א-נאצר
 | |||||||
| מטבע שהוטבע בח'ואריזם בשם א-נאצר כח'ליף | |||||||
| לידה |
6 באוגוסט 1158 בגדאד, בית עבאס  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 באוקטובר 1225 (בגיל 67) | ||||||
| מדינה |
בית עבאס | ||||||
| בן או בת זוג |
Seljuki Khatun | ||||||
| שושלת עבאס | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
אַ-נַּאצִר לִדִין אללַּהּ אַבּוּ אלְ-עַבַּאס אַחְמַד בְּן אלְ-מֻסְתַדִי (בערבית: الناصر أبو العباس أحمد بن المستضيء; תרגום הלקב: המנצח למען דת האל; 1158–1225) היה הח'ליפה העבאסי השלושים וארבעה. במהלך שלטונו עלה בידו להחזיר לתחומי שלטון בית עבאס אזורים נרחבים בפרס ובעיראק. ימי שלטונו הארוכים מסמלים את תקופת הפריחה האחרונה של השושלת העבאסית שמרכזה בבגדאד.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
א-נאצר היה בנו של הח'ליפה אל-מסתדא, ועלה לכס הח'ליפות בשנת 1180. שנות מלכותו הראשונות עמדו בסימן ביסוס השליטה בעיראק גופא - למן תיכרית ועד המפרץ הפרסי. מבית, שלטונו התאפיין בעלייתן של קבוצות פותוואא (فتواء) ועיארון (عيارون) - כנופיות לוחמות בעלות נטייה לסופיות. למרות זאת, בימיו פרחה בגדאד כמרכז של למדנות דתית וכללית ושל אמנות.
בניסיון לשבור את כוחם של הסלג'וקים במזרח, הסית את שליט ח'ווארזם הטטרי, תכיש, לכדי מרד. משצלח, העניק תכיש לא-נאצר מספר מחוזות במזרח פרס. אף על פי כן, עד מהרה החמיצו הקשרים בין הצדדים כאשר הווזיר הגדול של א-נאצר נהג בגסות בתכיש במהלך ביקור דיפלומטי. הווזיר הוצא להורג ותכיש התקיף את המחוזות המזרחיים שניתנו במתנה לא-נאצר. א-נאצר הגיב על ידי הזמנת חיסולו של אחד ממושליו של תכיש בידי החשישיון, והטלת קשיים על עולי הרגל הבאים מהאזורים שבשליטתו. מוחמד השני, בנו של תכיש, שלח את צבאו לעבר בגדאד, אך א-נאצר פנה לעזרת ג'ינגיס חאן, והדבר גרם לנסיגת הצבא הטטרי. במקביל, סייע א-נאצר לכוחותיו של צלאח א-דין ותגבר אותם בסיוע חומרי ולוגיסטי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- א-נאצר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
