החיידק שגורם לדלקות הקיבה, באתר "הידען", 30 בספטמבר 2005
בארי מרשל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023)