באהיה
| |||
 | |||
| מדינה |
 ברזיל | ||
|---|---|---|---|
| מושל | רוי קוסטה | ||
| רשות מחוקקת |
Legislative Assembly of Bahia  | ||
| בירת המדינה | סלבדור | ||
| שפה רשמית | פורטוגזית | ||
| תאריך ייסוד |
1889 | ||
| על שם |
מפרץ כל הקדושים | ||
| שטח | 564,273 קמ"ר (דירוג: 5) | ||
| גובה | 838 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Pico do Barbado | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במדינה | 15,344,447 (דירוג: 4, 1 ביולי 2017) | ||
| ‑ צפיפות | 23.2 נפש לקמ"ר (2012) | ||
| קואורדינטות | 12°31′S 41°41′W / 12.52°S 41.69°W | ||
| אזור זמן | UTC -3 | ||
| http://www.ba.gov.br/ | |||
  | |||
באהיה (בפורטוגזית: Bahia, מבוטא בָּאִייָה, משמעות מילולית: מפרץ) היא מדינה בצפון-מזרח ברזיל. מבחינה תרבותית, מתייחס המושג "באהיה" בעיקר לסלבדור בירת באהיה ולסביבתה, שבהם האוכלוסייה מושפעת מהתרבות האפריקאית, ולא לכל אזורי המדינה.
המדינה כוללת את אזור החוף האטלנטי, (mata atlântica), אזור המטעים היוצא ממפרץ באהיה, בו גדלים טבק וסוכר, (recôncavo) והאזור הפנימי, אזור הפלאנלטו (planalto). נהר סאו פרנציסקו עובר מן האזור האטלנטי, דרך הפלאנלטו והגבול הצפוני של המדינה, לתוך המדינה השכנה, מינאס ז'ראיס .
מלבד הבירה סלבדור, קיימות מספר ערים חשובות במדינה: אִילִיֶאוּס (עירו של הסופר ז'ורז' אמאדו), העיר העתיקה איטפריקה, השוכנת על אי הנושא את אותו שם, במפרץ באהיה, קצ'ואיירה, ויטוריה לה קונקוויסטה, ולנסויה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני ההתיישבות האירופית, התגוררו באזור קבוצות שונות של ילידים, ביניהן הפטקסו (Pataxó), אשר עדיין מצויים באזורים הפחות מיושבים של באהיה.
בשנת 1500 הגיע הפורטוגזי פדרו קברל לאזור החוף הדרומי של באהיה (כיום, פורטו סגורו) והכריז על השטח כטריטוריה פורטוגזית. העיר סלבדור הוקמה על ידי פורטוגל ב-1549 בתקופת ברזיל הקולוניאלית. העיר שימשה כמרכז המנהלי (וכעיר בירה בפועל) של הקולוניות הפורטוגזיות ביבשת אמריקה עד 1763. עם זאת, במשך תקופה קצרה, בין מאי 1624 לאפריל 1625, החזיקו ההולנדים בבאהיה.
אזור באהיה היה האחרון במדינות ברזיל שהצטרף לקונפדרציה העצמאית והוא נותר נאמן לכתר הפורטוגזי כשנתיים לאחר ששאר ברזיל קיבלה עצמאות.
בין המאות ה-16 וה-18 הייתה באהיה מרכז לגידול סוכר, ומספר ערים היסטוריות הוקמו בתקופה זו. אחד מהגורמים החשובים בכלכלת גידולי הסוכר הייתה יבואם של עבדים מאפריקה. יותר מ-37% אחוזים מכלל העבדים אשר נלקחו מאפריקה הובאו לברזיל, ורובם עברו דרך באהיה, לפני שהועברו למטעים ברחבי המדינה. צ'ארלס דרווין ביקר בבאהיה ב-1832 במסעו המפורסם.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באהיה היא מרכז הייצור והייצוא העיקרי של קקאו בברזיל. בנוסף לחקלאות והתעשייה החשובים, קיימים בבאהיה גם מרבצים של מינרלים ונפט. יסוד נוסף בכלכלה הוא תיירות: קו החוף הארוך, החופים היפים ואוצרות התרבות שלה הופכות אותה לאחד מן היעדים העיקריים לתיירות בברזיל.
תרבות באהיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, כאשר מתייחסים לתרבות בבאהיה, הכוונה בעיקר לתרבות בסלוואדור ובאזור מפרץ "כל הקדושים", שבהם נפוצה אוכלוסייה ממוצא אפריקאי. בגלל היותה המרכז העיקרי של סחר העבדים בברזיל, קיים גם כיום חותם אפריקאי על התרבות והמנהגים בבאהיה, המשפיעים על ברזיל כולה. בין ערכי התרבות החשובים בבאהיה אפשר לראות את דת הקנדומבלה המושפעת מהאמונות של היורובה, אמנות הלחימה קפואירה, מוזיקה המושפעת מאפריקה (כמו אשה), סגנון הריקוד אפוקסה וסגנון בישול המושפע מן המטבח המערב אפריקאי.
באהיה היא מקום הלידה של מוזיקאים ברזילאים מפורסמים כמו דוריבאל קאיימי, ז'ואאו ז'ילברטו, ז'ילברטו ז'יל, קייטנו ולוזו ואחותו מאריה בתניה, ההרכב Novos baianos, דניאלה מרקורי, איווטי סנגלו, וקארליניוס בראון. במחוז פועלות להקות מפורסמות כמו אולודום, ארה קטו ואילה איה, וכן היא מחוז הולדתו של הסופר ז'ורז'י אמאדו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של באהיה- האתר הרשמי של מדינת באהיה (בפורטוגזית)
- באהיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| מדינות ברזיל | |
|---|---|
|